שחר של יום חדש: צוברי מוכן לאולימפיאדת ריו
ארבע שנים אחרי ההופעה המאכזבת בלונדון ושמונה מאז הזכייה במדליה בבייג'ינג, גולש הרוח שחר צוברי חוזר למשחקים האולימפיים בפעם השלישית, שלם עם הקרב המר שניהל מול יריבו נמרוד משיח ומלא אמונה ביכולתו לחזור לצמרת
מאז ששחר צוברי זוכר את עצמו הוא נמצא בים. צוברי, יליד אילת שיחגוג בספטמבר 30, החל להתאמן על גלשן הגלים כבר בגיל 7, בעידודם של אביו ואחותו, שעסקו גם הם בתחום. בתחילה הוא גלש להנאתו בלבד ואיש לא ציפה שיום אחד יהפוך למדליסט אולימפי ולישראלי הראשון שייצג את ישראל בתחרות השיט באולימפיאדה שלוש פעמים ברציפות. אבל ההצלחות בתחרויות בגילאים מוקדמים הוכיחו שמדובר בגולש מוכשר במיוחד והובילו אותו להתאמן בצורה מקצועית. רשימת ההצלחות הלכה והתארכה עם השנים ומהר מאוד נחשב צוברי לדבר הבא באחד מענפי הספורט המצליחים בישראל.
בשנת 2000 זכה צוברי במדליית כסף באליפות אירופה לנערים, ב־2002 זכה באליפות העולם עד גיל 17 וב־2004 קטף מדליית כסף באליפות העולם לנוער. בשנת 2005 שינתה פדרציית השיט העולמית את דגם הגלשנים האולימפיים מ"מיסטרל" ל"ניל פרייד", שעליו גולשים עד היום. צוברי השתלט במהרה על הגלשן החדש והפתיע בגדול כאשר גבר על גל פרידמן, מדליסט הזהב היחיד שלנו בכל הזמנים, והעפיל על חשבונו למשחקי בייג'ין 2008. צוברי לא הסתפק בהעפלה והפך לישראלי היחיד במשלחת שחזר עם מדליה, לאחר שזכה במקום השלישי בתחרות הגלישה הראשונה על הגלשן החדש.
"לפני סין, הדברים פשוט קרו לי באופן אוטומטי ואינטנסיבי ולא חשבתי על כלום", אומר צוברי בריאיון למוצש השבוע, ממחנה האימונים שהוא עורך בימים אלה בריו, "מאז הדברים השתנו, איבדתי את זה קצת לקראת לונדון וכרגע אני עובד על לחזור לעצמי".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לאחר הזכייה הפך צוברי לדמות מוכרת בישראל והמשיך במסלול הניצחונות, כשזכה באליפות אירופה שהתקיימה בישראל ב־2009, וב־2010 בפולין. בנוסף, הוא גבר בקרב צמוד ורווי יצרים על הגולש נמרוד משיח, וזכה באפשרות לייצג את ישראל בלונדון 2012. הזכייה ב־2008 העניקה לו את הזכות להוביל את המשלחת הישראלית בטקס הפתיחה ולהניף את הדגל בלונדון. "הנפת הדגל הייתה גאווה גדולה וחוויה מרגשת מאוד, כזו שלא אשכח בחיים", אומר צוברי.
בתחרות עצמה, למרות הציפיות הגדולות, הוא סיים במקום ה־19 בלבד. "זו הייתה התחרות הכי גרועה שהייתה לי בחיים", הוא מודה, "לא היו לי את היכולות הדרושות לתחרות שם וזה נבע בעיקר מהחלטות לא טובות שלקחתי. למדתי הרבה על עצמי בעקבות מה שקרה, לקחתי את המסקנות לקמפיין בריו ויישמתי אותן".
מה הבנת?
"הבנתי שאני צריך להיות שלם עם עצמי, להיות בטוח ביכולות שלי ובדרך שבה אני עושה את הדברים. אחרי לונדון החל שלב החיפוש, שאלתי שאלות ולבסוף הבנתי והתחלתי ליישם. היום אני יודע מה עושה לי טוב וממה להימנע ומגיע לריו הרבה יותר חזק מנטלית".
אחת המסקנות שאליהן הגיע צוברי היא שעליו לתפוס מרחק לתקופה מסוימת מהשיט ומהים, כדי למלא מחדש את המצברים. "עשיתי עצירה לשנתיים, הלכתי ללמוד תואר ראשון בממשל ופוליטיקה בבינתחומי בהרצליה והתעסקתי בדברים שפחות קשורים לספורט", הוא מסביר, "מאוד נהניתי ללמוד, להרחיב אופקים ולהיות בסביבה אחרת, אבל בסופו של דבר ההחלטה הזו גבתה את המחיר שלה והשנתיים האחרונות אחרי שחזרתי, היו עמוסות מאוד, עם הרבה עליות וירידות".
מה עברת בתקופה הזו?
"קודם כול התמודדתי עם שתי פציעות. האחת ביד, שלקח לי חודש להתאושש ממנה והשנייה ברגל - הייתי מגובס חודשיים ולאחר מכן לקח לי שלושה חודשים להתאושש. זה חלק מהספורט שלנו וברור שספורט הישגי זה לא דבר בריא לגוף".
חששת שלא תצליח לחזור?
"כשנפצעים, תמיד קיים החשש שהרגל או היד לא יחזרו לתפקד בצורה הטובה ביותר, אבל הזמן מעביר את הכול ובסופו של דבר ההתאוששות הייתה מהירה וטובה".
בנוסף, החליף צוברי את מאמנו הוותיק, רפא בלילוס, בלא אחר מאשר גל פרידמן, מי שהיה לפני בייג'ין יריבו המר על הכרטיס האולימפי. אבל השידוך לא עלה יפה וכעבור ארבעה חודשים צוברי עשה אחורה פנה וחזר להתאמן עם בלילוס, שליווה אותו באולימפיאדות הקודמות. צוברי מעדיף לא לפרט מדוע נכשל הזיווג המקצועי עם פרידמן ומעדיף להחמיא למאמנו הנוכחי. "הבנתי כמה נכון ונוח לי לעבוד עם רפא", הוא אומר, "הוא מאמן טוב מאוד ורציתי לחזור לשתף איתו פעולה".
מה דעתך על העובדה שפרידמן שעשה כאן היסטוריה, נותר אלמוני למדי?
"גל היה ספורטאי מצוין והאופי שלו הוא של מי שנחבא אל הכלים. אני מניח שאם זה היה מעניין אותו, הוא יכול היה למנף את ההצלחה שלו למקום אחר אבל טוב לו ככה. אני חושב שהמערכת כן יודעת לפרגן ולהעצים ספורטאים טובים שפרשו ולעבוד איתם".
גם אם לוקחים את הנסיבות המקלות ואפילו מוסיפים אליהן את העובדה שמצוברי נמנעה גם יציאה לאליפות העולם שנערכה בעומאן - מאז 2013, אז זכה במדליית כסף באליפות אירופה בצרפת, לא עמד צוברי ולו פעם אחת על פודיום המנצחים.
"אי אפשר להתווכח עם עניין התוצאות, ובשורה התחתונה היו לי פחות הצלחות בשנים האחרונות", מודה צוברי, "מצד שני, אולי לא עשיתי אף פודיום בשנה האחרונה, אבל כבר התחלתי להתקרב וברוב התחרויות סיימתי בעשירייה הראשונה. זה הוכיח לי שלא משנה מה מזג האוויר, אני עדיין גולש טוב ואיכותי ועכשיו צריך למצוא את הדרך ללכת עוד שלב קדימה, לצמרת של המנצחים. אני בא עם ביטחון לתחרות כי עשיתי את זה בעבר, אני יודע מה צריך לעשות, ובסופו של דבר, לשחזר קל יותר מאשר לעשות משהו בפעם הראשונה".
את עיקר מרצו השקיע צוברי בשנתיים האחרונות בקרב המסורתי של ענף השיט המקומי, על הכרטיס הבודד שמוענק לתחרות הגלישה באולימפיאדה. לאורך השנים מייצר הענף דרמה מקומית, שבשנות ה־90' כיכבו בה עמית נאור וגל פרידמן, ואז כאמור צוברי ופרידמן. בשמונה השנים האחרונות, מככבים בה נמרוד משיח וצוברי. משיח, שזכה במדליית הכסף באליפות העולם ב־2009 באנגליה והוסיף מדליות ארד באותה אליפות ב־2010 בדנמרק וב־2011 באוסטרליה, הפסיד לצוברי את הכרטיס ללונדון אחרי קרב מר רווי יצרים, אמוציות והאשמות הדדיות.
בתחילת הקמפיין הנוכחי לריו, נראה שיש רגיעה בין הצדדים. "הסדרנו את העניינים בינינו ואני שמח שהכול מאחורינו, הפכנו ממש לחברים", אמר משיח ב־2014, לאחר מחנה אימון משותף של נבחרת ישראל, "בילינו יחד במהלך המחנה ואני מקווה שהמגמה הזו תוביל אותנו יחד להצלחה".
בסופו של דבר, הצהרות הידידות לא החזיקו מים בהתמודדות על הזכות לייצג את ישראל בברזיל. השיא הגיע בתחרות האחרונה בין השניים, שהתקיימה במסגרת תחרות גביע העולם בפאלמה דה מיורקה. משיח החל את התחרות מצוין, זכה בשני השיוטים הראשונים והוביל את התחרות. צוברי, שפתח חלש יותר, ידע היטב שמקום על הפודיום בתחרות יבטיח למשיח את הכרטיס האולימפי והחל לגלוש בצורה טקטית, בכדי לבלום אותו. הפעולה שלו הצליחה הרבה מעבר למשוער. משיח נבלם ופרסם פוסט נזעם בפייסבוק.
"הבוקר יצאתי לים ליום התחרות כשאני ממוקם ראשון", כתב משיח, "לאורך שני המקצים שחר דאג לשבש לי את הגלישה וגרם לי לצבירת ניקוד רב, זאת לאחר ההסכם שנעשה לפני אליפות העולם. שחר הוכיח היום שמילתו שווה כקליפת השום וירק בפרצוף למערכת, לספורט ולמדינת ישראל". משיח לא הצליח להתאושש מנטאלית מהמהלך, סיים את התחרות במקום 11, מחוץ למקצה המדליות, והפסיד שוב את הכרטיס האולימפי.
"עשיתי את מה שהיה צריך כדי לגבור על נמרוד בצורה הכי טובה והכי נכונה שיכולה להיות ואני שלם עם זה לחלוטין", אומר צוברי, "אתה יכול לראות את השייטים הכי גדולים בתחרויות הכי נחשבות עושים את זה וזה חוקי וחלק מהמשחק. הוא גם עשה לי כך באליפות אירופה ב־2011 והפסדתי מדליה בגלל זה".
באליפות העולם באילת השנה משיח בחר לא לחסום אותך, למרות שאם היית זוכה במדליה, היית עולה רשמית לריו.
"הוא הלך עם מה שהוא מאמין ויודע וזו דרכו. אני שלם לחלוטין עם כל מה שאני עושה".
מה חשבת על הפוסט שהוא פרסם?
"זה מדהים לראות איך שנינו באותו ענף ועל אותו גלשן ושנינו עושים את הדברים אחרת לחלוטין וזה תמיד היה ככה. אנחנו שונים פיזית, מתאמנים אחרת ופועלים בצורה שונה. אני בטוח בעצמי ומעולם לא הסתכלתי עליו. מבחינתי הוא עוד מתחרה כמו כולם. חשוב שנזכור שזה ספורט וניקח את הדברים בפרופורציה".
באמת היה הסכם ביניכם?
"לא היה בינינו שום הסכם".
אתה יכול להתחבר לכאב שלו, להיכשל פעם נוספת ולא להיות באולימפיאדה?
"בטח. מי כמוני יודע כמה עבודה וכמה השקעה צריך כדי להגיע לאולימפיאדה או לכל הישג בענף שלנו. גם אני, כמו נמרוד והרבה חברים שיש לי, לא הצלחתי הרבה פעמים לאורך השנים, זה חלק מהמשחק".
בעוד כחודש, בשמיני באוגוסט, יחל צוברי להתחרות במסגרת אולימפיאדת ריו. "אני מרגיש טוב מבחינת יכולות גלישה ויכולות פיזיות, ואני חזק ובריא רוב הזמן", הוא מעיד, "הבעיה היא המערכת החיסונית שלי ושאני חולה הרבה. אני לוקח תרופות ותוספי מזון כדי להתחזק".
אתה לא חושש מנגיף הזיקה?
"עשיתי כמה חיסונים בארץ אבל אני לא יכול עכשיו לחיות בפחד כמה חודשים. החלטתי להיות פה, על זה אני חושב ובזה אני מתעסק".
מה אתה משיג בשהייה שלך בריו עכשיו?
"המטרה היא להרגיש כמו בבית מבחינת האיזור ומזג האוויר ולהכיר כמה שיותר את המים, את הזרמים, חילופי הרוחות וכיוצא בזה כדי שבמהלך המשחקים, יהיו לי את כל הכלים לקבל החלטות נכונות. בנוסף, שלמה זקס, מאמן הכושר שלי ב־15 השנה האחרונות, נמצא איתי גם, ואנחנו מתאמנים פעמיים־שלוש ביום".
התנאים טובים עבורך בברזיל?
"התנאים פה טובים לי מאוד, הבעיה שהם טובים לעוד הרבה גולשים אחרים. הדור הנוכחי נמצא פחות או יותר בשלב מיצוי היכולות על הדגם שבו אנחנו גולשים, אין סודות ואין שטיקים וכולם גולשים טוב בכל התנאים. בתחרות עצמה, המלחמה תהיה מי יהיה חזק יותר פיזית ומנטלית בשבוע הזה ומי יקבל החלטות טובות יותר בזמן אמת".
מה השתנה אצלך בארבע השנים האחרונות?
"יש הרבה שינויים בטווח של ארבע שנים, מדובר בחיים שלמים. בזמן הזה התבגרתי, גם פיזית וגם מנטלית, עברתי הרבה דברים ולמדתי דרכים חדשות להתמודד, עם הניסיון שיש לי מההופעות הקודמות. בסין הייתי על פסגת האולימפוס ובלונדון הגעתי לתחתית, ומכל תחרות וקמפיין הסקתי מסקנות. אני חושב שאני גולש טוב יותר היום אבל גם הרמה הכללית עלתה וכרגע אני מתרכז בעצמי ובעבודה קשה".
האמנת שתגיע לאולימפיאדה שלישית?
"האמנתי שאגיע לברזיל, בטח כשיש תנאים של רוח חלשה. זה המקום שלי ופה אני צריך להיות".
מקצועית, אתה מקבל את כל מה שאתה צריך?
"אני מקבל את כל המעטפת המקצועית והרפואית ולא חסר לי כלום. אני מתאמן באתר האולימפי, המאמנים שלי איתי ויש לי את כל מה שאני צריך. בנוסף, מאז 2009, חברת אוריין לשליחויות הפכה לספונסרית שלי, מה שנותן לי שקט לאורך השנים בתקופות קשות וטובות ומאפשרת לי להתרכז במה שחשוב".
אתה מתרגש?
"כרגע יש פחות התרגשות כי זה עדיין רחוק ואני מתרכז בלעבוד טוב ונכון. אני בישורת האחרונה של ההכנות, החלק האחרון והכי חשוב עדיין לפניי ואני צריך לתת את כל מה שיש לי כדי להגיע מוכן".
תחזור עם מדליה?
"זו שאלת מיליון הדולר, אבל אני משתדל לא לחשוב על מדליה זו או אחרת, אלא להתמקד בעבודה קשה, באימונים ולעשות מה שצריך".
מה דעתך על מצב ענף השיט בישראל?
"יש בשטח דור חדש של גולשים צעירים, אבל הם צריכים לעבור עוד דרך ארוכה כדי שנדע שזה באמת הדור הבא שייקח אותנו להצלחות".
תמשיך גם למשחקי טוקיו?
"מבחינתי אפילו יותר, השאלה אם הגוף יאפשר לי, אם אצליח להגיע להישגים ואם לא יבוא איזה ילד ויעיף אותי הביתה. בריו יתחרה עכשיו גולש פורטוגזי מעל גיל 40, ואלוף אירופה שזכה באילת הוא פולני בן 35. הגיל דורש התאמות מבחינה פיזית ומקצועית אבל כרגע אני לא הולך לשום מקום".
בעוד יומיים יחזור צוברי לישראל ויחבור למשלחת האולימפית הישראלית לכמה ימי גיבוש לקראת היציאה לברזיל. לאחר מכן ימשיך במתכונת האימונים שלו כאן בארץ. בין לבין, יבלה קצת זמן איכות נדיר עם בני משפחתו ועם ליאת, בת זוגו בשנתיים וחצי האחרונות, שגרמה לו לעזוב את אילת ולעבור לגור בתל־אביב. "אני אוהב מאוד את תל־אביב", הוא אומר, "אנחנו גרים ליד הים, אני נוסע על אופניים והכול פשוט וקל".
יש לבת הזוג שלך קשר לים?
"אבא שלה היה רב חובל, אבל לא הרבה מעבר לזה".
בתקופה האחרונה אתה כמעט לא פה, עד כמה זה מקשה על הזוגיות?
"אני מאוד־מאוד מתגעגע כשאני לא כאן אבל לדעתי לה קשה יותר עם זה, כי בסופו של דבר אני חי את החלום שלי ואת מה שאני רוצה לעשות. בכל מקרה בקרוב כל זה ייגמר, ואחזור לשבת כל היום על הכיסא בבית וללמוד מחדש כדי להשלים את התואר שלי".
על מה אתה חולם?
"קודם כול לטייל בעולם, הייתי בכל כך הרבה מקומות אבל לא באמת טיילתי בהם. אולי כשאסיים תואר, אעשה סוף־סוף את הטיול שלי אחרי הצבא. בנוסף אני מאוד רוצה להקים משפחה ולהביא צבא של גולשים לעולם, אני מרגיש בשל לזה. יש לי שתי אחייניות שאני מתגעגע אליהן בטירוף כל פעם שאני טס וזה עושה לי חשק".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אם היית שואל עשר, הייתי אומר 11. אני עושה את מה שאני אוהב והעבודה שלי זה התחביב שלי, החלום והתשוקה. זה מסב הרבה מאוד אושר לאנשים כשזה מתחבר ואני מצליח, ואני מאמין שכל אחד היה רוצה לעשות משהו שהוא אוהב מסביב לשעון ולהתעסק רק בעצמו. יש בזה משהו סוציומטי, אבל בסופו של דבר לעשות את זה תחת דגל ובשביל המדינה, זו ההרגשה הטובה ביותר שנותנת לי הרבה מוטיביציה לעבוד קשה".
אקו"ם