מלך ישראל: דודי סלע ממשיך לחלום בגדול
הוא כבר העפיל למקום 29 בעולם וגרם לגאווה לאומית, אבל אז הגיעה שרשרת הפסדים מרגיזה (וגם צניחה למקום 61 בעולם) והיה נדמה שהתקווה הלבנה שלנו, מסיים את הקריירה. עכשיו הוא חוזר לפסגה ומצהיר: "יש לי חלום לנצח את נובאק ופדרר". ריאיון חג אופטימי
כבר 14 שנה, בכל שנה במשך 35 שבועות בממוצע, נודד הטניסאי הישראלי דודי סלע בעולם. בכל שבוע הוא טס לעיר אחרת במדינה שונה, מתמקם במלון חדש ומנסה להתאקלם כמה שיותר מהר לשעה, למזג האוויר ולמגרשים שעליהם ינסה להיות במיטבו בתוך זמן קצר. "הרבה פעמים במהלך השנה בא לי לארוז את המזוודות ולחזור הביתה", אומר סלע בריאיון למוצש. "מאז שהפכתי לאבא, בטח אחרי שהבן שלי עילי התחיל לדבר, זה הרבה יותר קשה. יש געגועים ורצון להיות עם המשפחה. אבל זו העבודה והפרנסה שלי".
איך אתה מעביר את הזמן בין המשחקים?
"בשנים האחרונות האינטרנט החליף את הספרים ואני רואה הרבה סדרות וסרטים. לפעמים אני נוסע לכמה שבועות רצופים, ואם אני מפסיד באחד הסיבובים הראשונים, אני צריך להעביר ימים שלמים גם במקומות שאין בהם שום דבר לעשות. אני לא סובל, אבל לפעמים נמאס לי".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סלע, שחגג בתחילת החודש 31 אביבים, נמנה על 100 הטניסאים הבכירים בעולם בתשע השנים האחרונות. הוא נכנס למאייה הראשונה בסוף ספטמבר 2007, כשסיים חודש חלומי.
הוא החל בניצחון על פרננדו גונזלס מצ'ילה, שדורג שישי בעולם, והעלה את נבחרת הדיוויס בחזרה לבית העליון, והסתיים בהעפלה לרבע גמר טורניר ה-ATP בטוקיו ובכניסה ראשונה למאה הגדולים. שנתיים אחר כך, ביולי 2009, רשם את דירוג השיא שלו עד היום, 29 בעולם, לאחר שהעפיל לשמינית גמר וימבלדון ועלה יחד עם נבחרת הדיוויס למעמד חצי הגמר היוקרתי.
מאז לא הצליח לשחזר את ההישג. בשנים האחרונות הוא נע בין מקום 60 למקום 110, ובין הצלחה מרשימה בטורנירי הצ'לנג'ר, מהדרגה השנייה, שבהם זכה כבר ב־20 תארים (שני בכל הזמנים) להופעות בהצלחה מעורבת בטורנירי ה־ATP הבכירים, שבהם הגיע עד היום לשני מעמדי גמר - והפסיד.
"ההישגים בטורנירי הצ'לנג'ר והעובדה שאולי אשבור את השיא לא עושים לי כלום", הוא אומר. "זכיתי לאחרונה בטורניר שנזן בסין ושמחתי שהרווחתי קצת כסף ונקודות דירוג, אבל כשראיתי בטלוויזיה שחקנים שניצחתי, כשהם משתתפים באותו הזמן בטורניר אינדיאן ויילס, התבאסתי שאני לא שם. הייתי מחליף את כל הזכיות בצ'לנג'ר בזכייה בטורניר ATP אחד".
החידה הגדולה בקריירה של סלע היא חוסר היציבות שלה. אחרי ניצחונות מול שחקנים מצוינים מהטופ העולמי - דוגמת פרננדו ורדסקו הספרדי (אז 45 בעולם) בינואר השנה, בסיבוב השני בטורניר הגרנד סלאם באוסטרליה אחרי שוורדסקו הדיח את נדאל - מגיעות מפלות קשות, כמו ההפסד לפטר נאג'י ההונגרי בתחילת מרץ (612 בעולם) במסגרת גביע דיוויס.
"אני מודע לכך שחוסר היציבות הוא חלק ממני", הוא אומר. "אני חושב שאני משחק הרבה יותר טוב מלפני שבע או שמונה שנים, אבל ההתמודדות עם הלחץ רק קשה יותר. בשנים האחרונות הפסדתי כמה משחקים אחרי שכבר הייתי ביתרון של מערכה ושבירה בשנייה, או שהייתה לי נקודת משחק. זה משהו לגמרי מנטאלי".
לפי הוותק והניסיון זה אמור להיות הפוך. איך אתה מסביר את זה?
"היום אין כמעט שחקנים בסבב, גם במיקום נמוך, שלא מוציאים חבטת פתיחה של לפחות 200 קמ"ש. אין לי עוצמה מספיק חזקה בסרב, שיכולה לסייע לנקודות קלות ברגעים קשים, אז כשיורד לי הביטחון היתרון שלי מול השחקן היריב יורד דרסטית ואני צריך לעבוד הרבה יותר קשה על כל נקודה".
איך אתה מנסה להתמודד עם זה?
"קשה לשנות הרגלים. יש מישהו שאני מדבר איתו. וגם בכל פעם אחי, עופר, בא אליי עם הצעה לפגוש מומחה חדש בתחום. אני תמיד יוצא מהפגישות האלה כאילו אני סופרמן, ואז מגיע למשחק ושוכח הכול".
מה אתה עושה ברגעי משבר במהלך משחק?
"ברגעים כאלה אני מנסה לחזור לנקודת האפס. אני משחק הגנתי, מוציא קולות, מנסה לזוז הרבה עם הרגליים ולא להחטיא אף כדור. לפעמים זה עובד, לפעמים לא".
כמה קשה להתאושש מהפסד במשחק שכבר היה לך בידיים?
"זה יושב כמה ימים בראש ואז אני מנסה לשכוח. הבעיה היא שאם זה קרה לך, זה יקרה עוד פעם, כי כשהסיטואציה חוזרת על עצמה המחשבות מתחילות לרוץ והלחץ לא מאפשר לי להציג את הטניס שלי. יש פעמים, כמו אחרי ההפסד עכשיו בטורניר בחצי הגמר הצ'לנג'ר ברעננה, שאני מתבייש להסתכל על עצמי בטלוויזיה. אני יודע שאני יכול לשחק הרבה יותר טוב אבל באותו הרגע אני פשוט לא מצליח. יש פעמים שהתחושה הזאת נעלמת פתאום באמצע המשחק, יש לי ביטחון והכול הרבה יותר פשוט".
גרנד סלאם, אתה בפיגור שתי מערכות. כבר מקפל ציוד בראש או ממשיך להילחם?
"אני לא מוותר. אני יכול לשחק גם מול שחקן במקום תשיעי או עשירי בעולם ואני מרגיש שזה אפשרי".
תמיד כשאני רואה אותך משחק, נראה לי שאתה ממהר מדי להגיש. אצל הבכירים זה לוקח המון זמן.
"ניסיתי לשחק יותר לאט אבל זה הוציא אותי מהקצב. זה הסגנון שלי. לדעתי זו לא הבעיה, זה הכול בראש, זה פסיכולוגי. קיי נישיקורי, שחקן יפני בטופ 10, הוא בממדים שלי והוא פשוט מדהים. הוא תמיד רגוע ומשחק את אותו הטניס בלי עליות וירידות. אתה יכול לראות את פדרר עונה לסרב שני חלש, עם מכה שמעיפה את הכדור ישר לגדר. טעויות כאלה קורות רק כי הוא משחרר ונותן לעצמו. לי זה בחיים לא יקרה כי אני לא מצליח לשחרר".
למרות הקשיים שסלע נתקל בהם והתחושה שהוא יכול להגיע הרבה יותר רחוק, חשוב לזכור שלהיות חלק מהצמרת העולמית במשך שנים רבות כל כך זה הישג בפני עצמו. בטח כשאתה בגובה 1.75 מטר בלבד - מכל המאה הראשונים בעולם יש רק שלושה בממדים האלה - וסך הרווחים שלך מטניס מתקרב לשלושה מיליון דולר, לא כולל הכנסות מאיגוד הטניס ומגורמים נוספים.
"המצב הכלכלי שלי בסדר גמור", הוא מחייך, "אבל אם אפסיק לשחק היום זה לא אומר שאוכל להפסיק לעבוד. אם אצליח לשמור על הדירוג עוד כמה שנים, אהיה מסודר".
ענף הטניס בער לאחרונה בוויכוח האם השוואת הפרסים בין הגברים לנשים הוגנת. מה דעתך על זה?
"אני חושב שההבדל היחיד הוא בטורנירי הגרנד סלאם. שם אתה יכול לראות בסיבוב ראשון משחק כמו של ורדסקו־נדאל, שנמשך ארבע שעות, 40 דקות וחמש מערכות, ומשחק של סרינה ויליאמס באותו שלב, שמסתיים בשתי מערכות אחרי 43 דקות. בשאר הטורנירים אין ספק שהשוויון בין הגברים לנשים מוצדק".
בכל מקרה, סכומי הפרסים מדהימים.
"כן, אבל חשוב לזכור שרק 100־120 הראשונים בעולם מרוויחים כסף, מתוך אלפים שמתחילים לשחק כל שנה. כשהתחלתי לשחק, קיבלתי סדר גודל של 12 אלף דולר על הפסד בסיבוב ראשון בגרנד סלאם, היום זה כבר כמעט 30, ורק ימשיך ויעלה ל־40 ו־50. ראשי הטניס העולמי רוצים להשוות את הענף לגולף, שבו לפחות 200 הראשונים בעולם עושים כסף".
העונה הנוכחית החלה מצוין בשביל דודי סלע, עם תקופת הכנה טובה ושני ניצחונות מרשימים בטורניר היוקרתי באוסטרליה. למרות זאת, גם כאן הוא לא שלם עם התוצאה הסופית. "אוסטרליה בסופו של דבר הייתה פספוס", הוא טוען, "לאנדריי קוזנצוב, שניצח אותי בסיבוב השלישי, יש עונה נהדרת, אבל כבר גברתי עליו בעבר ובסיבוב הרביעי חיכה יריב שיכולתי לנצח. זו הייתה הזדמנות שלא מקבלים בכל יום".
משם המשיך סלע לסדרת טורנירי ATP - בכולם הודח בסיבוב הראשון - ולהפסד המביך של נבחרת הדייויס בהונגריה. "חוץ מהמשחק בדיוויס, שהיה קטסטרופה, לא היה משחק מתחילת העונה שהרגשתי שהייתי גרוע. אבל הייתי חייב לקבל החלטה איך ממשיכים את העונה ובחרתי לנסוע לשני צ'לנג'רים בסין. לאט־לאט חזרתי לקצב הנכון וליכולת שלי".
בכל עונה אתה מצהיר שהמטרה היא טופ 50. השנה זה סופסוף יקרה?
"בשנה שעברה, לאחר שנולדה לי ילדה שנייה והייתי קצת פצוע וחולה, שיחקתי רק 15 טורנירים וסיימתי בתוך ה־100, ככה שאני אופטימי. עד ל־US OPEN אני צפוי להיכנס לכל התחרויות שאני רוצה בזכות הדירוג שלי, ובחודשים הבאים יש לי מעט נקודות להגן עליהן, אז אני מאמין שהעונה זה יצליח".
מה אתה עדיין מנסה לשפר?
"אני עובד מאמן הכושר יורם מנחם ועם יואב בן־צבי, שגם מסתובב איתי בעולם, על חיזוק העוצמה שלי ועל תגובה מוקדמת יותר לכדורים שנחבטים אליי, מה שעובד לי טוב לאחרונה. הטניס משתנה כל הזמן ואני משחק מול שחקנים עם סגנון שונה, שאני צריך להתאים את עצמי אליהם וכמו שאמרנו, ולחזק את הצד המנטאלי".
עד כמה אתה מקפיד בענייני תזונה?
"הפסקתי לפני חצי שנה לצרוך מוצרי חלב, אבל אני לא יודע כמה זה משפיע. אני מתייעץ מדי פעם עם דוד שלי, אילן סלע, שהוא פיזיולוג ומאמן כושר ובתחומים האלה הוא הגורו שלי".
אתה מאמין שעוד תזכה בטורניר ATP?
"בהחלט. יש בסבב שחקן ספרדי אחד, באטיסטה אגוט, שפעם הייתי מתפלל לקבל אותו בהגרלה. פתאום בשנתיים האחרונות, הוא עשה סוויץ' ובגיל 27 הוא משחק נהדר ומדורג 17 בעולם. בטניס הכל אפשרי".
סלע טיפס בתחילת אפריל למקום ה־60 בעולם, הטוב ביותר שלו מאז מאי 2010. למרות שמאז צנח למקום ה־75 הוא עדיין חזק במאבק על כרטיס כניסה לטורניר הטניס האולימפי בריו בקיץ הקרוב. לאולימפיאדה יעפילו 54 הראשונים בעולם לפי מפתח מדינות, שבו כל משתתפת יכולה לשלוח רק ארבעה נציגים, מה שיפנה מקום לדודי שלנו.
"ב־2008 הייתי 56 בעולם, מה שהיה טוב מספיק כדי לנסוע למשחקי בייג'ין, אבל בוועד האולימפי החליטו שהקריטריון הוא לפחות רבע גמר סלאם, שלא היה לי, מה שגרם לסכסוך בינינו ונשארתי בבית", הוא מספר, "מבחינתי וימבלדון או רולאן גארוס לא פחות חשוב מלהגיע לריו, אבל ברור שאני רוצה ומקווה מאוד שזה יקרה". איפה דודי הבא
אחת השאלות הגדולות בספורט הישראלי היא מדוע גדל כאן כישרון טניס כמו סלע רק פעם בדור. במדינה עם מזג אוויר נהדר, מתקנים איכותיים ומאמנים מוכשרים, קשה להבין איך פרט לישי עוליאל בן ה־16, שנחשב לכישרון הבא וזוכה למעטפת מקצועית וכלכלית ראויה, אין אף פוטנציאל אמיתי לצמרת הטניס הגבוהה.
השאלה הזו מטרידה גם את סלע עצמו. "לכל איגוד טניס בעולם יש מאמנים שמדריכים במרוכז את השחקנים הבולטים במדינה", אומר סלע, "כאן עמוס מנסדורף הוא המאמן היחיד באיגוד, שאמנם תומך כלכלית בהרבה ילדים מוכשרים, אבל מאפשר להם להתאמן איפה שהם רוצים, בלי מעקב, בלי תוכנית מסודרת ובלי לדעת איך כל אחד עובד. לא יכול להיות שכל אחד עושה מה שהוא רוצה".
מה לדעתך צריך להשתנות?
"הכי מפריע לי שאין מסגרת מסודרת לכישרונות הבולטים מגילאי 10. אם אתה לוקח עכשיו את עשרת הטניסאים הבולטים היום בגילאים האלה ועובד איתם כמו שצריך, אני חותם לך שבתוך כמה שנים יש לך לפחות ארבעה בטופ 250. זה משהו שלא היה פה כבר עשר שנים".
אתה קיבלת כל מה שהיית צריך?
"לי היה מזל בזכות אחי עופר, וגלעד בלום ניהל אז אקדמיה ובחר אותי כאחד המיוחדים שלו מכל הארץ. עזבתי את קריית־שמונה בגיל 10 ועברתי לגור עם עופר בהרצליה, עזרו לנו קצת בשכר הדירה ועד שפיטרו את גלעד, בגיל 13, הייתי במסגרת נהדרת וקיבלתי כל מה שצריך. אחר כך עזבתי לאקדמיות באוסטריה וצרפת כי לא היה פה כלום. מה שעצוב הוא, שאם היום יהיה כישרון צעיר בקריית־שמונה, כמו שהייתי, אין לו שום סיכוי לצאת שחקן".
עם מי אתה מתאמן כשאתה מגיע לארץ?
"בעיקר עם המאמן שלי, או עם אחד הצעירים שאני מתקשר אליו והוא מסכים להצטרף לאימון. גם לזה פעם הייתה מסגרת מסודרת, והיא כבר לא קיימת. כשאנחנו נפגשים לדיוויס, אייל רן הקפטן, שהוא באמת אדם יוצא דופן, קורא לכל הצעירים המוכשרים שגדלים פה להצטרף אלינו והוא צריך בכל פעם לשכנע את המאמנים שלהם שיסכימו, כי לכל אחד יש אינטרס משלו. באמת שאני לא מבין את זה".
סלע שותף כמובן גם לשנים הנפלאות שעברו על נבחרת הדיוויס שלנו, שחזרה לבית העליון, הגיעה להישג בלתי נתפס כשהגיעה לחצי גמר המפעל, ובמשך שנים הצליחה להוציא הרבה יותר מסך חלקיה. "אני חושב שהיה לנו הרבה מזל עם ההגרלות", סלע מקטין במשהו את ההתלהבות שלי, "ועדיין, עברנו חוויות יוצאות דופן. זה מדהים לראות מה שקורה לפעמים לשחקנים בגביע דיוויס. יש כאלה מהצמרת הגבוהה שקופאים ונראים רע, ויש כאלה כמו אמיר ויינטרוב, שפתאום מעלים את הרמה שלהם בכמה דרגות ומציגים טניס נהדר".
מזמן לא שיחקתם בארץ.
"קשה לי להסביר למה, אבל בשנים האחרונות הרבה יותר קשה לי לשחק בארץ. בתחילת הדרך תמיד שיחקתי פה טוב ולא הרגשתי שום לחץ, אבל עכשיו התחושה היא שבגלל הקהל אני תמיד פייבוריט, ואסור לי להפסיד אף פעם".
למרות תחושות הלחץ שהוא מספר עליהן, סלע מצליח גם להשתעשע לפעמים. באחד המקרים, ביולי 2014, בסיום המשחק מול איבו קרלוביץ', שמתנשא לגובה 2.08, הביא איתו סלע כיסא לרשת, עלה עליו ונתן חיבוק לענק הקרואטי, בקטע וידאו שזכה ליותר ממיליון וחצי צפיות ביוטיוב.
"במשחקים מולו אני אף פעם לא לחוץ, אתה פשוט עומד ומקבל ממנו אייס אחרי אייס", הוא אומר בחיוך, "פגשתי אותו כמה פעמים באותה תקופה, ושבוע לפני כן היה רגע במשחק שאמרתי שאם הוא שובר לי את ההגשה, אני לוקח כיסא, עומד עליו ומגיש לו. זה לא קרה בסוף, ובמשחק הבא, כששוב הפסדתי 7:6, 7:6, הרגשתי שאני חייב לעשות משהו. הוא בחור מקסים ואנחנו חברים טובים".
מה דעתך על הדעיכה של שחר פאר?
"אני מעריץ את שחר על מה שהשיגה בטניס ואיך שהיא עובדת. בתקופה הטובה שלה היא השיגה הישגים מדהימים, ניצחה כמעט את כל הגדולות בסבב. אני חושב שהיא הספורטאית הכי גדולה שהייתה פה, ולא מפרגנים לה מספיק בארץ. אם הייתי מפסיק עם טניס היום, הייתי רוצה לאמן אותה".
אבל מה קרה לה מקצועית?
"זה עניין של ביטחון ושל רעב לטניס, שאולי קצת ירד לה. פעם היה לה כוח להילחם ולנצח כל נקודה. קשה מנטאלית לחזור לשחק בטורנירים קטנים, כי בראש אתה עדיין שייך לצמרת הגבוהה. אני לא יודע אם שחר תצליח לחזור לטופ, אבל אני בטוח שהיא יכולה".
האמנת שנובאק דיוקוביץ' ישתלט ככה על הסבב?
"נובאק תמיד היה טניסאי טוב, אבל לא האמנתי שהוא יהיה דומיננטי כל כך. מדהים לראות את השינוי שהוא עשה בשלוש השנים האחרונות. אין אצלו משחק לא טוב".
לא נמאס לך לפעמים לרדוף אחרי כדור?
"לא. יש לי חברים שהם מאמני טניס או עובדים במשרד ובבית קפה ולמדתי להעריך את מה שיש לי. אני מרגיש שזו זכות גדולה לעשות את מה שאני עושה".
עד מתי תמשיך?
"כמה שיותר. כל עוד אצליח להתפרנס מזה וליהנות אני אמשיך".
את מי אתה חולם לנצח?
"הייתי שמח לנצח את אחד מארבעת הבכירים בעולם: נובאק, פדרר, מארי או נדאל".
גם נדאל בדעיכה.
"הוא עדיין חמישי בעולם. כבר קצת קשה לו על מגרשים קשים, אבל מבחינתי על חימר הוא עדיין מספר אחת בעולם".
תכף מתחילה עונת החימר. למה באופן מסורתי ישראלים גרועים על המשטח הזה?
"עד סוף גיל הנוער העדפתי לשחק על חימר, ואפילו זכיתי בתחרויות. בשלב מסוים הבנתי שהסיכויים שלי להצליח על משטחים קשים גבוהים יותר, למרות שהסגנון שלי מתאים למשטח. הבעיה היא שכדי להחזיר את המיומנות ברמה הגבוהה, צריך עכשיו לעזוב הכול ולהתאמן חמישה שבועות. אין לי זמן לזה".
נושא ההימורים בטניס עלה לאחרונה לכותרת. מה אתה חושב על זה?
"זה נורא. עכשיו ברעננה, רגע לפני שאני מתחיל חימום לקראת המשחק, מגיע אליי בחור צרפתי בן 17 ואומר לי שהוא שם עליי כסף ושואל אם אני הולך לנצח. זה מצב לא נעים".
הציעו לך להטות משחק?
"אף פעם. לפעמים אתה רואה כל מיני תוצאות מוזרות למשחקים, אבל אי אפשר באמת לדעת".
על מה אתה חולם?
"שתהיה לי אקדמיה לצעירים כאן בארץ. אשמח לגדל אלוף מגיל צעיר".
האבהות שינתה אותך?
"לא במשהו שקשור לטניס שלי, אבל ברצון לחזור לארץ ולהיות עם המשפחה כמה שיותר. כשאני כאן, בכל יום בשלוש וחצי אני כבר פנוי כדי לקחת את עילי מהגן ולשחק איתו".
מי הטניסאי הישראלי הטוב בכל הזמנים?
"עמוס מנסדורף. הטניס בתקופה שלו היה קצת שונה מהיום, אבל עדיין, הוא היה מקום 18 בעולם וזכה בשישה תוארי ATP".
למה אתה ממעט כל כך להתראיין ולהחשף?
"אני לא אוהב את הסיטואציות האלה ולא מרגיש נוח. אני מקבל הצעות מהבוקר עד הלילה מכל מקום ויכול להיות שאני פוגע בענף בארץ, כי אני עכשיו הפנים המובילות שלו. כנראה גם אני נפגע מזה, כלכלית, אבל למרות זאת אני חי עם הבחירה הזו בשלום".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני גר בהרצליה, יש לי אחלה אישה וילדים, ההורים שלי בריאים, אני עושה מה שאני אוהב. על מה יש לי להתלונן? אני בחמש".
אקו"ם