בר טימור: "אליפות? הלוואי, זה החלום שלי"
לא הרבה שחקנים מעזים לסרב למכבי תל–אביב. כזה הוא בר טימור, שהעדיף לחתום בהפועל ירושלים, והשאר - היסטריה. ריאיון טרום חגיגות האליפות
בפתיחת העונה שעברה, לאחר כישלון בכל המסגרות שהזכיר שנים רבות אחרות בתולדות המועדון, המשיכה קבוצת הניהול החדשה בהפועל ירושלים את הבנייה לעתיד טוב יותר. הארנה המפוארת נחנכה, דונטה סמית', שכיכב במכבי חיפה, סירב להצעה ממכבי ת"א וחתם במועדון.
דני פרנקו, שהגיע איתו מהקריות, הצטרף, ויחד עם הישראלים הבולטים ליאור אליהו ויותם הלפרין, החל בהפועל ירושלים עידן חדש.
החתימה של הגארד, בר טימור, שחזר באותם ימים מעוֹנה בגרמניה, קיבלה אולי כותרת או שתיים, אבל נשארה בצל המהלכים האחרים. טימור מיעט לשחק בתחילת העונה אבל היכולת הטובה שהפגין קנתה לו מקום טוב ברוטציה. "עד שכבר שיחקתי והגעתי למעמד מסוים בקבוצה, עברתי פציעה קטנה שהשביתה אותי", מספר טימור בריאיון השבוע למוצש.
"כשחזרתי, זה הרגיש כמו להתחיל שוב מהתחלה והיה לא קל. עשיתי את זה, המשכתי עם מה שהתחלתי והגעתי לסיטואציה הרבה יותר טובה".
? כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בסופו של דבר שיחק טימור בעונה שעברה 21 דקות בממוצע, כשהוא תורם 8.5 נקודות, מחלק 2.4 אסיסטים וקוטף 2.2 ריבאונדים. בסיומה של השנה היה שותף בזכייה ההיסטורית של הקבוצה באליפות. "זה היה ערב מדהים בשביל המועדון ובשבילי באופן אישי", הוא נזכר, "הרגשתי שזו חותמת להתמדה ולעבודה קשה ושאני שותף להישג גדול. זה היה הכי כיף ומספק בעולם".
העובדה שאילת, ולא מכבי ת"א, הגיעה לגמר בסוף, פגמה בהישג עבורך?
"ממש לא. לא התעסקנו מול מי זה יהיה ומה עדיף מבחינתנו. הגענו לגמר לפני שנגמרה הסדרה בצד השני וחיכינו ליריבה שתגיע. זה לא עניין אצלנו אף אחד אם זו מכבי בגמר או לא, ואם זו אליפות עם כוכבית. התעסקנו בלנצח את היריבה וזה מה שעשינו".
גם העונה ממשיך טימור להיות חלק חשוב מהמערכת האדומה, שחווה עונה הפכפכה למדי, כשלאחרונה שוב עלתה על דרך המלך ומסלול הניצחונות. "זו עונה לא פשוטה עבור כולנו", קובע בר, "בליגה אנחנו סך הכול עומדים במטרות שלנו, אבל לצערי בגביע לא הצלחנו ובאירופה יכולנו לעשות קמפיין טוב יותר, אבל זה כבר שייך לעבר".
היו מכם ציפיות לגדולות באירופה. מה גרם שוב לכישלון?
"קשה לשים את האצבע על דבר אחד שלא עבד, זה היה מכלול. עברנו את השלב הראשון בקושי, בעיקר בגלל כמה משחקים צמודים שהפסדנו בנקודה. הפערים בינינו לאחרות היו מאוד קטנים. אני מאמין שאם איליי הולמן היה מגיע בתחילת העונה, זה היה עושה לנו טוב, במיוחד לאירופה, כי שיחקנו בלי חמש אמיתי.
"אבל אלו החלטות של אנשים במועדון, שעושים את העבודה הכי טובה שאפשר. בסך הכול אני מרוצה מהצורה שבה הקבוצה נראית כרגע, וגם מהעונה האישית שלי. נשארו עוד חודשיים וחצי לשמור על הכושר שאנחנו נמצאים בו וללכת הכי רחוק שאפשר".
בשנתיים האחרונות, אחרי פתיחת עונה מצוינת של ירושלים, באה נפילה גדולה. איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שברגע שמודחים מאירופה יש נפילת מתח, ולצערי זה קרה לנו בשנתיים האחרונות. זה לא צריך לקרות, ואם היינו שומרים על רמת מתח גבוהה ומגיעים למשחקים בתקופה הזו חזק יותר, היינו כבר ארבעה צעדים קדימה בהבטחת המקום הראשון בליגה. מה שטוב הוא, שאנחנו יודעים לצאת מהתקופות האלה ולייצר מומנטום חיובי".
כמה גבוה היה מד הלחץ אצלכם העונה בתקופה הזו?
"אין אצלנו יותר מדי לחץ מבפנים. גורמים בתוך המועדון מנסים מאוד להרגיע ולדבר עם השחקנים. מצד שני, אנשים יודעים איפה הם נמצאים ושיש ציפיות גבוהות מירושלים לנצח בכל משחק, ולפעמים המתח עולה. זה לא פשוט, זה חלק מההתמודדות המקצועית של כל שחקן. עם כל זה, אני בטוח שכל אחד היה רוצה להיות חלק מהקבוצה הזו".
הלחץ גורם לחששות ולפחדים?
"זה קיים לגמרי, אנחנו עוברים הרבה במהלך העונה ויש לחצים ומתחים. זה טבעי ובסדר וצריך לדעת לדבר על זה ולהתמודד. אני כבר שנים עובד עם יועץ מנטאלי שעוזר לי ואני מאוד מאמין בזה".
אתה מרגיש בטוח במעמד שלך בקבוצה?
"אני בטוח במקום שלי ובחשיבות לקבוצה, אבל ירושלים זה מועדון גדול, והידיעה שאם לא אהיה טוב בערב נתון מישהו אחר יהיה במקומי, שומרת על רמת מתח ודריכות גבוהה. זה טוב לכדורסלן לדעת שהוא צריך להופיע בכל ערב. זה לא תמיד מצליח, אבל הרעיון חיובי".
ירושלים שווה יורוליג?
"אנחנו קבוצה טובה, וכשנהיה עקביים בליגה ובאירופה במשך כמה שנים ברציפות, אני מאמין שנגיע גם לזה".
טימור, שחגג 24 בתחילת מרץ, גדל במחלקות הנוער של הפועל ומכבי חיפה. הוא פרץ בשמי הכדורסל הישראלי בעונת 2012/3, אז שיחק במדי הפועל תל־אביב, שעמה העפיל לליגה הבכירה ובסיום השנה זכה בתואר "תגלית העונה".
ההצלחה הביאה עמה הצעה מפתיעה משהו לחתימת חוזה לשנתיים בקבוצת הפאר הגרמנית אלבה ברלין, וטימור החליט להיענות לאתגר ולצאת להרפתקה האירופית. הציפייה הגדולה הפכה לאכזבה. בסופו של דבר שיחק בר בקבוצה הגרמנית עשרה משחקים בלבד, שבהם שיחק במשך דקות ספורות בלבד. לאחר מכן נפצע, סיים את העונה ושוחרר מהמועדון.
"זו הייתה הצעה שהיה קשה לסרב לה מכל הבחינות, בעיקר מהצד המקצועי", מסביר בר. "הייתי צעיר מאוד, ההצעה קסמה לי ורציתי לצאת לאירופה. בפועל, לא בדקתי מספיק ולא ידעתי לצערי את הסיטואציה המקצועית שאליה אני מגיע, וזה פגע בי. היום הייתי בודק יותר לעומק את מי בדיוק מביאים לעמדה שלי ולא הייתי ממהר לחתום".
תנסה שוב בעתיד?
"זה מעניין אותי, כי הייתי שם, אני יודע איך זה עובד ומאמין שאוכל להשתלב. יש בי את הרצון לנסות ולהצליח באירופה ואם יהיה משהו נכון ומתאים, אלך על זה".
לאחר שעזב את אלבה, החליט לשוב לישראל וקיבל הצעות ממכבי תל־אביב ומהפועל ירושלים, שרצו ליהנות מהכישרון שלו ועל הדרך לסמן "וי" על דרישת התקנון לשחקן מתחת לגיל 25. למרות הפיתוי להגיע לאלופת אירופה הטרייה, בחר בר לחתום אצל האדומים לשלוש עונות. "שפטתי את הדברים באופן הכי קר שיש", מסביר טימור, "רציתי להגיע למקום שבו אשתלב מקצועית, וירושלים נראתה עבורי המקום המתאים".
פחדת להיעלם במכבי?
"לא פחדתי, אבל הסיטואציה שם נראתה לי פחות נכונה ומתאימה".
פעם שחקנים לא היו מסרבים למכבי. מה השתנה?
"אני חושב שלשינוי הזה יש כמה סיבות, וזה מתחיל מזה ששחקנים יודעים שיש הרבה שחקנים שהגיעו למכבי, אבל לא עשו מעבר לזה. לרוב הכדורסלנים חשוב היום לקבל דקות ולשחק מאשר להגיע למקום מסוים".
ובינתיים, אתם לא מפסיקים לנצח את מכבי. ירושלים תהפוך לקבוצה של המדינה?
"יש לנו עוד דרך ארוכה עד שנשתלט על ההגמוניה בכדורסל הישראלי. אין ספק שכרגע ירושלים ומכבי הן שתי הקבוצות הבכירות בענף וצריך פחות לעסוק מי מביניהן מובילה. העונה באמת ניצחנו אותם הרבה פעמים, אבל זה לא אומר כלום, פרט אולי לעובדה שהתחברנו השנה יותר כקבוצה. לא צריך להיסחף".
איך העבודה עם דני פרנקו?
"דני הוא קודם כול בנאדם, אבל גם מאמן מצוין, קשוב ופתוח שנותן המון רוגע וביטחון לשחקנים שלו. עבדתי איתו בעבר במשך שנתיים כשהייתי בנבחרות הצעירות, ושמרנו על קשר גם כשהייתי בחו"ל. אני מאוד מחובר אליו והוא אחת הסיבות המרכזיות שבחרתי לחתום בירושלים".
סדרות או פיינל פור?
"אני בעד סדרות, כי לדעתי הפיינל פור הופך את הליגה לגביע ופוגע בקבוצות שעבדו כל השנה קשה והגיעו למשהו, בלי קשר לגודל התקציב שלהן. זה קצת מוציא את הטעם כשהכול מוכרע בסופו של דבר במשחק אחד".
מה דעתך על החוק הרוסי?
"מצד אחד, זו בעיה לחשב מי ייכנס למגרש לפי אזרחות או דרכון, קשה לנהל ככה משחק וזה פוגע בקבוצות שמשתתפות בשני מפעלים. מצד שני, לשחקן הישראלי לא הייתה שום ברירה אחרת. המצב פה היה נוראי כשלא הייתה הגבלה על מספר הזרים על המגרש. בזכות החוק רואים יותר ישראלים צעירים שהופכים לחלק מהרוטציה, וזה טוב לליגה. הקהל מגיע בסופו של דבר בגלל הישראלים".
למה לא פורצים כאן מספיק כישרונות?
"אני חושב שגדלים כאן כישרונות וצריך לתת להם יותר הזדמנויות, למרות שבפועל זה דבר לא קל. יש אצלנו בארץ הרבה לחץ על מאמנים שמפחדים על העבודה שלהם, ואני מבין אותם. זה צריך להגיע מגבוה בצורה יותר מובנית מבעלי הקבוצות, שייתנו למאמן את האופציה ללכת עם בחור צעיר, גם במחיר של כמה הפסדים במהלך העונה".
היית משנה משהו במערכת?
"הייתי מבטל את כל הליגות של הקט־סל והילדים ועושה שלוש ליגות לגילים בוגרים יותר. בגיל צעיר צריך ללמד יסודות ואיך לשחק את המשחק. היום ילד בן 12 יודע כמה תרגילים ושצריך לנצח, במקום לקבל את הכלים הנכונים. יש מועדונים, כמו אחד בחיפה שלא אזכיר את שמו, שידוע שהם תמיד זוכים באליפויות בגילים הצעירים. שחקנים לא יוצאים מהמקומות האלה".
מה דעתך על תופעת המתאזרחים?
"כאן כל מקרה הוא לגופו. יש הרבה חבר'ה שנמצאים כאן שנים, עושים צבא, משחקים בנבחרת ומוכנים לתרום ואין שום סיבה לא לכבד אותם ולהעניק להם אזרחות. הבעיה היא שיש רבים שבאים לכאן רק כדי לעשות סיבוב עלינו וללכת אחרי שנה שנתיים וזה משאיר טעם מאוד לא טוב. צריך למצוא דרך להסדיר את העניין הזה".
תיקחו עוד אליפות השנה?
"הלוואי, זה החלום שלי. אני מאמין שנגיע לפלייאוף בצורה טובה ואפילו נמשיך להשתפר. יש לנו קבוצה מצוינת ולדעתי גם את הכלים ללכת שוב עד הסוף".
איך החוויה לשתף פעולה עם דונטה סמית'?
"דונטה הוא בנאדם שלוקח קצת זמן להבין וגם לי לקח, אבל ברגע שאתה מקבל אותו כמו שהוא, אתה נהנה ממנו כבנאדם וחבר טוב שאפשר לסמוך עליו. הוא שחקן מצוין, יש בינינו חיבור ואני מאוד שמח על ההזדמנות לשתף איתו פעולה".
לאחר שהיה חבר לאורך השנים בנבחרות הנוער, קדטים ועתודה, צורף טימור בקיץ האחרון, לראשונה, לסגל הסופי של הנבחרת הבוגרת שהשתתפה באליפות אירופה שהתקיימה במספר מדינות במקביל.
במשחקים עצמם זכה טימור לדקות מועטות מארז אדלשטיין. "לא התאכזבתי, כי ידעתי שאני מגיע על המשבצת של הבחור הצעיר שלא ישחק הרבה", הוא אומר. "היה לי כיף להיות עם השחקנים, למדתי הרבה, ראיתי איך אליפות אירופה מתנהלת ואני מקווה בעתיד לקבל יותר הזדמנויות".
מאמין שתהפוך לאחד ממובילי הנבחרת בעתיד?
"אני אעשה הכול כדי שזה יקרה, כי אני רוצה מאוד. מקווה שאצליח".
איך החיים בירושלים?
"בתור מי שגדל בחיפה, אני מוצא הרבה נקודות דמיון בין הערים, מבחינת המבנה שלהן והאוכלוסייה המעורבת. התחברתי בקלות לירושלים ואני אוהב אותה".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"אני מאוד אוהב כדורגל ואוהד של מכבי חיפה. אם יש משהו שהייתי מוותר בשבילו על כדורסל היום, זה לשחק כדורגל. אבל זה לא יקרה".
האן־בי־אי נמצא ברשימת החלומות שלך?
"ברור שזו הליגה הטובה ביותר אבל תמיד הייתי בחור ריאלי ולא נראה לי שאגיע לזה וזה בסדר. אני אוהב לראות משחקים אבל לא עוברת אצלי שום מחשבה לנסות להגיע לשם".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"מעבר לכדורסל שזה טוב וחשוב, יש לי משפחה בריאה, חמה ותומכת. אני נמצא ;במערכת יחסים טובה כבר כמה חודשים, העבודה שלי היא לקום בבוקר וללכת לזרוק לסל וזו סוג של ברכה. יש ימים טובים יותר ופחות אבל אין לי סיבה לא להיות מאושר. אני משתדל להיות בחמש".
אקו"ם