מפתח שוודי: יהונתן שולדבראנד פותח את הלב
הוא חצי שוודי חצי ישראלי, עם רגליים (ארוכות) על הקרקע, זקן שאי אפשר לפספס ומראה ויקינגי. יהונתן שולדבראנד היה צריך לעבור לשחק בקבוצה הקטנה של מכבי אשדוד בשביל להוכיח שהוא כדורסלן טוב שאפשר לסמוך עליו. ראיון לא צהוב
במשך שנים רבות מנסים להבין מדוע לא צומחים בישראל מספיק כישרונות כדורסל ברמות גבוהות. על פניו, יש לנו הכול. הכדורסל הוא אחד הענפים הפופולריים במדינה, מזג האוויר מצוין, המתקנים רק הולכים ומשתפרים, אקדמיה לכישרונות הוקמה בשנים האחרונות ואיכותו של המאמן הישראלי נודעה למרחקים.
ועדיין, כישרונות ברמת היורוליג כבר כמעט לא צומחים פה. "הבעיה העיקרית בכדורסל הישראלי היא כמות הזרים שמשחקת כאן", אומר יהונתן שולדבראנד (32) 2.04, שחקן מכבי אשדוד/באר טוביה, שהפך בשנים האחרונות לאחד הקולות המזוהים ביותר במאבק הבלתי נגמר בין השחקנים הישראלים למנהלת הכדורסל.
"מגיע לשחקן הישראלי לקבל יותר קרדיט, לשחק יותר ולהיות משמעותי. הרי בלי שחקנים ישראלים, הענף פה הוא כלום. אני לא חושב שהליגה תהיה פחות טובה אם יהיו פחות זרים וגם אם כן, את מי זה מעניין?"
שולדבראנד עצמו נאלץ לקפל את חפציו ולעזוב את הארץ בגיל 23, כדי לנסות ולקבל הזדמנות אמיתית בקבוצת כדורסל. "היום הייתי עוזב הרבה קודם", הוא אומר, "כשאתה צעיר אתה תמיד תולה תקוות שתכף יהיה בסדר, היום לא הייתי מחכה כל כך הרבה זמן. הייתי בגיל קריטי להתפתחות ובקושי להתאמן נתנו לי, כשמסביב רכבות של שחקנים זרים שבאים והולכים".
ועדיין, היו כאן שחקנים שהצליחו לפרוץ.
"חשוב לזכור שגם שחקנים גדולים אצלנו, כמו עודד קטש ודורון שפר, שיחקו כשהיו רק שני זרים. כשיש ארבעה או חמישה ואתה עולה מקבוצת נוער לבוגרים, קשה מאוד לקבל גב אמיתי מהמערכת וזה מעצבן אותי. אין לי משהו אישי נגד שחקנים אמריקנים, אלא נגד החוקים פה. גם ככה יש דברים שמקשים עלינו, כמו שלוש שנים של שירות צבאי, שבו חלק מהשחקנים לא מצליחים להסתדר".
איך היה השירות שלך?
"לא הצלחתי לקבל מעמד של ספורטאי מצטיין כי לא הייתי מספיק טוב בגילים האלה ולא הוזמנתי לנבחרות. אין לי שום טענה בנוגע לזה אבל במקרה כזה, אתה תלוי בטוב לבו של המפקד האישי שלך, ואם הוא לא בענייני ספורט - אתה בצרות. במהלך השירות שלי נסעתי בכל יום מאות קילומטרים כדי להיות בבסיס, באימון ובבית".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הוא גדל במושב אמירים בצפון, והחל לשחק בקבוצות הילדים והנוער של הפועל סאסא והפועל גליל־עליון. כשהגיע לגילי הבוגרים ניסה את מזלו, ללא הצלחה מרובה, בא.ס. רמת־השרון והפועל גליל־עליון. בסיום עונת 2005/6 מאס כאמור במצבו המקצועי והחל לנסות את מזלו מעבר לים, בשוודיה.
אביו לורנס הגיע לארץ על תקן שחקן זר בשנות ה־70, התאהב באמו בלה, התגייר ונישא לה, ובזכותו קיבל יהונתן מעמד של אזרח במדינה. "הייתי חייב לאסוף את הכול וללכת כי האכזבות היו בלתי נגמרות", הוא מסביר. "לשחק בשוודיה ובספרד היה חוויה נהדרת שאני ממליץ לכל אחד. זה שינה לי את הכול. פתאום נהניתי, נתנו לי לשחק ועולם הכדורסל נפתח בפניי".
שולדבראנד החל לשחק בקבוצת סודרטליה קינגס השוודית. במשחקו הראשון קלע 32 נקודות והוריד 10 ריבאונדים וסיים את העונה עם ממוצעים נאים של 17 נקודות ו־7 ריבאונדים ובחירה למשחק האולסטאר השנתי. הוא עבר תקופה קצרה לליגה הפינית, חזר לשוודיה ומשם לשתי תחנות בליגת המשנה הספרדית.
היכולת הטובה שהציג הובילה לקבלת זימון מנבחרת שוודיה. "שיחקתי איתם ארבעה קיצים", הוא מספר, "זו הייתה חוויה מצוינת, אבל גם נפצעתי לא מעט בתקופות האלה וזה פגע לי בהמשך השנה ובקריירה. לפני שנתיים בחרתי לא להמשיך והמאמן, שהוא גם חבר, קיבל את ההחלטה שלי בהבנה. יש שם מספיק שחקנים מוכשרים והכול הסתיים בצורה טובה".
העובדה ששיחקת בשוודיה מנעה ממך להגיע לנבחרת ישראל. זה מצער אותך?
"ממש לא. לא הייתה לי פה הזדמנות, קיבלתי אותה במקום אחר והלכתי על זה".
בסוף עונת 2009/10 החליט יהונתן לתלות את נעליו במפתיע ולפרוש מכדורסל בגיל 27 בלבד. "זה היה תהליך שעברתי, שהיה קשור לכמה דברים ועייף אותי מאוד", הוא מסביר, "כמעט לא שיחקתי עונה שלמה בספרד, היו לי כאבים בגוף וסבלתי מנקעים חוזרים בקרסוליים. פשוט נמאס לי ולא רציתי לשחק יותר".
הפרישה החזיקה 10 חודשים בלבד. מה גרם לך לחזור?
"אחרי עונה שלמה שלא היה לי שום קשר לענף הרגשתי שהפיזיות והתחרות חסרה לי. הגוף שלי היה במצב טוב והחלטתי לחזור".
החזרה למגרשים לוותה גם בחזרה לישראל אחרי חמש שנות היעדרות והסתיימה בחתימה במדי קבוצת האוהדים של הפועל תל־אביב, שבדיוק חוותה באותה עונה את כישלונה הראשון, לאחר שלא הצליחה להעפיל לליגת העל. "ממש לא רציתי לשחק בליגה הלאומית", נזכר שולדבראנד, "אבל הפנייה מהפועל ומארז אדלשטיין, שהוא מאמן מצוין שיש הרבה מה ללמוד ממנו, בנוסף לעובדה שהיה מדובר בפרויקט מיוחד, ששיחקנו גם בליגה הבלקנית והתאמנו כמו קבוצה בליגת העל, הקלה עליי להגיע".
הבחירה של שולדבראנד התבררה כמוצלחת. הפועל העפילה בסיום אותה עונה לליגה הבכירה, ויהונתן הפך לאחד השחקנים המזוהים ביותר שלה. בארבע השנים שלו במדים האדומים הוא דחה גם מספר הצעות כלכליות עדיפות כדי להישאר במועדון, ונראה שמדובר בסמל, שצפוי להישאר בקבוצה עד לסיום הקריירה.
אבל בעונה שעברה, תחת עודד קטש, הדברים הלכו קצת פחות טוב, ובסיומה ביקשה הקבוצה להיפרד, למרות שהחוזה בין הצדדים טרם הסתיים. "זה לא נעים שאתה נמצא במקום הרבה זמן ופתאום לא רוצים אותך", הוא מסביר. "הייתי מופתע והיו רגעים לא נוחים, אבל זה חלק מהמקצוע וצריך להתקדם. אני לא כועס על אף אחד ובסופו של דבר הכול קרה לטובה".
כשיהונתן אומר שדברים קרו לטובה, הוא מתכוון למעבר למכבי אשדוד/באר־טוביה, שקלטה אותו בתחילת העונה ועד עכשיו מרוצה למדי. שולדבראנד תורם עד כה 9.2 נקודות למשחק, בנוסף ל־4 ריבאונדים ו־1.8 אסיסטים ב־26 דקות משחק.
"הסטטוס שלי באשדוד שונה מהתקופה שלי בהפועל תל־אביב, אני מעורב יותר, מקבל יותר זמן על המגרש ויש עליי יותר אחריות", הוא מסביר. "חיכיתי לסיטואציה כזו הרבה זמן, התאקלמתי במהירות במועדון שיש בו אנשים נהדרים, אבל מקצועית זה לקח קצת זמן. אני עובד קשה, גם לפני ואחרי האימונים וככל שעובר הזמן, אני מרגיש טוב יותר".
אשדוד היא עד כה אחת מהפתעות העונה, ולמרות שציפו ממנה להילחם בשיניים על הישרדות בליגה, היא נמצאת כרגע במקום טוב באמצע, עם סיכוי סביר להיות חלק מהפלייאוף העליון. "אני חושב שיש לנו קבוצה טובה ומסוכנת שצריך לקחת ברצינות", אומר יהונתן, "ועדיין, יש לנו יכולות גבוהות שעוד לא הצלחנו לממש מספיק לטעמי. אנחנו סובלים מהרבה עליות וירידות ומתקשים לנצח בחוץ".
איך זה לשחק תחת צביקה שרף?
"שיתוף הפעולה בינינו מצוין. אני מאוד נהנה איתו ומרגיש שהוא נותן לי גב שחיכיתי לו הרבה זמן בקריירה. אני מקבל הרבה דקות על המגרש, לא משלם על כל טעות שאני עושה ובעיקר מקבל ממנו ביטחון, שזה הדבר הכי חשוב לשחקן".
אחת ההוכחות לעונה המוצלחת של האשדודים היא העובדה שהעפילה לגמר גביע המדינה, מול מכבי תל־אביב. בשני מפגשים מוקדמים יותר מול הצהובים העונה הפתיעו חניכיו של שרף וניצחו, אבל ברגע האמת במשחק על התואר, כשלו ונוצחו. "אני חושב שפספסנו את הגמר הזה", טוען שולדבראנד, "כמו בהרבה מקרים אחרים, עלינו שאננים מדי ונכנסנו לפיגור גדול בשלב מוקדם. הרבה פעמים העונה הצלחנו לחזור ולנצח וגם בגמר, אבל אז כמה החלטות של חוסר ריכוז, הרסו לנו הכול. אני לא מאלה שירגישו סיפוק מעצם ההעפלה. מבחינתי נכשלנו".
איך ההרגשה לנצח מועדון כמו מכבי?
"לנצח את מכבי זה לא משהו שהוא בלתי אפשרי מבחינתי, זו לא פעם ראשונה שזה קרה לי העונה ולא עושה לי משהו מיוחד. זה תמיד נחמד לנצח קבוצות טובות, אבל לא הרבה מעבר. מצד שני, את המשחק הכי חשוב מולם הפסדנו".
מעבר לעובדה שבשנים הקודמות המפגש מול הצהובים מתל־אביב היה במסגרת הדרבי העירוני הסוער, בעונת 2012/3 המפגש בין הקבוצות, הוביל לכך ששולדבראנד הפך למוכר בכל בית בישראל. הסיבה הייתה צרור קללות אכזרי ובלתי נתפס שפלט כלפיו גיא פניני, אז והיום קפטן מכבי תל־אביב, שכללו בין השאר איחולי סרטן במוח לאביו. פניני נענש בהשעיה ובקנס כספי גדול אבל לבסוף חזר לנבחרת ישראל ולמעמדו במכבי.
שולדרבאנד התבטא כנגד המהלכים האלה לאורך השנים, אך נשמע הפעם מפויס הרבה יותר. "לא מעניין אותי שפניני חזר להיות קפטן במכבי, ושכל אחד יבחר את מה שהוא רוצה", הוא אומר. "מעולם לא כעסתי עליו ולא ביקשתי שיתנצל בפניי. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה ומה שמשנה זה איך אתה לוקח את הדברים. זה לא קשור אליי אם הוא בנבחרת או לא. זה לא מפריע לי".
הפרשה הפכה אותך מפורסם. אתה נהנה מאור הזרקורים?
"אני לא אוהב חשיפה, אבל זה חלק מהעניין ומתרגלים לזה. רוב ההערות שאני מקבל ברחוב הן חיוביות בסך הכול, אז זה בסדר".
לאן תגיע אשדוד העונה?
"יש עוד סיבוב שלם לפנינו ואני לא רוצה לזרוק סתם דברים לאוויר. הכל די צפוף סך הכול בליגה והדברים פתוחים".
חטפתם השבוע תבוסה מהפועל ירושלים.
"אני מעדיף לא להרחיב על מה שקרה במשחק הזה".
החוק הרוסי טוב לכדורסל שלנו?
"החוק הרוסי עוזר במובן מסוים אבל זה לא ישנה את דעתי בעניין הזרים ואין שום הצדקה לכמות הזו. בסופו של דבר זה עניין כלכלי בלבד, כי עד סכום מסוים לא משלמים מס על שחקן זר. זה הרי מדהים שכל כך מעט קבוצות בחרו לוותר על 250 אלף שקל בונוס והחתימו זר חמישי".
אתה עושה רושם של אדם שהולך עם העקרונות שלו רחוק.
"גדלתי עם הורים שלימדו אותי לחיות לפי העקרונות שמתאימים לי ופחות איך שהסביבה מצפה. אם אני מאמין במשהו, אני בדרך כלל הולך איתו עד הסוף. גם בעניין הזרים. אין לי שום רצון שיהיו לי אויבים בגלל הדעות שלי למרות שבטוח יש, זה פשוט מה שאני מרגיש".
מה אתה עדיין מנסה לשפר במשחק שלך?
"הייתי שמח לייצב את משחק ההגנה שלי, שאפשר יהיה לסמוך עליי בעיניים עצומות בתחום הזה".
עד מתי תמשיך לשחק?
"הייתי קונה עוד עשר שנים אם הייתי יכול. כל עוד איהנה אמשיך, והכול תלוי בגוף. אם לא אוכל לשחק כדורסל מקצועי בליגה הבכירה, אני מאמין שאפסיק".
תישאר בארץ אחרי הפרישה?
"קשה לדעת כרגע. אשתי ספרדיה ממלאגה (לורה, אם בתו בת השלוש, דניאלה) ואנחנו לא כל כך יודעים לאן אנחנו הולכים".
אתה מרגיש שייך לכאן?
"בהרבה דברים כן. נולדתי פה והמשפחה שלי כאן, אבל יש הרבה דברים שמרגיזים אותי, כמו יוקר המחיה הלא הוגן וההרגשה שהמדינה לא טובה לאזרח. גרתי במדינות אחרות, כמו שוודיה, שהיא מדינה סוציאלית שמאוד דואגת לאזרחים שלה וכשאתה רואה שדברים יכולים להיראות אחרת, זה מעצבן. קשה מאוד להרים את הראש מעל המים פה".
הבנתי שאשתך זמרת, היא פעילה?
"בטח, היא מוציאה בימים אלה דיסק חדש ויש לה להקה עם אחיה. היא בדיוק חזרה בימים האלה מסיבוב הופעות באירופה".
אי אפשר לראיין אותך בלי מילה על הזקן והשיער הארוך.
"אני עם שיער ארוך מאז שנות ה־90, לא התגלחתי עם סכין כבר שנים ובשנתיים האחרונות לא קיצצתי אותו. היום רבים הולכים ככה, אולי הקדמתי את זמני".
יש מאמנים שזה הפריע להם?
"אף פעם לא אמרו לי על זה כלום כי אני חושב שהם יודעים שזה בזבוז של זמן".
על מה אתה חולם?
"לחיות בבקתה מבודדת עם המשפחה וליהנות מהחיים. עדיין לא ברור איפה היא תהיה. אנחנו מחפשים. אשתי רוצה לחיות בעיר, אז נמצא איפשהו באמצע".
יש זמן לדברים חוץ מכדורסל?
"אני לא חובב גדול של משחקי כדור ולפעמים צופה קצת ביורוליג. כשיש זמן אני מטייל הרבה, בעיקר בספרד. אני מאוד אוהב מוזיקה ולנגן על גיטרה, ואם היו יכולים לשלם לי ללכת כל יום ולטפס על הרים זה היה נהדר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"יש לי משפחה מקסימה, עבודה שאני אוהב לעשות, לא חסר לי כלום ואין שום סיבה שלא אהיה מאושר. אני בכיוון של חמש".
אקו"ם