סלובודאן דראפיץ': "מאמנים אחרים צחקו עליי"
המאמן הסרבי הגיע לבית"ר ירושלים אחרי קריירה שהתפתחה לאט ולא תמיד בקלות. על ההתמדה: "אני אחד המאמנים שראו הכי הרבה כדורגל וסגנונות שונים". על הימים הראשונים בבירה: "היו עיתונאים ששלחו הודעות עם איומים". ועל הקבוצה המפתיעה של העונה: "טביב נתן כלים להצליח"
לפני כ-33 שנים, כשיוגוסלביה עוד הייתה מדינה שלמה אך מבעבעת, סלובודן דראפיץ' בן ה-18 מקבוצת נובי סאד מהליגה השנייה קיבל את הזדמנות חייו במשחק ליגה נגד מועדון בוסני עם קהל עוין. הוא עלה מהספסל במחצית השנייה כשקבוצתו בפיגור 3:0, אחרי שכוכב היריבה כבש שלושער. בפעולה הראשונה שלו ירד לגליץ' אכזרי על החלוץ, עמד מעליו וירה: "הבקעת עד עכשיו שלושה שערים, זה מספיק. בפעם הבאה שאתה נוגע בכדור אני שובר לך את שתי הרגליים."
הקהל שעמד על הגדרות קילל, ירק, זרק אבנים ובקבוקים, אבל מאותו היום כולם בליגה ידעו מי זה דראפיץ'. "באותו משחק ידעתי שיכולים להרוג אותי", שיחזר אתמול מאמן בית"ר ירושלים את הצעדים הראשונים בקריירה, "אבל ידעתי שאת ההזדמנות הזאת אני לא מפספס."
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דראפיץ' (51) היה שחקן עם ביצים והיום הוא מאמן שלא פוחד לקחת צ'אנסים. בניגוד לכאלה שדילגו בסולם בקפיצות גדולות וסימנו לא מעט כישלונות מפוארים, הוא עלה שלב אחרי שלב וחיכה בסבלנות עד שקיבל את ההזדמנות להוכיח את עצמו בטיסת סולו על הקווים בליגת העל.
על הקיץ שעבר על בית"ר נשפכו הרים של מילים ובכל זאת, ראוי להתחיל שם כדי להבין את נתוני הפתיחה של דראפיץ'. אחרי שקיבל סגל דליל למדי, עבר את החוויה הקשה בשרלרואה עם האוהדים ופתח את העונה עם ארבעה משחקים ללא ניצחון, העניינים התחילו להתחבר בבירה והשיא הראשון הגיע במחזור השמיני - ניצחון 2:4 על מכבי ת"א בבלומפילד. פתאום דראפיץ' כבר לא מוזכר בהקשר של בית"ר ת"א/רמלה - קבוצת הבת של מכבי ת"א - עכשיו הוא כבר יכול להתחיל להתרפק על הנוסטלגיה.
"אחרי שלוש שנים בבוגרים בנובי סאד הגעתי לביקור משפחתי בישראל. הקבוצה שלי היתה בפגרת חורף ובשביל לשמור על כושר שאלתי את סבתא שלי שחיה כאן אם יש מקום שאוכל להתאמן. היא עשתה כמה בירורים ואמרו לה שאבוא להתאמן עם מכבי נתניה. לא ידעתי כלום על הכדורגל הישראלי, נחתתי בארץ והלכתי לראות משחק של נתניה שניצחו את הפועל פ"ת, כשרונן גבאי כבש שער במספרת במגרש בנתניה, שהיה אז ארגז חול," מתאר דראפיץ'.
מאמן נתניה בעונת ,1988 זאב זלצר, אמר אז שאם יגרמו לדראפיץ' לעלות לארץ וידאגו לו לאזרחות מאחר שהוא יהודי, בתוך חצי שנה הוא יהפוך לחלק מנבחרת ישראל.
"בנתניה הציעו לי לעבור אליהם, אבל אז זה לא היה בתוכניות שלי. רציתי להגיע לליגה הראשונה ביוגוסלביה, אבל הם המשיכו לשלוח מכתבים שהשורה התחתונה היא שרוצים אותי."
זוכרים את הנבואה של זלצר? גם דראפיץ' לא שכח ורגע האמת הגיע. "בסופו של דבר הגעתי לנתניה ובאמת בתוך ארבעה חודשים הגעתי לנבחרת. באותה תקופה התחילה המלחמה ביוגוסלביה ואח שלי שהיה חייל נפצע, אז הוא וכל המשפחה הגיעו לישראל. בזמן הזה חליתי בשחפת ולא יכולתי לשחק, אבל לשמחתי ככה הכרתי את אשתי והחלטנו שאנחנו לא עוזבים את ישראל". דראפיץ' הופיע פעם אחת במדי הנבחרת.
את השנים הבאות המשיך הבלם לשחק בעיר שאז עוד כונתה בצדק עיר היהלומים. בסביבות גיל 30 רשימת הפציעות שגרר דראפיץ' הביאו אותו לפרוש מוקדם מהצפוי. הוא חיפש דרך לשוב לעולם הכדורגל כמאמן ופנה לבית"ר טובורק שם צבר שעות ראשונות על הקווים. בשביל להשלים את הפרנסה דראפיץ' היה מתעורר לפני הזריחה ומחלק עיתונים. בחודשי הקיץ הוא חילטר כפועל בניין ובין לבין עבד גם במפעל השתייה טמפו באזור התעשייה בעיר כשמסביבו לא מעט פרצופים מופתעים שזיהו את השחקן ממגרש הקופסה.
"זאת הייתה תקופה של הישרדות קשה אבל מעניינת. הבנתי שלא מאמנים נכון בארץ את הילדים, עובדים איתם קצת על טקטיקה ורק דורשים מהם לנצח. הכנסתי לאימונים איתם טכניקה ויכולת אישית, מאמנים אחרים שראו אותי צחקו עלי שאני עובד איתם על קואורדינאציה. בסך הכל הבאתי את הסגנון מאירופה, אבל עם הזמן היתה דרישה מהורים שרצו שאאמן את ילדיהם. ככה זה התחיל להתגלגל, קיבלתי קבוצה של גילים יותר גדולה ואחריה קבוצה בוגרת יותר ואחרי כמה שנים של עבודה קשה מוטי איווניר לקח אותי תחת חסותו והפך אותי לעוזר שלו בבוגרים של מכבי נתניה."
את הקפיצה הגדולה עד לטיסת הסולו עם בית"ר דראפיץ' עשה עם מי שנחשב עד היום לאחד מחבריו הקרובים - מאמן מכבי חיפה, רוני לוי.
החבר לוי היה גם זה שסידר לו את תפקיד עוזר המאמן והסקאוט במכבי חיפה. "לדעתי אני אחד המאמנים שראו הכי הרבה כדורגל וסגנונות שונים. שלחו אותי לברזיל, לארגנטינה, לספרד, לסקוטלנד, לנורבגיה ולשבדיה, ביקרתי בנבחרות גדולות באירופה, חרשתי הכל בשביל ללמוד למעני ולמען המועדון וכבר חשבתי איך ארצה לאמן. בחיפה קיבלתי המון ידע מקצועי ומאז עברתי בכמה קבוצות, בעיקר בליגה הלאומית, ואני חושב שלא אכזבתי אף אחד."
אברהם גרנט, שסיים את דרכו בצ'לסי ועבר לאמן בפרטיזן בלגרד, לקח איתו את דראפיץ'.
"רציתי ללמוד ממנו", מסביר דראפיץ'. "כל הזמן בדקתי את עצמי, היו לי הרבה שיחות איתו והיה לי בית ספר טוב מאוד, חזרתי לארץ ושנה לא מצאתי עבודה. פתחתי בית ספר קטן לכדורגל באזור השרון והבנתי שאם ארצה להתקדם כמאמן אהיה חייב לבנות צוות - כמו שאברהם עשה בבלגרד".
"הייתי מאמן הגנה יותר טוב מהתקפה, לא היתה לי עדיין את המנטליות הישראלית ויכולת הסקאוטינג שלי היתה פחות טובה. פגשתי את שי ברדה, שהוא טיפס הפוך ממני, כל מה שאין לי יש לו. הייתי מודע לחסרונות ושי השלים אותי. בלאומית עם ת"א/רמלה קבוצות היו בועטות כדור קדימה ואנחנו התמקדנו בהנעת כדור, יצירת לחץ על כל המגרש וראינו שהשילוב בינינו כצוות מקצועי עובד."
בעונה השנייה של הצמד דראפיץ' את ברדה בת"א/רמלה הם נתקלו בסיטואציה שתחזור גם בעתיד: מכירת חלק גדול מהשחקנים והורדה דרסטית של התקציב. זה הסתיים בהישארות בליגה - הצלחה גדולה ביחס למצב. "בערך באותם ימים הייתי בחתונה ולראשונה נפגשתי עם אלי טביב ודיברנו על כדורגל, הוא הכיר את ברדה עוד מימיו בהפועל כפ"ס ובהפועל ת"א ונפרדנו כידידים", אבל דרכיהם עוד ייפגשו.
באירוע אחר, יום הולדת של הדוגמנית בר רפאלי, דראפיץ' קיבל את הטלפון המיוחל מטביב. "הוא בחיים לא התקשר אלי עד אז. הראיתי לאשתי את הנייד והיא אמרה לי לענות. הוא בדק אם אני פנוי וקבענו למחרת פגישה שהנושא שלה הוא אימון בית"ר. סיפרתי לאשתי ששמחה וחיבקה אותי ורק למחרת בבוקר נפל לי האסימון. למחרת סגרנו הכל מהר, התנאי היחיד שלי היה שאגיע עם הצוות שלי."
זה תפקיד שמשנה את החיים, לא?
"מהרגע שסגרנו התחיל בלאגן אדיר, הטלפון שלי השתגע. עיתונאים לא הפסיקו להתקשר ולשלוח לי הודעות, היו גם עיתונאים ששלחו הודעות עם איומים שדרשו שאשתף פעולה איתם. התקשרתי לטביב ושאלתי מה זה? הוא ענה בצחוק 'ברוכים הבאים למשפחה'."
אחרי שהוא חתם טביב שיחרר לדראפיץ' את רשימת המשוחררים: אופיר קריאף, חנן ממן, דור מלול, ליביו אנטאל וסזאר ארסו. נוסף על הלחץ של דראפיץ', גם האוהדים לא אהבו את מה שקורה ולא האמינו שמאמן שעלה מהלאומית יצליח לשדרג את העסק אחרי סוף העונה המוצלח של גיא לוי.
"הקהל בא לאימונים והיה צועק לי 'מי אתה בכלל שבאת מהלאומית'. הם יצאו נגדי ונגד הבעלים וכל דבר לא מצא חן בעיניהם, אבל הבנתי אותם. לא הייתי שם גדול עם ניסיון שאני יכול להגיד שאני אוכל את זה בלי מלח. הייתי חייב להתמודד עם זה, שיחקתי אותה כלפי חוץ שהכל בשליטה אבל לא היה לי נעים. אפשר להגיד שהחיים חישלו אותי ובגלל שהייתי סוג של חתול רחוב שרדתי ועם הזמן קיבלתי ביטחון."
בית"ר פתחה את הקיץ בלי מחנה אימונים, לא סיימה את בניית הסגל ונכנסה למוקדמות הליגה האירופית ואחרי ניצחון על אורדבאסי מקזחסטן הגיעה הבושה הגדולה בשרלרואה.
"הביסו אותנו שם והייתי מרוכז במשחק. ראיתי את האבוקות, אבל כמי שגדל ביוגוסלביה ראיתי דברים הרבה יותר גדולים ולא הבנתי את חומרת המצב. חשבתי שיכתבו משהו בדו"ח וזה מאחורינו. פתאום נהיה בלאגן, הייתי חדש והבנתי שבשדה התעופה בארץ מחכים מלא עיתונאים. לא ידעתי מה אני אמור להגיד, אני מאמן בקושי חודש שם, מה אגיד? המשטרה הבריחה אותי מדלת צדדית כמו בסרט ג'יימס בונד, עצרו מונית באמצע הכביש ואני ושי מסתכלים אחד על השני ומנסים להבין מה קרה."
במקביל לבלאגן באירופה הקבוצה קירטעה והקהל סימן אותך.
"ניסינו להתרכז בכדורגל ולהתמקד רק בצד המקצועי. התחזקנו עם לא מעט שחקנים ובגלל זה אמרתי שטביב נתן לי את כל הכלים להצליח ואם לא אעשה את זה - האשמה עלי."
אחרי ההפסד 3:1 להפועל ב"ש לדראפיץ' כבר עברו מחשבות לעזוב. הקריאות של הקהל גברו אבל הטלפון מטביב היה חד-משמעי: "תירגע, הכל בסדר, אני מאחורייך." במחזור שאחריו דראפיץ' עלה נגד מכבי ת"א עם הקשר האחורי, דויד קלטינס וניקיטה רוקאביצה כחלוץ. זה נגמר ב-2:4 גדול ומאז הפך קלטינס לתגלית העונה.
אתה ממש קרוב לסיים את העונה כהפתעה הגדולה של הליגה.
"אנחנו רוצים לסיים את העונה בטעם טוב. מפרגנים לנו אבל ההצלחה מייצרת סוג של לחץ. התקשרתי לגרנט שאמר לי שחודשיים זה הרבה זמן בכדורגל, אל תתייחס לעתיד ותתמקד רק במשחק הבא."
אחרי אירועי שרלרואה אתה לא חושש מעוד ביקור באירופה?
"אני לא חושב על זה, יש דברים שאני לא יכול להשפיע עליהם."
וכמאמן בקבוצה מעבר לים?
"כמובן ארצה בעתיד לאמן בחו"ל, אבל זאת עונה ראשונה שלי בבית"ר ואני חושב שאני צריך להיות עוד עונה כאן בשביל לצבור ניסיון, אבל זו החלטה גם של טביב."
אקו"ם