ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

מחשב מסלול: החיים החדשים של בן רייס

הפציעות החוזרות והפרישה, המעבר לכדורסל נכים והטלפון מאריק איינשטיין. ריאיון מיוחד עם בן רייס, שהיה תקוות הכדורסל הישראלי, ומצא ייעוד חדש לחיים

סיפורו של בן רייס הוא ללא ספק אחד העצובים שהתרחשו לאחרונה בספורט הישראלי. רייס, שחגג 25 באפריל האחרון ונחשב במשך שנים לדבר הבא בכדורסל המקומי, קרע בתחילת העונה את רצועת ברך שמאל בפעם השלישית בקריירה.

הפציעה התרחשה כששיחק עם קבוצתו החדשה, הפועל חולון, במשחק אימון מול הפועל נהריה והחזירה אותו ברגע לשנים האחרונות והקשות שעבר, "אחרי הפציעה הזו הבנתי שכדורסל מקצועני כבר לא אוכל לשחק ולא אגיע לאן שחלמתי" מספר רייס בראיון השבוע למוצש, "אין דבר שמתסכל מזה אבל הבנתי שעדיף לשחרר. בשנים האחרונות שיחקתי עם הרבה פחד והרגשתי גם סוג של הקלה".
 
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

רייס בחר להתמודד עם הפציעה בצורה מקורית ויוצאת דופן, כשהחליט להצטרף לקבוצת כדורסל הנכים של "בית הלוחם" בת"א, שמשחקת בליגה השנייה, על תקן "חריג פציעה" (שאינו יושב על כיסא גלגלים ביומיום, ד.מ), "הגעתי לענף כבר במהלך השיקום של הפציעה השנייה בהמלצה של פסיכולוגית שעבדה איתי" מספר רייס, "מצאתי ענף תחרותי שעזר לי מבחינה אירובית ובעיקר מבחינה נפשית. זה מילא אצלי חלל ענק ונתן לי פרופורציות לחיים".

עד כמה שונה המשחק הזה מכדורסל רגיל?
"מדובר בדיוק באותם חוקים, רק שכאן הפן האתלטי מתבטל ומה שקריטי הוא הטכניקה, הטקטיקה והמשחק הקבוצתי".

עד כמה כבר הצלחת להשתלב?
"הדבר הכי חשוב היא הרמה הטכנית שיש לך על הכיסא עצמו וזה משהו שמשתפר אצלי אבל מצריך עוד הרבה עבודה. לקלוע תמיד ידעתי ואני מצליח גם פה ועושה מספרים יפים. הפכתי לעוגן בקבוצה שיש בה ח'ברה מפרגנים ותומכים ואנחנו מובילים את הליגה. זה לא אותו סיפוק כמו בכדורסל מקצועני אבל זו הרגשה נהדרת להיות חלק מקבוצה תחרותית".        
 

רייס הוא בנו של שחקן העבר משה רייס, הוא גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א, היה חלק מהנבחרות השונות, כולל בסגל המורחב של הנבחרת הבוגרת והספיק גם להותיר חותם בבני השרון ומכבי חיפה, לפני שהגוף בגד בו שוב. במשחק החזרה מהפציעה הראשונה, אז במדי מכבי חיפה מול הפועל ת"א, שרק שבה לליגה הבכירה, הציג בן יכולת נהדרת עם 22 נקודות, שזיכתה אותו בטלפון מפתיע מאריק איינשטיין ז"ל, "הופתעתי לגלות שאריק מכיר אותי, הוא שאל על הפציעה, התעניין ובשבילי זה היה דבר מדהים. הייתי בסך הכל ילד בן 22".

אתה רואה משחקים מאז שנפצעת?
"חודשיים היה לי קשה וזה עדיין צובט לראות את החברים על המגרש אבל חזרתי לראות. הלוואי שיהיו לי כוחות להתחיל עוד שיקום".

אני מרגיש שזה לא סופי.
"זה לא אבל כרגע בגדר פנטזיה. עכשיו חשוב לי לחשוף כמה שיותר את ספורט הנכים ולהפוך לשליח שלו. חשוב לי שיבינו שאני לא צדיק וזה לא משהו הרואי מבחינתי. כשאני עולה על המגרש אני בא לתת בראש ולנצח בדיוק כמו קודם".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"זה עניין יחסי ומשתנה. אני בסך הכל מאושר ממה שיש ובממוצע אני שלוש".                                                           

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg