מגזינים online

המשבר במכבי ת"א: מי ינהל את המנהל?

בעידן הגלובלי ניהול קבוצת ספורט הפך לעניין מורכב וחשוב כערובה להצלחה. המשבר העמוק שחווה מכבי ת"א בכדורסל הוא דוגמה מובהקת לכך. האם אינספור מנהליה ישכילו להבין זאת?

ישראל היום
רונן דורפן | 13/11/2015 12:00
תגיות: מכבי ת"א, משבר ניהולי,
nrg ניוזלטר דיוור יומי


אנשים שחושבים שהניהול בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נחלש אולי צודקים, אבל חשוב לזכור עד כמה הדרישות מהניהול הזה השתנו לאורך השנים. הכוונה כמובן לאספקט של הניהול, שתפקידו לאייש את הקבוצה בשחקנים ובמאמן. בעבר הרחוק הרכבת הקבוצה במכבי ת"א היתה פשוטה יחסית.
 
דני מרון
חברי הנהלת מכבי ת''א, תפקיד המנהל השתנה דני מרון


בעבר היתה מכבי ת"א צריכה להשתלט על השחקנים הישראלים הבולטים בשוק - כמו דורון שפר או נדב הנפלד, ובו בזמן לאתר שני כדורסלנים אמריקנים טובים - ואלו היו כמעט תמיד שחקנים גבוהים. עניין אחר היה איתור שחקנים יהודים אמריקנים שיסכימו לעלות לישראל.

במושגי ימינו זו היתה משימה קלה; הישראלים עברו למכבי בגלל הכסף והמעמד; הזרים האמריקנים נשארו במועדון לשנים ארוכות בגלל היחס המצוין שקיבלו מהקבוצה. פה ושם, כדי לשפר את מצבת השחקנים, איזרחו מנהלי מכבי כדורסלן יהודי או ספק יהודי - או כזה שמוכן להיות יהודי.

אין כל כוונה להמעיט בהצלחת המועדון. כל ניהול נכון לשעתו. התמצאות בכדורסל הישראלי ובנבכי משרד הפנים וענייני גיור היתה חשובה יותר מהתמצאות בנעשה בטורניר המכללות או בליגה היוגוסלבית.

אלא שדברים רבים קרו מאז אותם ימים. ההקלה הגורפת בכל העולם על שיתוף שחקנים זרים - בעקבות מה שקרוי "פסיקת בוסמן" של בית המשפט האירופי - הביאה לאפשרות כמעט חופשית להרכבת קבוצה. הליגה הישראלית אמנם כופה כמות מסוימת של בעלי אזרחות ישראלית בכל קבוצה - אבל אלו זוטות. למכבי ת"א כבר אין טריטוריה שממנה היא מגייסת שחקנים בקלות. בתוך כך, לשחקנים ישראלים יש אפשרויות נאות לשחק בחו"ל.

באן.בי.אי כבר מתמצאים מאוד בנעשה בכדורסל האירופי. אין שום אפשרות להחזיק שחקנים טובים מאוד באירופה לשנים ארוכות, כי במהרה הם עושים את דרכם אל מעבר לאוקיינוס. הקבוצה האדירה האחרונה של מכבי - עם יאסיקביצ'יוס, פארקר ובאסטון - פורקה על ידי האן.בי.אי.

מאגר הכישרון הישראלי יבש לחלוטין. כבר אין בנמצא כדורסלנים ישראלים טובים מספיק לבניית בסיס של קבוצה להתמודדות בכדורסל האירופי. מכבי ת"א היא רק אחת האחראיות לכך, אבל היא גם נפגעת מרכזית.
 
צילום: דני מרון
שמעון מזרחי וגיא גודס. ירידה במעמד המאמן? צילום: דני מרון


כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בעיה גנטית

אבל הכסף? האם הוא פתרון מוכח לבעיות?

לא. בגלל העניין האמריקני בכדורסל אירופי גם משמעות העוצמה התקציבית ירדה מאוד. העניין פשוט: קל לדעת שלברון ג'יימס הוא הכדורסלן הטוב בעולם. אבל אם בהגדרה 300-200 הכדורסלנים הטובים בעולם משחקים באן.בי.אי, אין שום דרך לקבוע ששחקן של חצי מיליון דולר טוב משחקן של מיליון דולר.

בעולם כולו ניהול כדורסל הפך לעניין מורכב. לקראת סוף שנות ה־80 של המאה שעברה הונהגה באן.בי.אי שיטה של "תקרת שכר", שלפיה כל הקבוצות, עשירות כעניות, משלמות בערך אותו סך משכורות לשחקניהן. הדיוק באיתור שחקנים הפך קריטי. זה הביא להצטברות של מומחיות רבה בתחום - החל משיטות סטטיסטיות מתוחכמות לבדיקת ביצועי השחקנים ועד מערכת איתור שחקנים חובקת עולם - מומחיות שהצטברה כמובן לא רק בכדורסל, אלא גם בכל הספורט האמריקני. כך שניהול, שבמילים יותר ארציות הוא קבלת החלטות ספורטיביות בזיקה לתקציב, הפך לנדבך קריטי במועדון ספורט. הסרט "מאניבול" - בהקשר בייסבול - חשף את הציבור לעולם הזה.

יש גם תופעות לא רצויות בעליית מעמד הניהול בספורט. המרכזית היא ירידת מעמד המאמן. המנהלים הטובים ביותר בכדורסל - בוב מאיירס בגולדן סטייט ואר.סי ביופורד בסן אנטוניו - מבינים שמנהל הוא תפקיד משלים למאמן. אבל בהרבה קבוצות זה לא כך: מנהלים צברו כוח רב מדי עד כדי הטלת האחריות לכישלון על המאמנים. אגב, המנהלים הטובים באמת בענף הם כאלה עם רקע כמאמנים, כעוזרי מאמנים או כשחקנים.

מומחיות הניהול הביאה לתופעה די בולטת: היעלמותן של קבוצות פאר שנוהלו בניהול דומיננטי על ידי בעל הבית. תופעות כמו סילביו ברלוסקוני במילאן, ג'רי באס בלוס אנג'לס לייקרס וג'ורג' סטיינברנר בניו יורק יאנקיס כמעט נעלמו מהספורט המקצועני. השיטה שלפיה בעל המאה הוא בעל הדעה הפכה לארכאית, גם כשבעל המאה הוא מי שהתעשר בזכות כישרונו - כמו פול אלן, מנהל מיקרוסופט - אבל בעיקר כשבעל המאה קיבל את הארגון בירושה. כלומר, מי שלא הביא עימו למועדון רקע עסקי או רקע ספורטיבי מוכח.

הרמז למכבי תל אביב ברור כאן. על אוהדי הצהובים לדעת שהם לא לבד: גם בלוס אנג'לס לייקרס הגדולה לומדים האוהדים את המשמעות של ירושה גנטית של הנהגת המועדון.

 

צילום: דני מרון
דני פדרמן לצד ניקולה ווייצ'יץ'. ירושה גנטית של הנהגת המועדון צילום: דני מרון

כל השינויים הללו, שהתרחשו לקראת סוף שנות ה־90, תפסו את מכבי ת"א דווקא די מוכנה, באופן מקרי. דיוויד בלאט, שחקן צנוע שבצנועים שהחל את דרכו כמאמן בגליל, הגיע לקבוצה. התקדמותו למעמד של מאמן מוביל היתה תהליך איטי, אבל יכולתו באיתור שחקנים היתה ללא תחרות.

כן, בלאט טעה לא פעם בשחקן. כן, לעיתים שחקן מוביל אותר על ידי גורם אחר. אבל בלאט נתן לקבוצה את הבסיס. עזיבתו הראשונה ב־2004 היתה תחילת ההידרדרות באיכות השחקנים במועדון. חזרתו לתקופה קצרה לא ממש אוששה את הקבוצה, אבל סחטה ממנה אליפות אירופה.

דיוויד בלאט כבר לא במכבי ת"א, ועל פניו יגידו במועדון שהניהול הנוכחי הוא מעודכן: כל הפונקציות הניהוליות כביכול קיימות, ובהן המנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ'. אבל מעשית, לא כל כך ברור למי בצוות הניהולי יש את זכות המילה המקצועית האחרונה. שורה של אנשים, ובהם המנהלים הוותיקים - בכללם צאצאי בעלי הבית - מחזיקים בתארים מתארים שונים ומעורבים בהחלטות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

פייסבוק

מדורים