אולגה לנסקי: "מחפשים אותי בקטנות - אבל אני מסתכלת רק קדימה"
אולגה לנסקי מנסה לשעוט קדימה, אבל שוב ושוב נתקלת במכשולים. לאחר ששברה את שיא ישראל המיתולוגי ב-100 מ', הואשמה באי התייצבות לבדיקת סמים. כשקבעה את הקריטריון האולימפי, נפסלה בגלל כשל טכני. לקראת ריו 2016 היא מתמקדת ב-200 מ', אך עדיין חולמת לשבור שוב את השיא ההוא, "כדי לסגור מעגל"
האצנית הבכירה של ישראל, אולגה לנסקי, עברה בשנה וחצי האחרונות עליות ומורדות שיכולות להספיק לקריירה שלמה. זה התחיל בשבירת השיא המיתולוגי בריצת 100 מ' של אסתר רוט שחמורוב ובהכתרתה של לנסקי למלכת המסלול החדשה.
לאחר מכן ההישג המרשים נפסל על ידי הוועדה הממלכתית למניעת סימום בספורט ובהשעיה עד לסוף העונה. בהמשך, כאשר קבעה את הקריטריון האולימפי למשחקים בריו ,2016 נדהמה לגלות שגם הוא נפסל בעקבות כשל של מארגני התחרות. אבל לנסקי היא ספרינטרית ולא רק על המסלול, אלא גם בחיים. היא רצה - ומהר - למרחקים קצרים ומשתדלת לחיות אך ורק את ההווה, או לפחות דואגת לשדר זאת. "מה שמשדרים כלפי חוץ, נכנס גם פנימה," היא מסבירה.
אנחנו פוגשים אותה בביתה שבבאר יעקב, שם היא מתגוררת עם אמא אירנה, ספורטאית בכירה בעבר (השתתפה במשחקים האולימפיים באתונה 2004) וכיום מאמנת את בתה, עם אבא ולדימיר שעובד רוב היום במפעל דפוס, ועם הארוס הטרי אולג מיכייליוקוב ("קרן האור שלי בתקופה האחרונה," מגדירה אותו אולגה).
סנופי וסמנתה, כלבי קוקר ספניאל אמריקני, מוסיפים לא מעט חיים לבית. לנסקי כרגע בפגרת הקיץ מהאימונים ומהתחרויות, עסוקה במנוחה, מנסה לרענן את הגוף מכל הפציעות, אך בעיקר להירגע. "זו היתה שנה ממש לא קלה, התכנסתי בתוך עצמי ונותרה לי צלקת. כואב לי שפותחים עלי עיניים ומחפשים אותי בקטנות, אבל אני מסתכלת רק קדימה, צריך לייצר מציאות חדשה."
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במשך 42 שנים צעדה האתלטיקה הנשית בישראל במדבר, מאז קבעה אסתר רוט-שחמורוב שיא אגדי בריצת 100 מטרים באולימפיאדת מינכן ב-1972. את השיא המפורסם שברה לנסקי (22) בפסח אשתקד כשעצרה את השעון על 11:42 שניות במסגרת אליפות מכבי על שם אידלסון, תחרות קטנה שחלק מבכירי האתלטיקה בישראל כלל לא ידעו על קיומה.
היא הומלכה במהרה כמלכת המסלול החדשה אך באופן מפתיע, שלא כפי שנהוג בתחרויות מסוג זה, בחרה הוועדה הממלכתית למניעת סימום בספורט בישראל לזמן אותה לבדיקה. לטענת הוועדה, היא לא התייצבה לבדיקה שנקבעה לה ויצאה מהארץ, מה שעורר ספקות בכל הנוגע לאמינות השיא שקבעה.
בדיקות סמים בענף הספורט נערכות בעולם בצורה מסודרת לשלושת המדליסטים ולשני מתחרים אקראיים בתחרויות רשמיות. בסיום התחרות הספורטאים, המלווים בפיקוח צמוד של נציגים מהוועדה, חותמים על מסמכים רלוונטיים לצורך ביצוע הבדיקה. בדיקות אלה נהוגות גם בתחרויות קטנות יותר בזירה הבינלאומית, כמו בדיקות פתע לספורטאים מקצועיים.
בישראל מתברר כי בדיקות הסמים מתנהלות בצורה שונה, ולראיה המקרה של לנסקי. איש מחברי הוועדה לא טרח לחכות ללנסקי בקו הסיום וללוותה לבדיקה כנהוג בעולם, אלא קבעו איתה בדיקה בשיחת טלפון, אך זו בוטלה עוד באותו היום בטענות לא רציניות. נראה שאת הפרט הזה הם מקפידים לטשטש בעקביות ולהותיר את לנסקי עם ההתמודדות אל מול הביקורות.
במבט לאחור, מה קרה ביום התחרות?
"לא תכננתי לשבור את השיא הישראלי. היתה לי מטרה לקבוע את הקריטריון לאליפות הים התיכון באותה תקופה. אבל שברתי את השיא והייתי מאושרת. כשחזרתי הביתה התקשרו אלי מהוועדה ואמרו לי שאני צריכה להגיע לבדיקה. אז יצאתי אל הבדיקה שהתקיימה באיצטדיון שבו נערכה התחרות ואז התקשרו אלי שוב וביטלו".
"הם אמרו 'יש לנו בלאגן' ונתאם מועד חדש לבדיקה בבוקר. בהמשך היום התברר שסבתא שלי שגרה באוקראינה במצב קריטי, עברה אירוע מוחי, אז עליתי על טיסה עם אמא. כבר היה מאוחר בלילה ולכן סימסתי לדובר האיגוד שאני מוכרחה לטוס לאוקראינה. לא חשבתי באותו הרגע על הסיפור שזה יכול ליצור, מכיוון שכל ההתנהלות של הוועדה לא היתה לפי החוקים של עצמם. לא מזמינים ספורטאי לבדיקה בטלפון, רק אצלנו עושים את זה. אמור להגיע לספורטאי מסמך רשמי של הזמנה, כך שלא ייחסתי לדברים חשיבות רבה מדי".
לרבים זה נשמע כמו "סיפורי סבתא"
"היום, במבט לאחור, אני מבינה מהצד של אנשים איך זה נראה להם שאני עזבתי את הארץ באותו הרגע. אבל אם כל בן אדם היה נכנס לגוף שלי ועובר את מה שאני עברתי, הוא היה עושה אותו דבר כמוני. זו סבתא שגידלה אותי! וכל אחד אחר במצבי היה פועל בצורה זהה. סבתא שלי סבטלנה יודעת על כל מה שקרה ומבואסת שזה קרה כביכול בגללה, אני לא רוצה שהיא תרגיש ככה."
את מצטערת שעזבת כך?
"לא. הייתי נוסעת עוד פעם. שוב, מבחינתי זה היה כמו להציל חיים של בן אדם. גם לא הייתי רוצה שאמא תיסע לבד, כי זו סבתא שגידלה אותי מגיל 6. מה שכן, הייתי מדברת עם הוועדה ישירות, גם אם זה באמצע הלילה, ולא שולחת סמס לאיגוד. למדתי שאני לא צריכה להיות מנומסת יותר במצבים האלה. כי הוועדה כל הזמן ניסתה להציג אותי כשקרנית והאשימה אותי, לא לקחה אחריות על הטעויות שלהם".
עם חזרתה לארץ נערך משפטה של לנסקי במשך חמש שעות על ידי בית הדין של הוועדה למניעת סימום בספורט. מי שמינה את הדיינים היה ד"ר ז'ק אשרוב, יו"ר הוועדה, שנפרד מתפקידו בחודשים האחרונים. אך לנסקי לא שוכחת את שעשה. "כולם ידעו מראש מה תהיה התוצאה של המשפט - שייקחו לי את השיא.
"דיברו עלי מגעיל והיה משפט דוחה. הרגשתי כעס נוראי, אבל לא יכולתי להוציא מילה נגד הוועדה. אני מצטערת שהצד שלי היה צד של הגנה ולא של מתקפה כלפיהם, על הצורה החובבנית שבה הם ניהלו את הבדיקה. אבל לצערי, לא עשינו הכנה טובה מספיק והדברים יצאו די עקום. לפי כל החוקים לא הוזמנתי לעשות בדיקה - טלפון זה לא נחשב. אגב, מעולם לא קיבלתי שום מסמך שאני מושעית".
בדיון עצמו שידרת חוזק כלפי חוץ. מה התחולל בתוכך?
"הייתי בהלם מכל מה שהולך שם ותוך כדי המשפט הרגשתי כאילו שהרגתי מישהו. כל העיתונאים היו שם, במשפט רצח אין כל כך הרבה עיתונאים. לפי החוקים הבינלאומיים של הוועדה הממלכתית למניעת סימום בספורט, מותר לפרסם את שהתרחש שם רק 40 יום אחרי משפט. אבל כאן בישראל הזמינו את כל התקשורת ובלב שלי לא סלחתי לוועד האולימפי על זה.
"אני מודה, באיזשהו שלב במשפט כבר ויתרתי, היה לי ברור שייקחו לי את השיא. מה שכן, לא האמנתי שישעו אותי לכל כך הרבה זמן, זה היה עונש חמור ביותר. אבל הם כנראה היו חייבים לעשות את זה. אולי פחדו שאשבור את השיא מהר ולא רצו לתת לי בכלל את האופציה כדי שלא ייצאו מטומטמים. אחרי ההחלטה נסגרתי בתוך עצמי, הורדתי את המשקפיים לעיניים כדי לא לראות אף אחד ולהרגיש כאילו אף אחד לא רואה אותי. פיספסתי את אליפות אירופה בגלל ההשעיה, הרסו לי את העונה, לא הפסקתי לבכות לילה שלם".
יש מוסר השכל מהסיפור?
"אני מנסה לא להיזכר בעניין הזה והיום זה הרבה פחות מציק לי מפעם. אני יודעת שלא התנהלתי כמו שצריך, אבל גם אם זה יישמע ילדותי אני חייבת לומר שהם התחילו. היום אם יקרה כזה דבר, אני מתקשרת להודיע לוועדה גם באמצע הלילה, חופרת להם, מבינה שאין נימוסים יותר".
ובכל זאת, את יכולה להבטיח שלא השתמשת בחומרים אסורים בתחרות הזאת?
"כן. אמרתי את זה אלף פעם ואני אגיד שוב - לא השתמשתי בסמים."
בתוכנית "פנים אמיתיות - עם אמנון לוי" הציעו לך מכונת אמת. סירבת ברגע האחרון.
"יו"ר האיגוד שכיהן בזמנו, רו"ח דורון קופמן, לא הסכים שאני אעשה את הבדיקה. הוא אמר שלא ייצא שום דבר טוב מזה ואנשים בכלל לא יאמינו, לא משנה מה תהיה התוצאה".
אבל היתה לך הזדמנות נדירה לטהר את שמך. נראה מוזר שפתאום התחשבת בדעת האיגוד.
"אני לא יכולה ללכת נגד איגוד האתלטיקה. זו כף היד שמאכילה אותי. כשהייתי מושעית לא קיבלתי מהם תשלום, וגם ככה אנחנו מרוויחים גרושים. אז אני צריכה גם להסתכסך עם האיגוד? וגם שלא יהיה לי כסף? האיגוד מוציא אותי למחנות אימונים, לתחרויות בחו"ל, למה לי להסתכסך איתם ושישימו לי אחר כך רגליים? כיום אני ביחסים טובים עם האיגוד, חבל לקלקל".
קשה להאמין לזה באיזשהו מקום. הלוא מי שרוצה לטהר את שמו יילחם בכולם.
"בתוכנית לא אמרו לי שרוצים לעשות פוליגרף. האגודה שלי, מכבי ראשון, לחצה עלי להתראיין וטענה שזה יסייע לי בתדמית. אבל כשהמצלמות דלקו זה היה כבר משחק אחר הציעו לי מכונת אמת ומייד הסכמתי, כי זה היה נראה בסדר גמור. אבל אחרי שיחה עם האיגוד דרשו שארד מכך. בסופו של דבר, התוכנית הזאת לא עשתה לי שום דבר טוב או רע, היא השאירה את הדברים כפי שהם ואני כמובן עומדת מאחוריי על ההחלטות שלי".
בכל הטירוף הזה, היתה לרגע מחשבה לעבור ולייצג מדינה אחרת?
"בזמן ההשעיה כן חשבתי לייצג מדינה אחרת. היו לי מגעים עם האיגוד הרוסי והוצעה לי אפשרות להיכנס לנבחרת הלאומית של השליחות. מדובר בנבחרת ממש טובה עם ספורטאיות חזקות בספרינט והתוצאות שלי שם יכלו להעניק לי מקום של מספר שתיים או שלוש בנבחרת הזו, שהשנה הופיעה בגמר אליפות העולם.
"חברים שלי מהנבחרת הרוסית המליצו לי מאוד להגיע, כי יש תנאים ממש טובים לספורטאים אולימפיים והמשכורת גבוהה. אבל החלטתי להישאר פה. יש ברוסיה מאמנים לאומיים משלהם ואני לא יכולתי לעזוב את אמא, להיפרד ממנה. חוץ מזה, אפילו שנולדתי באוקראינה, אני לא רואה את עצמי עוזבת לרוסיה, כי גדלתי פה בארץ ואני מרגישה ישראלית, זה הבית השלי. פתאום לייצג מדינה אחרת עם דגל אחר זה שונה."
שבוע מאז שחזרה להתחרות, אחרי תשעה חודשי היעדרות בעקבות עונש ההשעיה, שברה לנסקי את השיא הישראלי בריצה ל-60 מ,' שבו היא עצמה החזיקה, ועצרה את השעון על 7.48 ש'. זה היה בתחרות הזמנה של אגודת מכבי ראשון, שבו שיפרה את שיאה במאית השנייה וקבעה את הקריטריון לאליפות אירופה באולמות שנערכה בצ'כיה בחודש מארס. וראו זה פלא, מייד לאחר שבירת השיא הוועדה למניעת סימום בספורט התייצבה אצל לנסקי בבית לטובת בדיקת סמים.
"קיבלתי את זה בסדר, למרות שזה היה נראה לי קצת מגוחך. מצד שני, עכשיו הוועדה מגיעה אלי הביתה כל הזמן. מאז המקרה עשו לי שבע בדיקות, בכל תחרות, כמעט בכל חודש. באליפות העולם אפילו עשיתי פעמיים. יום אחרי שהגעתי לשם בבוקר, ואחרי זה דפקו לי בדלת ועשו לי שוב. מחפשים אותי, זה ברור. אבל אני משתפת איתם פעולה ואמשיך לשתף", מספרת לנסקי.
לפני חודשיים קבעת את הקריטריון למשחקים האולימפיים בריו 2016, אך התוכנית השתבשה.
"נכון. ניצחתי בריצה ל-200 מ' באליפות מחוז מוסקבה שהתקיימה בתוצאה של 23.18 ש'. קבעתי את הקריטריון לאליפות העולם 2015 ולמשחקים האולימפיים בריו 2016 (תוצאה זו מהווה שיפור של 22 מאיות לשיאה הקודם שנקבע בבאקו, והוא רחוק 3 מאיות בלבד מהשיא הלאומי של אמה אירנה; ד"ר).
"שלחתי לאיגוד בארץ סרטון של הריצה שלי. הסרטון הופץ בטלוויזיה וברשתות החברתיות ובשבילי זו היתה גאווה. אך שופט אתלטיקה ישראלי שצפה בסרטון ראה שלא היה בתחרות מד רוח, אני אפילו לא ידעתי על זה. הוא פנה מייד לתקשורת, הדליף לעיתונאים שלא היה מד רוח ואני פתחתי את הפייסבוק ופתאום מגלה שיכול להיות שהתוצאה שלי לא תיחשב כקריטריון. התקשרתי לאיגוד נסערת לחלוטין. לא היה להם מושג על מה מדובר, אבל בגלל שכל העניין כבר פורסם הם בדקו עם מארגני התחרות שאישרו כי לא היה מד רוח. בקיצור, שמו לי גול עצמי כאן בבית".
מחפשים אותך. כבר אמרנו?
"כבר נמאס לי מהכל. האיגוד גם היה המום ומייד הטיסו אותי לתחרות בחו"ל כדי שהתקשורת לא תשגע אותי. אז שלחו אותי לחו"ל לקבוע קריטריון ופסלו אותו בארץ. השופט הזה רצה 'להראות לכולם' וזה הזוי שהוא דאג לבטל קריטריון לספורטאי ישראלי. אני מוכרחה להודות שהאיגוד מאוד עודד אותי בעניין ובאמת דאג להוציא אותי לאליפות העולם".
"כל הסיפור הזה גרם לי להרגיש ממש לא נעים, פותחים עלי עיניים ומחפשים אותי בקטנות. אני לא הייתי אשמה בזה שלא היה מד רוח, אז התחילו להאשים את אמא שהיא צריכה ללכת ולחפש אותו ולבדוק שהכל תקין. אמא מאמנת אותי, היא לא צריכה לבדוק אם יש מד רוח. לשופט יש אישור להזניק, אם הפוטו פיניש טוב. אנחנו לא צריכים להתעסק בזה. טוב שלא ביקשו שנעבור עם מטר ונבדוק אם יש שם באמת 200 מ' ולא 199 מ"'.
ועדיין את לא נלחמת על חפותך. הרמת ידיים?
"אני קוראת על עצמי תגובות וממש לא נעים לי, אבל קיבלתי בבית חינוך שאומר שלא צריך להתלונן. חשוב תמיד לנסות להיות רגועה ולא לשים לב למה שהיה, לא לבזבז אנרגיות על רוע, אלא רק להסתכל קדימה. ברור שיש רגעים שמה שעושים לי מפוצץ אותי מבפנים, אבל כלפי חוץ יש לי חינוך אחר. יש לי מזל שיש לי גם אופי רגוע יחסית, אני בן אדם שמכניס דברים פנימה ולא מוציא החוצה. מצד שני, אולי יום אחד יימאס ואני באמת אתפוצץ".
כעת לנסקי בהחלט מביטה קדימה. היא מסתכלת בעיניים של מטרה אחת בלבד - לקבוע את הקריטריון למשחקים האולימפיים בריו 2016. מטרה ריאלית בהחלט. הקריטריון בריצת 100 מ' עומד על 11.32 ש' בעוד הקריטריון בריצת 200 מ' עומד על 23.20 ש'.
כרגע, לנסקי בונה בעיקר על הקריטריון דרך ריצת 200 מ', שבה היא מרגישה בטוחה יותר. בעוד כמה שבועות, כאשר תסתיים הפגרה, היא תחזור לאימונים באיצטדיון האתלטיקה של מכבי ראשון לציון ותתאמן לבדה עם אמה אירנה, אחרי שהקבוצה שליוותה אותה בשנים האחרונות כבר איננה.
"התאמנתי עד עכשיו עם קבוצה קטנה של אצנים, אבל חלקם לא קיבלו ספורטאי מצטיין בצבא, חלקם פרשו מסיבות אחרות ואותי זה מותיר ללא יריבי אימון. אז זה אומר שאמא תצטרך לעלות על בגדי ספורט ולשמש לי יריבת אימונים. זה לא יהיה לה קל, אבל היא רוצה שאני אצליח", מספרת לנסקי.
איך מתקרבים לריו?
"אפשר לקבוע את הקריטריון האולימפי עד שבועיים לפני פתיחת המשחקים. יש לי כרגע שתי תחרויות קריטריון בטוח ויכולות להיות לי גם עוד עשרים, זה תלוי מה הסוכן שלי ז'וסה פרייר מפורטוגל יצליח לארגן".
ומה עם כסף?
"חברת אדידס אימצה אותי ומספקת לי ביגוד חופשי, והם גם מפרגנים לי מאוד מהאגודה שלי מכבי ראשון יש לי משכורת של 3,800 שקלים וזו המשכורת הכי גבוהה באגודה לדעתי. מהאיגוד אני מקבלת 2,000 שקלים בחודש, שבוטלו כשהייתי מושעית, וזה ממש פגע לי בכיס. מהוועד האולימפי אני לא מקבלת שקל וגם לא מעטפת רפואית, אז אני הולכת לפיזיותרפיה ולעיסויים על חשבוני. רק לפני אליפות העולם האיגוד מימן לי קצת פיזיותרפיה".
לימודים הם חלק מהתוכנית?
"נרשמתי לתואר בחינוך גופני בווינגייט פעמיים בשבוע, ואני פורסת אותו על פני שש שנים (התואר נמשך ארבע שנים; ד"ר), כדי שלא יפגע באורח החיים הספורטיבי שלי. אני לא חושבת שהתואר יפריע לי לאימונים ואני מעדיפה להתחיל ללמוד עכשיו ולא לסחוב את התואר ולסיים אותו כבר בפנסיה.
"אני רוצה להיות מורה לחינוך גופני בבית ספר, להדריך ילדים. השנה עבדתי קצת באימון ילדים וזה נחמד אחר כך נראה אם אתקדם להיות מאמנת לספורטאים בכירים. בכל אופן, עד גיל 30 לפחות אני עוד רוצה להישאר ספורטאית."
יש זמן לאהבה?
"יש לי בן זוג כבר שלוש שנים, אולג, והוא הציע לי נישואים ביום הולדתי בדצמבר האחרון. כל המשפחה והחברים נכחו והיה מרגש מאוד. זה היה הדבר הכי משמח בכל השנה הזאת. אני מניחה שנתחתן רק אחרי האולימפיאדה, כרגע מדובר בהצהרת כוונות. הוא גם ידע מהתחלה שיש לו עסק עם ספורטאית שטסה הרבה לחו"ל, אבל הוא אוהב ספורט ומפרגן לי מאוד.
"בניגוד לספורטאיות אחרות, אני לא חושבת שזוגיות מפריעה לספורט, להפך. זה נותן לי המון כוח כשהוא בא לעודד אותי באיצטדיון או כשאני מסמסת לו אחרי תחרויות בינלאומיות איך הלך. הוא תמיד יהיה הטלפון הראשון, וכשאני לא מצליחה הוא יודע בדיוק איך להתנהג ומה לומר, איך לעודד אותי. חוץ מזה, אולג ואולגה, זה יכול לא להצליח?"
יש רגע נוסף שזכור לך לטובה מהתקופה האחרונה?
"ההשתתפות באליפות העולם היתה חוויה ממש מדהימה. צברתי שם עוד ניסיון, ואם אגיע לאולימפיאדה זה יהיה ניסיון מעולה. לרוץ ליד אלופת עולם זה מלחיץ, שלא לדבר על איצטדיון שמפוצץ ב-80 אלף צופים, משהו שממש לא רואים כאן ביציעים באליפויות ישראל. באליפות שנערכה בבייג'ין ראיתי את האצן ג'סטין גטלין שעבר תקופה לא קלה בחיים (ב-2006 הושעה גטלין ל-8 שנים מהשתתפות בתחרויות בעקבות שימוש בסמים אסורים ושיאו העולמי נפסל. שנה לאחר מכן הופחת עונשו ל-4 שנים לאחר שהצליח להפליל את מאמנו באמצעות מכשירי ציתות שנשא על גופו; ד"ר).
"הסיפור שלו די דומה לשלי. כתבו נגדו תגובות נוראות, אמרו לו לפרוש מהספורט, ליכלכו עליו הרבה. הרגשתי אליו חיבור, שהוא עבר תקופות לא קלות בחיים ודיברו עליו הרבה רע. ביקשתי להצטלם איתו. איפשהו יכול להיות שהוא הפך להיות הגיבור שלי בשנה הזאת. הוא הפסיד ליוסיין בולט רק במאיית שנייה בגמר, אבל הגיע למסלול והוכיח לכולם כמה הוא טוב".
יש לך חלום לשבור שוב את השיא הישראלי 100-ב מ,' לעבור את בדיקת הסמים ולומר לכולם שיעזבו אותך בשקט?
"ברור! אני מחכה ליום הזה, ואמא שלי מחכה לו אפילו יותר. עכשיו אני בשנה אולימפית ומתמקדת בעיקר בריצת 200 מ,' אבל אני מקווה שהוא יבוא על הדרך כפי שקרה אז. אני רוצה לסגור עם עצמי מעגל, שיהיה לי שקט נפשי ולהוכיח לכולם שטעו לגבי ובענק".
גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי: "לנסקי נכנסה לסגל העתודה לאחרונה וכיום היא זוכה לקבל את המעטפת הרפואית. במידה ואינה מעודכנת, זה הזמן לדעת זאת".
מהוועד האולימפי נמסר בנוגע להזמנת התקשורת לבית הדין: "מעולם לא פנתה אולגה לנסקי בטרוניה כלשהי על אופן ניהול הדיון. יתרה מזאת - ערעור שהיא הגישה על פסק הדין נמשך על ידה יומיים לפני הדיון. כידוע, כל תלונה או טענה על פעילות בניגוד לתקנות מקומן בערעור".
רו"ח דורון קופמן, יו"ר איגוד האתלטיקה לשעבר: "מעולם לא התנהלה שום שיחה ביני ובין לנסקי שבה אני אוסר עליה להיבדק במכונת אמת. אני נדהם לשמוע את הדברים. היא מוזמנת להיבדק. כן ניהלנו שיחה לפני הכתבה אצל אמנון לוי, שבה הצעתי לה לשקול היטב את המשמעות של ראיון מסוג זה".
ד"ר ז'ק אשרוב, יו"ר הוועדה הממלכתית למניעת סימום בספורט לשעבר: "לנסקי טענה את טענותיה עם עורך דינה בבית הדין המשמעתי ובית הדין התרשם כפי שהתרשם. גם הארגון הבינלאומי של הוועדה קיבל את פסק הדין שלה וטענתם היחידה היתה לקלות העונש. בנוסף, עמדה לה הזכות לערער על פסק הדין והיא ויתרה על כך. לכן, אינני מבין על מה הדיבורים הנוספים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם