שיעור בענווה: נבחרת ישראל התבלבלה לנו
התבוסה מול איטליה היא כתם של רוטב פסטה על החולצה הלבנה של הנבחרת. זה ירד בסוף, אבל יהדהד, ילמד שיעור בענווה ויזכיר מה הוא מקומנו הטבעי - אי שם באזור הדמדומים של מקומות 16-9
1. למרות שקהילת הכדורסל הישראלית סולדת מההשוואה, הטקס הציבורי עד לפתיחת המשחק והתבוסה המהדהדת מול איטליה דמתה למחזוריות הסיזיפית ומלאת האכזבות שהרגילה אותנו האחות החורגת - נבחרת הכדורגל.
מאז שנודעה זהות היריבה בשמינית הגמר, התחיל הטקס הקבוע שכלל הרמת ציפיות מתונה עד חסרת פרופורציה, מלווה בארומת התנשאות קלה על פיאנג'יאני וחבורתו, כשבשוליים נשמעו קולות שפויים שניסו להתכתב עם המציאות ויחסי הכוחות.
העליונות הטקטית משלב הבתים גרמה להאמין שהטקטיקה היא נחלת אבותינו הבלעדית, הסקאוטינג המוצא פתרונות לכל הרכב זורם בדמנו והסנסציה המתבקשת באוויר, רק הושט היד וגע בה. אבל אז נתקלנו ביריב בלתי שריט, איכותי ומחובר, מוכן טקטית, מגיב פונקציונאלית, הולך ליתרונותיו ומעניש על חולשותינו.
התבוסה מול איטליה היא כתם של רוטב פסטה על החולצה הלבנה של הנבחרת. זה ירד בסוף, אבל יהדהד, ילמד שיעור בענווה ויזכיר מה הוא מקומנו הטבעי - אי שם באזור הדמדומים של מקומות 16-9, שלא טורחים לדרג כלל, שבו ישראלים, פינלנדים וגאורגים מתערבבים לגוש אפור ונטול פנים.
2. המעבר לאליפות אירופה בכל ארבע שנים לאחר הטורניר הבא מתיישב מצוין עם הבור הישראלי בייצור השחקנים מהשנים האחרונות, שהולך ומתמלא. רוב הסגל הנוכחי ימשיך להוביל גם באליפות הבאה, ואז תהיה תקופה של ארבע שנים להכניס לעניינים את מובילי הסגל המוכשר של נבחרת הנוער האחרונה שיהיו סביב גיל 24, בצירוף רפי מנקו, איתי שגב (אם יעשה בחירות קריירות מוצלחות יותר מהספסל של מכבי ת"א) ואחרים.
בעמדה אחת עדיין יהיה לנו חור ונצטרך מתאזרח, כי רוברט רות'בארט סיים את האליפות בתחושת פספוס. הפריזמה העיקרית שבה ארז אדלשטיין שפט את שחקניו היתה הגנתית: הטיפול בפיק אנד רול, העזרה וחזרה, הגוף על הקרנפים בעמדה חמש והריבאונד. כל הפרמטרים האלה של רות'בארט לא סיפקו את אדלשטיין.
אלישי כדיר הועדף, בצדק, לא מעט פעמים. רות'בארט נכנס למשחק דרך ההתקפה, הוא צריך להרגיש אהוב, שסומכים עליו ולהרגיש את הכתום בין ידיו. תגידו שזה ילדותי ואומר שזה משחק של ילדים. חוסר השימוש בו היה קיצוני. העובדה שיניב גרין עלה לפניו, האיש היחיד בתולדות האנושות שיכול לדווח מה קורה אחרי שאתה תורם את גופך למדע, הוא מסר קשה.
רות'בארט יצטרך לעכל אותו ולחשוב היטב על צעדיו העתידיים כל עוד אדלשטיין מאמן הנבחרת. עזבו סיסמאות על פטריוטיות וסמלים: הבן אדם בן 29, 2.17 מ', אחרי עונה טובה ומלא מוטיבציה וביטחון - אין לו זמן או אנרגיה לבולשיט הזה.
3. מכל התיאורים שליוו את האליפות, אין תמונה המתארת באופן מדויק יותר את בדידות המאמן מזו של אדלשטיין, שלא מצא מנוחה בארוחת החג לאחר התבוסה ונאלץ להסתפק בגלידה של מק'דונלדס מהסניף הקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם