שאול סמדג'ה: "במחצית עזר וייצמן נכנס ושאל איפה השוער"

לאו מסי היה בן 8, כשיוהאן קרויף ופפ גווארדיולה נכנסו לווסרמיל. 20 שנה אחרי, שאול סמדג'ה - האיש האמיץ בשער של הפועל באר-שבע, משחזר את השביעייה הכואבת, שחטף מרגליי שחקני ברצלונה: "זה היה כמו לחטוף שבעה בוקסים לפנים. מהלומה אחרי מהלומה"

חאג'י מול טלסננקו במפגש בקאמפ-נואו. פעמיים על האפס צילום: יוטיוב

המאמן ויקו חדד, תזזיתי כתמיד על הקווים, עוד הספיק להזהיר את שחקניו מפני המצבים הנייחים לפני שהחלה ההרעשה הארטילרית על שערו של שאול סמדג'ה. "אמרתי לשחקנים שלי שאסור ללכת אחורה, ואז הם התחילו עם הדאבלים שלהם", ניתח חדד בשעתו את הניתוח בלי ההרדמה שעברה קבוצתו. "קיבלנו שער ראשון בדקה קריטית ושער שני בדקה עוד יותר קריטית. אחרי השער השלישי הם הניעו את הכדור כמו שהם יודעים. לנו לא נותר אלא להיות מרוצים מהמחצית הראשונה".

בארסה ירתה בכל הכלים. לואיס פיגו ואוסקר גרסיה, מאמנה לשעבר של מכבי תל אביב, השתתפו במטווח. רוג'ר, אחיו של אוסקר, כבש שלושער. ג'ורדי קרויף סידר את הבלורית.    

"ראיתי לפיגו את הלבן בעיניים אחרי שהכדור שבעט חלף מעליי בדרכו לרשת", משחזר סמדג'ה את הטראומה.

"למרות התבוסה, עשיתי כמיטב יכולתי. מדי פעם יש לי הבזקים וחלומות. אני נזכר במחצית, כשהיינו בפיגור של שני שערים, הנשיא דאז עזר וייצמן ז"ל נכנס לחדר ההלבשה ושאל איפה השוער. היה חשוב לו לעודד אותי. עם גווארדיולה לחצתי ידיים. בשבילי זה היה כמו לחטוף שבעה בוקסים לפנים, מהלומה אחרי מהלומה. לא יכולתי לדבר. מרוב בושה בקושי הוצאתי מילה מהפה. מי שאמר לנו שברצלונה תתקשה מולנו, כי אנחנו משחקים בסגנון של ברצלונה, בטח מתחרט על דבריו".

בהפוגה ההומניטארית, בין השביעייה שהוחדרה לרשתו בווסרמיל לבין החמישייה שספג בקאמפ נואו, הייתה לשאול פתאום הארה. "צריך להתייחס לזה כמו לשכר לימוד. שיחקנו נגד קבוצה גדולה. אני מאמין שעוד נחזור לעצמנו", אמר דקות אחדות לאחר קריסת הקונספציה.

לגומלין יצאו הבאר שבעים על תקן תיירים. מתוך היסח הדעת חל בלבול בניירת, וסמדג'ה חושף את אחד הסודות הכמוסים מאותו מסע הזוי: "מישהו שכח לרשום את אבי פרץ בטופס, ולמעשה הגענו לקאמפ נואו בלי שוער מחליף. משום מה אבי ישב על הספסל, ובסביבות הדקה ה-70 שלחו אותו להתחמם. יוסי אורה, מנהל הקבוצה, ניגש לוויקו ולחש על אוזנו שאי אפשר להחליף שוער.

מרוב שלא היה לנו נעים מפרץ, החלטנו שאחד משחקני השדה יביים פציעה. ביצענו כבר שני חילופים, והחילוף השלישי נעשה כאילו מתוך חוסר ברירה. כאב לי על פרץ. ידעתי שלעולם לא תהיה לו הזדמנות נוספת לשחק מול ברצלונה בקאמפ נואו".

מזכרת ממשית מהמפגש הכפול עם הקטלונים קיבל סמדג'ה מהאפסנאי המסור ג'ימי אבו-חצירא. לא נגענו: "כשחזרנו לארץ, אחרי המשחק בקאמפ נואו, שיחקנו בליגה נגד הפועל פ"ת. השופט ביקש שאחליף חולצה, וג'ימי נתן לי חולצה צבעונית שלא הייתה מוכרת לי. המשחק נגמר בתיקו מאופס ובערב, בטלוויזיה, עשו קלוז אפ על הלוגו שהופיע על החולצה. רק אז הבנתי ששיחקתי עם חולצה של ברצלונה". 
 

הזכייה בגביע המדינה סידרה לסמדג'ה וחבריו הופעה נוספת במסגרת האירופאית, הפעם מול רודה קרקרדה - קבוצה הולנדית טיפוסית שלימים תהפוך שם נרדף לסיוט הכי גדול של הפועל באר שבע בתולדותיה. 

המפגש הראשון התקיים בספטמבר 1997 בווסרמיל. ההפסד הביתי 4:1 לא רמז במאומה על מה שצפוי בגומלין.
המשחק שעיצב מחדש את עולמם של הציניקנים נפל על ערב ראש השנה. הנשיא אלי להב וחברי הקבינט שלו הפגינו רוח מנהיגות ונשארו בבית. אם מישהו אמר "אחריי" הוא כנראה התכוון שאחריו המבול. ראש המשלחת היה שמעון דה וינטר ז"ל, חבר מועצת עיריית באר שבע ויליד הולנד.

"זה דבר שאני מעדיף לא לדבר  עליו", אומר סמדג'ה. דחקנו בו לשתף פעולה, גם מפני שבימים אלה מלאו ח"י שנים למאורע. שאול התרצה וצירף אותנו למסע במעמקי ההארד דיסק שבראשו: "למחצית ירדנו בפיגור 3-0, ועוזר המאמן עופר פביאן הציע לי לרדת לספסל. סירבתי להצעה בנימוק שאני לא נוטש ספינה טובעת, ועד היום אני מצטער שלא שמעתי בקולו. ניסינו לבלום את המפולת. יוסי בניון ירד למטה ושיחק בתור בלם".

מה לא דפק בהכנות למשחק?
"היה בלגן שלם. הנשיא להב והמנכ"ל יוסי אורה נשארו בארץ. הסגל שלנו היה מדולדל, זה פצוע, ההוא חולה. זה היה מזעזע. התרחשו שם דברים שעד היום אני לא רוצה לדבר עליהם. הרבה דברים הזויים. זוהי הטראומה של החיים שלי". 

צריך כשרון מיוחד כדי לחטוף עשירייה במשחק אחד. איך עשיתם את זה?
"אתה זורה לי מלח על הפצעים. כואב לי שבעתיים כי בסיבוב המוקדם, נגד ז'לגיריס וילנה, נתתי הצגה. שרון בוחניק קיבל ציון 9, ופתאום לקבל עשירייה? אחרי המשחק בהולנד, הפיזיותרפיסט אלכס פרישמן סיפר לנו שההולנדים בעטו 65 בעיטות למסגרת! ירדתי מהדשא שותת דם מהברכיים".

שאול סמדג'ה מוציא עוד כדור מהרשת. טראומה לכל החיים? צילום: דני מרון

יש לך מושג מדוע היה חשוב להולנדים להשפיל אתכם?
"הם עלו בטירוף. יום קודם לכן אייאקס ניצחה 1:9 והאוהדים של רודה צעקו 'טין, טין' כדי להכניס את השחקנים שלהם לאמביציה.  עד היום אני מסמיק כשמזכירים לי את רודה. ביזינו את הכדורגל הישראלי. אם יכולתי, הייתי מוחק את הימים הנוראים מלפני 18 שנה".

את הטיפול בהלם סמדג'ה עבר בהצלחה. בתחנותיו הבאות, ביניהן נתניה, רעננה ובני יהודה, ביסס את מעמדו כאחד משוערי הליגה הטובים בישראל, עד לפרישתו בגיל 42. יש לו תעודת מאמן, וחלום אחד בר הגשמה: "הלוואי שאלונה ברקת תתקשר אליי ותציע לי לחזור הביתה, הפעם על תקן מאמן שוערים". 

אורן סגרון, פעם קיצוני סופה וכיום נהגו של ראש העיר רוביק דנילוביץ, פתח בהרכב, ולרוע מזלו סיים 90 דקות. זו הייתה החוויה הספורטיבית הקשה ביותר בחייו. "הרגשתי כמו בסרט 'תעצרו את העיר אני רוצה לרדת'; היה שלב במשחק שהתפללתי שהסיוט הזה כבר ייגמר", סיפר סגרון בראיון קודם שערכנו איתו. "בכל הזדמנות הרמנו את הראש ללוח האלקטרוני כדי לראות כמה זמן נשאר עד הסיום. הם עשו במגרש ככל העולה על רוחם. היינו חסרי אונים. במצב של 0:6 לטובתם אמרתי לעצמי 'זו תוצאה טובה, הלוואי שייגמר ככה'".

לא הכנתם שיעורי בית?
 "כשקיבלנו את רודה ידענו שמדובר בקבוצה מהליגה ההולנדית הראשונה, לא האמנו שהיא מסוגלת להיות יותר הרסנית מברצלונה. אני מאמין שבני טבק, המאמן שלנו באותה תקופה (וכיום מנהל קבוצת מכבי תל אביב), ועוזרו, עופר פביאן, עשו סקאוטינג למרות שהם לא נסעו לראות את רודה בפעולה בליגה שלה".

המשחק התחיל ב-0:0. תוכל לספר לנו מה השתבש בהמשך?
"לצדי בהגנה שיחקו שרון רפאל, דודו מויאל, איתן אנקרי ושמעון ביטון. בהמשך בניון הוסט לעמדת המגן הימני. בקישור היו יאיר שמחון, אלון ריף ושרון אביטן. סרגיי גוסייב, שחזר מפציעה, היה בשפיץ. לא באנו בהרכב האידיאלי. התפתינו לקצב שרודה הכתיבה, ועד הדקה ה-22 החזקנו מעמד. שיחקנו 'טקטי' - הסתגרנו בהגנה והרחקנו כדורים בלי כתובת. קיווינו שנפסיד שלוש או ארבע אפס".  

מה היו ההוראות שקיבלתם במחצית?
"האמת היא שאני לא זוכר מה הייתה התוצאה במחצית. הרבה מה להגיד לא היה. אנשי הצוות המקצועי ניסו להרים את השחקנים, שייתנו את המקסימום, כך שנצא מהמשחק במינימום בושה. היה עצוב מאוד".