דמיטרי קרויטר: "אני חולם לשבור את השיא של מאטוסביץ'"
הקופץ לגובה היה כבר בדרכו לצמרת העולמית אבל פציעה טורדנית כמעט גרמה לו לפרוש. השבוע הוא חזר ובגדול וכבר מסמן מטרות חדשות. ראיון מיוחד
כבר לפני שמונה שנים, אז היה דמיטרי קרויטר בן 14, הוא נחשב לדבר הבא בקפיצה לגובה. הוא החל לפרוע את השטרות כשזכה במדליית הזהב באולימפיאדת הנוער בסינגפור ב-2010 עם קפיצה לגובה של 2.19 מ' ויותר מזה, כשקבע ב-2011 בתחרות בהדר יוסף תוצאה נהדרת של 2.28, שכבר קרבה אותו לרמה עולמית הגבוהה.
אבל אז, החלו בעיות בריאות להטריד את דימה, שהתקשה להתאושש מהן לאורך כמה שנים, "אני לא רוצה לפגוע באף אחד ובאמת שניסו לעשות הכל בשבילי ברופאה המקומית, אבל כנראה שרפואת הספורט כאן עוד לא מספיק מפותחת", אומר קרויטר, בן 22, בראיון טלפוני מלוקסמבורג, כמה שעות לאחר שקפץ לגובה 2.29 מ', שבר את שיאו האישי וקבע את הקריטריון למשחקי ריו 2016.
לדבריו: "אחרי שנים של טיפולי גב קשים שעברתי, בהמשך לאבחון שניתן לי ורגע לפני שהתייאשתי, הגעתי למומחה גרמני שאבחן בעיה בשריר הירך האחורי. הטיפולים שלו התחילו את השיקום האמיתי שלי".
? כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ובאמת, השיקום הבריאותי, הוביל את דימה לחזור לעצמו לאט אבל בטוח בשנה וחצי האחרונות. קפיצת המדרגה האמיתית התרחשה בחודש האחרון. קרויטר זכה במדליית כסף באליפות אירופה עד גיל 23, עם תוצאה נאה של 2.24 מ', הוא זכה בתחרות בפורטוגל, כשהוא משווה את השיא האישי שלו, 2.28 ומבטיח את מקומו באליפות העולם בבייג'ינג בחודש הבא וכאמור, הגיע לשיאו השבוע עם שיא חדש והבטחת המקום באולימפיאדה.
"האמת שאני כרגע בעננים", אומר דימה, "העובדה שקבעתי את הקריטריון האולימפי משמחת אותי אפילו יותר מהשיא החדש שלי. עשיתי את זה בקפיצה חלקה, מה שאומר שגם 2.30-2.31 נמצאים כבר בהישג יד אצלי. עכשיו אני רק צריך ללמוד לשמור על יציבות".
מה צריך לקרות כדי שתייצב את התוצאות שלך?
"זה מתחיל בראש, צריך לעשות את הסוויץ' ולהבין שאני כבר ברמה הזו, שהגבהים האלה כבר בכיס שלי ולהמשיך לשאוף למעלה".
היו רגעים שחשבת לפרוש?
"אחרי ארבע שנים של פציעה, עם כאבים חזקים, טיפולים קשים והמון עבודה, התחלתי להישבר. החסרתי אימונים, הגעתי באיחור וירד לי החשק. יום אחד החלטתי להגיד לאנטולי (אנטולי שפרן, מאמנו של קרויטר, ד.מ) שאני מפסיק. הגעתי לאימון והוא כבר ידע מה אני רוצה לומר.
"הוא חיבק אותי, אמר לי שאצליח בכל דבר שאבחר בחיים והלכתי הביתה. ואז הוא התקשר והציע שנעשה עוד ניסיון אחד, נסעתי לגרמניה והדברים החלו להשתנות".
איך התמודדת בתקופות הקשות?
"המשפחה הקרובה עזרה לי מאוד וגם בוועד האולימפי, ובעיקר במועדון שלי, מכבי ת"א, היו נהדרים. הם תמכו והאמינו בי, לא הורידו לי שקל מהכספים ובמכבי גם העלו את התמיכה בי, כשהספונסר שלי עזב".
אז המומחה הגרמני הפך למשיח שלך.
"אין ספק שהוא היה השלב הראשון אבל זה הרבה מעבר. עם השנים למדתי את הגוף שלי, למדתי לתת פידבק למאמן אם כואב לי משהו, הבנתי את הגבולות שלי, חיזקתי מאוד את הגב בזכות הטיפולים שנעשו ועובד איתי צוות נהדר שעוזר לי כל יום. הכישרון של אנשים כמוני לפעמים הורג אותנו, כי הגוף לא מצליח להתמודד עם העומסים".
מה המטרות להמשך?
"אני מבחינתי את שלי עשיתי העונה ואולי הנמכת הציפיות תעבוד לטובתי. אם אצליח להעפיל לגמר באליפות העולם זה יהיה נהדר, אם לא, לא נורא. המטרה היא עכשיו לייצר חמש עונות יציבות וטובות עם התקדמות הדרגתית, שאגיע לאולימפיאדה הבאה בשיא".
על מה אתה חולם?
"לשבור את השיא הישראלי של מאטוסביץ', שעומד על 2.36 מ'. זה יהיה להטביע חותם אמיתי".
יש לך זמן גם לחיים פרטיים?
"יש לי זמן להכל, בטח עכשיו, כשהאימונים פחות קשים ויותר קצרים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"כרגע אין ספק שבחמש אבל בראייה ארוכה אני בשלוש. צורב לי שאני עדיין לא חלק מהצמרת העולמית הגבוהה ושאני לא משתתף בליגת הזהב. זו המטרה שלי ולשם אני שואף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם