אלף סיבות למסיבה: ההישג הנדיר של ששבסקי
מייק ששבסקי הפך לאגדה בחייו בזכות 35 שנים נפלאות במכללת דיוק והישגים עם הנבחרת האמריקאית. ניצחונו האלף בקריירה הוא עוד חותמת לקריירה אדירה של מאמן פופולארי, מוערך ומיוחד במינו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הרבה דפיקות לב עברו על אנשי דיוק בשבוע האחרון של ינואר השנה, כאשר
8 דקות וחצי לסיום פיגרה דיוק 61:51, ונראה היה כי ששבסקי יצטרך לחפש את הניצחון ה-1,000 שלו במקום אחר. אלא שחניכיו רצו להעניק לו את המתנה באותו מקום בדיוק בו הפך למאמן שניצח יותר משחקים מכל אחד אחר, המדיסון סקוור גארדן, לפני כשלוש שנים. ג'אליל אוקאפור (17 נקודות ו-10 ריבאונדים), טיוס ג'ונס (22) וקווין קוק (17) נגסו בהפרש בהתמדה והחגיגה של אוהדי דיוק ביציעים היתה מושלמת.
מתברר, עם זאת, שחתן השמחה מחשיב את הרגע המיוחד הזה פחות מאשר את הזכיות שהיו לו באליפויות לאורך השנים, ואפילו פחות מהפסדים גדולים שמנעו ממנו אליפות. "להגיע ל-1,000 ניצחונות זה משמח ומהווה רגע מאושר בזמן, אבל זה בעיקר סמלי. הרגעים הגדולים ביותר שלי היו כשזכינו באליפות עם סגלים שאנשים מבחוץ העריכו שאינם מספיק טובים, או הפסדנו במשחקים מסוימים שאני לא מצליח לשכוח עד היום", הסביר המאמן המאושר.
פיל ג'קסון וכרמלו אנתוני, אנשי הניקס, נכחו בין הצופים בהיכל הכדורסל הניו יורקי הענק, כדי להיות שותפים לחגיגה ובמקביל לצפות מקרוב באוקאפור, הסנטר המצוין שצפוי להיבחר ראשון בדראפט ה-NBA הקרוב.
ששבסקי, בנם של מהגרים מפולין שהשתקעו בשיקגו, החל לאמן בגיל 28 וכיום הוא בן 68. הדרך הארוכה אותה עשה עם אוניברסיטת דיוק והצלחתו במקביל בזירה הבינלאומית עם נבחרת ארצות הברית המורכבת משחקני NBA, הפכו אותו לפופולארי, מוערך ומיוחד במינו.
"אני בר מזל כי אני עוסק בדבר שאני הכי אוהב, ובמקום הכי טוב לעשות את זה", אמר ששבסקי באחרונה כאשר החלה החגיגה התקשורתית הגדולה לקראת ההישג הייחודי והנדיר שלו. התקשורת האמריקאית לא החמיצה הזדמנות כדי לרכז פאנלים של חברי ילדות, של בני משפחה, של מאמנים מובילים בכדורסל המכללות ושל שחקני עבר של דיוק שהפכו ברבות השנים לעוזריו של ששבסקי ולאחר מכן פרשו כנף ועברו לקריירה עצמאית. הקריירה הארוכה של ששבסקי נסקרה לפנים ולאחור, והובאו סיפורים לגבי אופיו שמחוץ למגרש, רגעים קריטיים לאורך הקריירה שבהם כמעט נשבר והחליט לוותר על אימון ועוד.
אחד הסיפורים שבלטו בין השאר עסק בתגובתו להפסד דרמטי וקיצוני של דיוק בתחילת שנות ה-80, בפער של קרוב ל-40 נקודות הפרש. אנשי דיוק וששבסקי, אז מאמן טרי יחסית בקבוצה, היו בהלם והתקשו להתמודד עם התוצאה. באותו זמן הקבוצה היתה חלשה מאוד ובאוויר רחפו שמועות על פיטוריו הצפויים של המאמן. איש לא חשב אז על קריירה בת 35 שנים רצופות באותה אוניברסיטה.
כאשר הגיעו לארוחת ערב במלון קם אחד מאנשי הקבוצה על רגליו, הרים כוסית וביקש מכל אנשי הקבוצה והשחקנים לעמוד ולהרים כוסית כמותו. "שלא נזכור את המשחק הזה לעולם, פותחים דף חדש", הודיע האיש, אלא שמייק ששבסקי היסה אותו מיד, קם על רגליו והכריז: "לא, שתמיד נזכור את המשחק הזה, את התוצאה בו ואת התחושה הרעה שהוא הותיר בכולנו. דבר כזה לא יקרה שנית במשחקיה של דיוק מעתה וכל עוד אני כאן".
בתחילת העונה שלאחר מכן, כאשר הגיעו שחקני הקבוצה לאימון הבכורה, הם ראו על הלוח האלקטרוני את תוצאת אותו משחק מביך. ששבסקי אמר והתכוון לכל מילה: הוא יזכור את המשחק ההוא לא פחות מאשר זכיות שלו באליפות. וזו המורשת שהוא מותיר לשחקניו בכל יום שעובר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם