ירדן ג'רבי: "החלום הוא להיות אלופה אולימפית"
אחרי כמה שנים של הצלחות ענקיות ומשברים לא פחות גדולים, סגנית אלופת אירופה בג'ודו פותחת עונה חדשה במוטיבציית שיא. המטרה הגדולה היא אולימפיאדת ריו, אבל בדרך, היא יודעת, צפויים לה עוד הרבה אתגרים: "אני ממש לא שבעה מג'ודו". ראיון מיוחד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בכל בוקר, אחרי שירדן ג'רבי פוקחת את עיניה וקמה לעוד יום של תרגול סיזיפי
אנחנו נפגשים במכון ווינגייט, במהלך מחנה אימונים של נבחרת הג'ודו עם נבחרות מקבילות מקוריאה, צרפת, שוודיה ואוקראינה. כשאני נכנס לאולם הענק, שאת תיאור הריח ששרר בו אחסוך מכם, אני מגלה עשרות נשים מחולקות לקבוצות. חלקן עושות עליות מתח בתורות, אחרות מושכות חבלים או מפילות מזרונים, וקבוצה קטנה אף חובטת בהם. בירור קצר מלמד שזהו שלב הכושר שמסיים את האימון, והפעילויות המוזרות כנראה מפעילות את השרירים הנכונים לג'ודוקא.
ירדן נמצאת באחת הקבוצות, והאמת היא שהופתעתי לראות אותה מתאמנת עם בנות שחלקן צעירות ממנה בהרבה. "זה בדיוק העניין", היא אומרת. "חשוב שהבנות הצעירות יראו שאני אנושית, שאני עובדת קשה ושאין לי איזו אבקת פלא שאני לוקחת ושהביאה אותי לאן שאני נמצאת".
אבל את זקוקה ליריבות הרבה יותר חזקות.
"רוב הזמן אנחנו מתאמנים בחו"ל ושם יש לי יריבות חזקות יותר, אבל גם בשגרת האימונים פה עובדים מאוד קשה, וכשאתה כבר מגיע לג'ודו פחות חשובים קרבות חזקים. מישהי פייטרית שתילחם מולי חמש דקות ותעייף אותי, זה גם טוב".
הפריצה של ג'רבי לעולם הבוגרות התרחשה ב–2012. את מקומה במשחקי לונדון 2012 היא אמנם הפסידה לאליס שלזינגר, שאליה נחזור בהמשך, אבל הזכייה במדליית הכסף באליפות אירופה ברוסיה הכניסה אותה לצמרת הג'ודו העולמי ומאז היא לא עוצרת. אחרי שזכתה באליפות העולם ב–2013 ובסגנות בשנה החולפת, היא הפכה לתקווה האולימפית הגדולה ביותר של ישראל למשחקי ריו 2016.
זמן רב ניסיתי לראיין את ג'רבי, ללא הצלחה. מנהלה רפי עגיב ומאמנה שני הרשקו מנעו זאת בגופם, באופן שנראה לי מוגזם, אבל לירדן הוא דווקא מאוד ברור.
"אין לי בעיה לדבר עם התקשורת", היא אומרת בחיוך. "העניין הוא שהמון רוצים לראיין אותי, ואם לא יהיה לזה סדר, זה יפגע במה שאני עושה ויוציא אותי מריכוז. אני לא סלב שהלך לאח הגדול או שחקן שרוצה להתפרסם. החלום שלי הוא להיות אלופה אולימפית, לא להיות מפורסמת. האנשים סביבי עוזרים לי למצוא את האיזון בנושא הזה".
מזהים אותך ברחוב?
"כן, ואין לי בעיה עם זה. אנשים תמיד מאוד מפרגנים, ומעולם לא קרה שמישהו זלזל או אמר משהו לא יפה. זה חלק ממה שאני עושה, ואני מקבלת את זה בצורה קלילה. החיבוק מהציבור נותן רוח גבית, וזה חשוב".
רגע השיא בקריירה של ג'רבי התרחש ב–29 באוגוסט 2013. ביום אחד, כפי שנהוג בתחרויות ג'ודו, ניצחה ללא תנאי את חמשת הקרבות שלה באליפות העולם, פירקה לחתיכות את היריבות וזכתה בתואר בגמר בתוך פחות מדקה, אחרי שיריבתה, קלריס אגבניינו הצרפתייה, איבדה את ההכרה בזכות תרגיל שזכה לשם "חניקת ג'רבי".
ההתעלפות של אגבניינו, שהיא גם חברה של ירדן, מנעה ממנה לפרוץ בחגיגות שמחה מיד בסיום הקרב. "התגובה הראשונית שלי הייתה לחפש איפה נמצא הרופא. דאגתי אם היא בסדר. רק כשירדתי מהקרב הרגשות התפרצו ובכיתי בלי סוף", היא נזכרת.
כשאני שואל אותה מה הרגישה כשזכתה בתואר, עיניה כאילו נפקחות לרווחה.
"אם הייתי כותבת על זה ספר, הייתי מתארת את זה כמו חלום. זה פשוט היה יום מושלם, קסום וארוך, שבמהלכו לא ממש הבנתי מה קורה אלא הייתי דרוכה והתרכזתי בקרבות. היה לי מאוד קשה לעכל את זה. עד היום כשאני רואה את הסרטים, אני עדיין מתקשה להאמין שזו אני שם".
זה לא קשה להילחם בחברה שלך?
"אנחנו יודעות לעשות את ההפרדה. גם עכשיו היינו יחד במחנה אימונים. דיברנו וצחקנו. אז היה קרב ונכנסנו אחת בשנייה. אין כאן שום בעיה".
הזכייה שינתה את חייה של ג'רבי. מספורטאית אנונימית היא הפכה לאלופת עולם וכוכבת תקשורת מחוזרת. היא לקחה חופשה של שלושה חודשים, קיבלה חסות משלושה גופים מסחריים שנתנו לה שקט עד משחקי ריו, והפכה לדמות מוכרת. כשחזרה להתאמן ולהתחרות בתחילת 2014, הדברים פתאום לא התחברו.
"זו הייתה התקופה הקשה ביותר בקריירה שלי", היא אומרת. "הגעתי לתחרויות כאלופת עולם ומדורגת ראשונה, ולא הפסקתי להפסיד. אף אחד לא הבין מה קורה, וגם אני לא. המחשבות לא הניחו לי בנוגע לשאלה אם זכיתי באליפות במקרה, למרות הדרך שבה זה נעשה והעובדה שזכיתי גם בחמש תחרויות קודמות. השיחות עם שני אז עזרו לי מאוד. הוא הבטיח לי שאגיע לאליפות העולם בכושר מלא, ובסוף השתחרר אצלי משהו בראש".
ולא סתם השתחרר. ג'רבי סיימה את 2014 עם כמה זכיות בטורנירים יוקרתיים ובעוד מעמד גמר עולמי מול קלריס אגבניינו, שהפעם הסתיים בניצחונה של הצרפתייה. אני שואל אותה האם המשבר והקושי לחזור הם הסיבות שהשנה לא לקחה יותר משבוע חופש.
"השנה זה משהו אחר", היא אומרת. "במאי מתחיל המרוץ להשגת הקריטריון האולימפי. אני גם לא רוצה חופש, רק צריכה לפעמים לתת לגוף להתאושש ולחדש אנרגיות. אני לא שבעה מג'ודו, וגם עכשיו כשאני עוברת ממחנה למחנה וזה מאוד קשה מנטלית, והעבודה סיזיפית עם שני אימונים ביום, עדיין לא נמאס לי מזה".
איך את מתמודדת עם הפסדים?
"בגלל שיש כל כך הרבה תחרויות והכל מתחיל מאפס, אתה לא יכול להיתקע בעבר. בתחרות אחת אתה יכול להיות הכי טוב ובתחרות אחרת כלום, ואחרי 24 שעות, גם אם אתה שמח וגם אם עצוב, חייבים להמשיך הלאה. זה הפך להיות חלק מהאופי שלי".
יש רגעים שנמאס ובא לך להיות בת 25 עם חיים רגילים?
"כשהייתי יותר צעירה, בגילאי 15–16, היו לי רגעים כאלה. עכשיו זו הקריירה שלי. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה ורוצה להגשים את החלום. זה משהו חזק מבפנים".
בגיל צעיר חשבת לפעמים לעזוב הכול?
"היו כמה רגעים כאלה וגם הפסקתי לכמה ימים, אבל שני בא אליי הביתה ודיבר איתי ועם ההורים. זה טבעי שבגיל צעיר יהיו לך לבטים, כשאתה רואה את כל החברים שלך יוצאים ומבלים ואתה צריך לחזור הביתה כי יש לך אימון. בסביבות גיל 18–19, כשהתחלתי להסתובב בעולם ולהתחרות הרבה, כבר הרגשתי שכל כולי בתוך זה".
תקופות רעות לא מערערות את הרצון הזה?
"דווקא כשפחות טוב, זה יותר מאתגר. אז יש מכשול, ואני מרגישה כאילו מישהו בוחן אותי".
את נעזרת בפסיכולוג ספורט?
"מדי פעם. לא באופן קבוע".
בנוסף לקריירת הג'ודו האינטנסיבית של ג'רבי, בשנים האחרונות היא גם סטודנטית מן המניין באוניברסיטה הפתוחה ולומדת לתואר ראשון בכלכלה וניהול. "הלימודים מאוד חשובים לי. אני חייבת לעסוק בעוד משהו חוץ מהג'ודו כדי למלא את המצברים", היא מסבירה. "למרות זאת, אני מורידה עכשיו קצת מהעומס כי זה הפך מסובך לאחרונה. רוב הלימודים שלי מתנהלים דרך המחשב, ועכשיו למשל היינו בברזיל והיה שם אינטרנט גרוע. לא יכולתי לראות את השיעורים, הייתי חייבת לדחות את המבחן ולא הצלחתי לסיים את הסמסטר. בכל פעם שזה מתחיל להלחיץ אותי אני עושה הפסקה".
אפשר לפתח חיים אישיים בצורה שבה את חיה?
"כרגע חצי מהשנה אני לא בארץ, וכשאני כאן אני משתדלת לבלות כמה שיותר עם המשפחה והחברים. יש תקופות שאפשר לבלות יותר או לצאת לארוחה טובה ולא לחשוב כל הזמן על המשקל. בעתיד יהיה לי יותר זמן".
זוגיות בסיטואציה כזו היא משהו אפשרי?
"זה מאוד קשה, בארץ במיוחד, גם כי אני מאוד מוכרת וגם כי רוב הזמן אני לא פה. תחשוב שאני מכירה מישהו ואז אומרת לו שאני נוסעת לחודשיים ונדבר. כרגע אני פחות חושבת על העניין".
ואין רגעים של בדידות בתוך העומס הזה?
"לא. יש לי המון חברים בחו"ל שאני בקשר איתם. כולם בג'ודו נוסעים לאותן תחרויות ולאותם מקומות, שם אנחנו נפגשים וזו נהייתה כמו משפחה. זו הסביבה שבה אני חיה".
ולסביבה הזו חזרה ממש לאחרונה אליס שלזינגר, שייצגה את ישראל בשתי האולימפיאדות האחרונות ועברה השנה לייצג את נבחרת בריטניה, במה שהביא לסיומו את אחד הסכסוכים היותר מכוערים בספורט הישראלי בשנים האחרונות. חלק מהסכסוך נבע מהעובדה ששלזינגר סירבה בכל תוקף לעבור ולהתחרות במשקל עד 70 ק"ג בסיום משחקי לונדון כדי לפנות את השטח ב–63 ק"ג לג'רבי, מאחר שלאולימפיאדה שולחים מתמודד אחד בכל קטגוריית משקל.
"אף פעם לא לקחתי חלק בסכסוך הזה", אומרת ירדן. "זה לא העניין שלי. אני לא מתערבת בזה, ואני שמחה בשביל אליס שהיא מצאה דרך להמשיך עם הג'ודו ולא לסיים עם זה ככה. שלזינגר היא ספורטאית מעולה, ואני בטוחה שהיא תיכנס חזק לסבב".
כשאני מציין בפניה שקרב בין שתיהן בגמר אולימפי יהיה רגע בלתי נשכח, היא פחות נלהבת. "אני בטוחה שבשלב מסוים ניפגש, אבל מבחינתי זה יהיה קרב כמו כל קרב אחר, מקצועי נטו. כשאני בזירה לא אכפת לי מי עומד מולי, אני רוצה לנצח".
בשבוע הבא שוב תעזוב ירדן את הארץ. היא תטוס לראות את התחרות בדיסלדורף, תמשיך להתאמן, ותחזור להתחרות רגע לפני שמתחילה השנה החשובה בחייה. "אני מאוד מקווה לפתוח טוב את העונה כדי שיהיה לי שקט נפשי", היא אומרת. "המטרה העיקרית השנה היא לזכות בעוד מדליה באליפות העולם, לזכות בתואר אירופי שעדיין אין לי ולעשות הכנה טובה במשחקי אירופה (אולימפיאדה אירופית, ד"מ) שיתקיימו בפעם הראשונה".
מד הציפיות ממך רק הולך וגדל. זה מלחיץ?
"קודם כל אני מצפה מעצמי, וזה מה שחשוב. הרצון לעשייה בא אצלי מבפנים, ואם לא אעשה את מה שאני רוצה וחולמת לעשות, אז קודם כל זו אכזבה אישית שלי. זה יותר חשוב מרצונות של אנשים אחרים".
ריו 2016 נמצא אצלך כל הזמן בראש?
"ריו זו המטרה הגדולה, אבל עד אז יש הרבה תחרויות והרבה יעדים שאני רוצה להגיע אליהם. חשוב לי גם להיות מדורגת באחד משני המקומות הראשונים בקריטריון האולימפי, בשביל הגרלה טובה בתחרות עצמה".
יש לך מחשבות מה תעשי אחרי הג'ודו?
"דבר ראשון אקח חופש ארוך ואטייל בעולם. מעבר לזה, נראה לי שאהיה כבר שבעה מכל מה שקשור לספורט ולא אמשיך לעסוק בזה. אלא אפנה יותר לתחום העסקי ואשלים את הלימודים. יש הרבה דברים שמעניינים אותי".
אנשי מקצוע מרבים לחלום על העיסוק שלהם. יש לך חלומות על ג'ודו?
"יש לי המון חלומות על ג'ודו ועל קרבות שהפסדתי והתעצבנתי, ואני כועסת על זה שוב בחלום. הג'ודו כרגע הוא כל עולמי".
בסולם האושר מאחת עד חמש, איפה את?
"התקופה הנוכחית היא מאוד טובה עבורי, גם בג'ודו וגם בקשר שלי עם המשפחה והחברים הטובים. אחרי שאתה חווה תקופה קשה אתה לומד להעריך יותר את הטוב, ואני כבר סקרנית לראות איך השנה הזאת תתפתח. אני רוצה לפרוץ את הגבולות שעוד לא פרצתי עד כה, ומאמינה שכשטוב לך הכול יכול לקרות. אני בארבע וחצי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם