שואו מי דה מאני: הסכם טלוויזיה חלומי ל-NBA
חוזה הטלוויזיה החדש שנחתם ב-NBA יכניס לקבוצות 2.7 מיליארד דולר במקום 930 מיליון דולר, והסכומים רק יעלו
לברון ג'יימס הפגין זיכרון היסטורי יוצא דופן לסופר סטאר מודרני כששיבח דווקא את דיוויד סטרן, שעזב את משרד הקומישינר של האן.בי.אי לפני קצת יותר מחצי שנה והשאיר אחריו קרקע משובחת במיוחד, על חוזה הטלוויזיה החדש של הליגה.
החוזה החדש הוא דרמה גדולה: 2.7 מיליארד דולר לעונה משלשים את סכום החוזה הקודם, שעמד על כ־930 מיליון דולר. בניגוד לפוטבול, למשל, שם יש חוזה טלוויזיה אחד (כיום הוא עומד על 5 מיליארד דולר לשנה) - לקבוצות יש גם את החוזה המקומי שלהן.
חוזה דמיוני? מוגזם? הביאו בחשבון את הדבר הבא. זה חוזה הטלוויזיה אולי האחרון שבו שחקנים כמו גוגל ואפל לא השתתפו במשחק. העתיד מאוד ורוד והמון ירוק.
בתקשורת האמריקנית דנים בכמה השלכות אפשריות. בעיקר משום שחלק גדול מהכסף הזה - בערך מחצית התוספת, אמור להגיע לשחקנים שב־2017 יחתמו על חוזה עבודה חדש.
השאלה היא - איך יחולק השלל? אפשרות אחת היא של ביטול חוזה המקסימום, כך ששחקנים כמו קווין דוראנט או אנטוני דיוויס יכולים לדמיין לעצמם חוזה דומה לזה של כמה מכוכבי הבייסבול - חוזים של יותר מ־200 מיליון דולר לעשר שנים.
זה מה שאנשים כמו לברון ג'יימס רוצים והחוזה הנוכחי הקצר שלו בקליבלנד ממחיש זאת. אולי אפילו קובי בראיינט ימשוך עוד כמה עונות עד אזור שיא הנקודות של ג'באר?
אפשרות אחרת היא תקרת שכר קשיחה. במצב כמו בפוטבול, שבו הכנסות הטלוויזיה מגמדות את ההכנסות מהאיצטדיון, אפשר יהיה להפסיק לדבר על "קבוצות של שווקים גדולים".
לכולם אמור להיות מספיק כסף כדי להתמודד, למרות ששוויוניות מוחלטת אין - כי הכנסות הטלוויזיה המקומיות בלוס אנג'לס ובניו יורק הן עדיין ברמה אחרת.
המאבק על הכסף הזה, כמו תמיד, יהיה לא רק בין הבעלים לשחקנים - כי פחות או יותר מוסכם שהשחקנים יקבלו בין 50 ל־55 אחוזים מסך ההכנסות, אלא גם בין שחקנים בכירים לבינוניים.
שכר הוא לא המרכיב היחיד במשחק הזה. כך למשל שתי ערים נוספות - סיאטל ולונדון שנמצאות למשל על הרדאר - יגדילו את הביטחון התעסוקתי לשחקנים הבינוניים.
לבעלי הקבוצות יש דווקא אינטרס לתמוך בשחקנים הבכירים. אחרי הכל, מבחינה כלכלית הם אלו שבאמת מחזירים את ההשקעה במכירת חולצות וכיוצא באלו.
אלא שזה לא בדיוק דומה לבייסבול, שם קריירות הן ארוכות יותר וחוזה לעשר שנים הוא סביר ובטוח למדי. בכדורסל הוא יכול להיות מתכון לאסון. גם בעלי הקבוצות הקטנות מודאגים מאפשרות כזו: בגלל אופי המשחק, שחקן בייסבול בודד לא יכול להטות את יחסי הכוחות. שני סופר סטארים בכדורסל משנים את הליגה כולה.
דבר אחד כותב שורות אלו יכול להבטיח לכם: ריבוי הנכסים אינו מתכון לפחות דאגות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם