מגזינים online

מכבי

כשמילאנו לבשה צהוב: כך הגשמתי חלום ילדות

נסעתי לאיטליה עם חלום עוד מהימים בהם הייתי ילד קטן לראות את מכבי ת"א זוכה בגביע אירופה. איזה כיף שסוף סוף זה קרה

דותן מלאך, מילאנו | 19/5/2014 10:31 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
נסעתי למילאנו עם חלום שהלב שלי שומר עוד מהימים שהייתי ילד קטן- לראות בלייב את מכבי ת"א זוכה בגביע אירופה. בזכיות הראשונות בסוף שנות ה-70 ובתחילת ה-80 הייתי קטן מדי, בשושלת המפוארת של שנות האלפיים הייתי תפרן מדי ולפני שלוש שנים, כשליוויתי בפעם הראשונה את הצהובים לפיינל פור שנערך בברצלונה, חזיתי בהם עולים לגמר אבל נכנעים ללא תנאי לפנאתינייקוס.
צילום: EPA
החגיגות בצהוב צילום: EPA


אז החלום נשמר והלב רצה אבל הראש הסביר לו שלא כדאי לפתח ציפיות.  צסק"א אמנם נקלעה לתקופה חלשה לאחרונה אבל ההבדל התקציבי והמקצועי בין הקבוצות היה ברור וידוע. חששתי שהחלום ייגמר מוקדם מדי ושהימים הנותרים שלי במילאנו יהפכו לפחות משמעותיים.

עוד על הזכייה של מכבי:
הצהובים ניצחו את ריאל במשחק ענק
צפו: בנימין נתניהו מברך את דייויד בלאט
ספרד המומה: מכבי תל אביב גנבה לנו את הגביע

אבל הגורל רצה אחרת והבהיר שהעונה קורה כאן משהו שונה, משהו שקשה להסביר במילים או לפרש במושגים של כדורסל. סל הניצחון של רייס 6 שניות לסיום, שמחק יתרון שהגיע עד 15 בסוף הרבע השלישי ו-4, 19 שניות לסוף, היה בלתי נתפס. זינקתי באוויר עם ידיים מונפות מעלה והתחלתי לצעוק. אנשים התפרקו סביבי, הדמעות החלו לזלוג מעצמן ותחושת הצמרמורת שעטפה אותי ליוותה עוד דקות ארוכות- אני זכיתי לראות נס. מכאן ברור היה שהכל עוד אפשרי.

למשחק מול ריאל כבר הגעתי עם אמונה שזה יכול לקרות, למרות שידעתי שישנה גם אופציה לתבוסה כמו שחוותה ברצלונה בחצי הגמר. אבל מכבי של השנה המשיכה להוכיח שהעונה היא מגיעה למשחקים גדולים. היא אמנם הפסידה לנס ציונה וגלבוע/גליל הקטנות, אבל למיליונרים של מדריד היא הסתכלה בלבן של העין מהשנייה הראשונה.

אוהדי מכבי חוגגים בכיכר רבין:



צילום: אייל פליגלמן

הניצחון הזה לא הושג בכדורסל גדול אבל בהקרבה ענקית ובמלחמה בלתי פוסקת של קבוצה שהפכה טובה מסך חלקיה. לראות את ה-150 ק"ג של שחורציאניטיס מזנקים על הרצפה בכדי להשיג כדור אבוד, את טיוס שהחל את העונה כמחליף של המחליף, קופץ לשמיים בכדי לחסום ולהטביע ואת דווין סמית' מוריד מהגב קוף ענקי ומגיע באמת למשחק גדול, הייתה חוויה בלתי נשכחת. אפשר להגיד שכל השמות שהזכרתי הם שכירי חרב שמחר יעזבו לחוזה השמן הבא, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחבורה הזו השאירה במגרש את כל הלב והנשמה, וזה ורק זה החזיר את הגביע לתל אביב.

כל מי שראה את טייריס רייס בתחילת העונה לא הבין איך הבלגניסט הבינוני הזה חדר לסגל של הצהובים. בחודשים האחרונים גילינו פתאום כולנו איזה לב ענק יש לבחור הזה, איזו יכולת להשתנות ולהשתלב יש לו ובעיקר איזה אומץ. "כשאתה עובר חוויות כמו שאני עברתי, רגעי ההכרעה המותחים נראים לך כמו עוד רגע במשחק" סיפר לי בשבוע שעבר רייס שעם 1.85 מ' היה צריך להוכיח כל הזמן שהוא לא קטן או חלש מדי או לא מספיק מוכשר. עכשיו הוא כבר לא צריך להוכיח כלום. בתוך חודש קפצה המנייה שלו במאות אחוזים ועתיד גדול לפניו.


מילאנו התעוררה הבוקר אחרי לילה שהיה כולו צהוב. אלפי הישראלים שהגיעו לכאן המשיכו לחגוג, כבשו את כיכר הדואומו ואת מקומות הבילוי ורעש של צפירות מכוניות ושאגות שמחה נשמעו בכל העיר עד השעות הקטנות של הלילה. למביטים מהצד זה אולי נראה קצת לא נורמאלי.

כל אחת מהקבוצות האחרות בפיינל פור הביאה גג 1500 איש ואילו למכבי היו אתמול 9,000 אוהדים ביציע שביצעו את תפקידם כראוי והרעישו עולמות. כנראה שככה אנחנו, לטוב ולרע, הולכים עד הסוף עם הדברים.

ושהחגיגה הפרטית שלי נגמרה יצאתי מהמטרו שהיה כבר ריק מאדם, הלכתי ברחוב כשברקע קולות שמחה מרחבי העיר והרגשתי שעשיתי את זה. שהצלחתי לתת לילד הזה שעדיין נמצא שם בפנים את מה שהוא כל כך רצה, שהצלחתי להביא את הגביע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

פייסבוק

מדורים