השגריר השוויצרי: המירוץ לצמרת של אבי ריקן
עונת הפריצה של אבי ריקן בכדורגל הישראלי זיכתה אותו בסיומו של קיץ מלא סימני שאלה, בחוזה מפנק לשלוש שנים בציריך השוויצרית. עכשיו, כשהוא מציג יכולת טובה והפך למנהיג, הוא כבר חולם על התחנה הבאה. ראיון מיוחד
אבל אז החליט ארקדי גאדימק להביא לקבוצה את זאור סאדייב וג'אבריל קאדייב, שני צעירים ממוצא מוסלמי, מה שהוביל גל מחאות חסר תקדים מצד הפלג הקיצוני של הירושלמים, גל שהשפיע מקצועית על הקבוצה ובעיקר על הצעירים ובית"ר נלחמה בסופו של דבר על ההישרדות בליגה.
"השנה הזאת בבית"ר הרגישה כאילו עברנו כמה שנים, וזה נכון למרות שזה נשמע כמו קלישאה", אומר אבי ריקן, 25, שהיה אחד מאותם צעירים והציג בעונה שעברה עונת פריצה מרשימה ברמות הגבוהות של הכדורגל שלנו עם 11 כיבושים ויכולת משובחת.
"אני שמח מאוד שפרצתי וכבשתי ובישלתי אבל זו הייתה עונה מפוספסת כי יכולנו להגיע הרבה יותר גבוה. כל אחד מאיתנו למד הרבה והתחשל וחבל לי שרוב השחקנים נאלצו לעזוב העונה".
זו הייתה טעות בענייך להביא את סאדייב וקאדייב?
"אני לא מעוניין לחזור לעניין הזה שוב. זה חלק מהעבר עכשיו ואני בעד להשאיר אותו שם".
ההצלחה בבית"ר העלתה את מניותיו של ריקן, שהפך לשחקן מבוקש והחל לקבל הצעות מהקבוצות הבכירות בכדורגל שלנו, "הקיץ האחרון היה מורכב מבחינתי. מצד אחד, ההנהלה הקודמת רצתה שאשאר אבל כל עוד לא ידעו מה יהיה, לא באמת יכלו להציע לי משהו" הוא נזכר, "ברגע שהבנתי שהדברים מתעכבים התחלתי במשא ומתן עם כמה קבוצות אבל לא סיכמתי כלום כי חיכיתי עוד לבית"ר".
בעודו מחכה לבית"ר, הניח על השולחן סוכנו מאיר ריפמן הצעה, שקשה היה לו לסרב לה- חוזה לשלוש שנים ב-250 אלף יורו לעונה בפ.צ ציריך השוויצרית.
אלי טביב הציע לך בסופו של דבר הצעה כספית גבוהה. אם לא ההצעה משוויץ היית נשאר בבית"ר?
"אני לא יודע על איזה מידע אתה מתבסס אבל אני לא קיבלתי מטביב שום הצעה במספרים, למרות שנפגשנו פעמיים. כסף זה לא מה שגרם לי לעזוב. אני מניח שאם לא הייתי יוצא לאירופה הייתי משחק השנה בבית"ר אבל רציתי מאוד לשחק באירופה והלכתי על זה".
היה לך קשה לעזוב?
"כולם יודעים שאני בית"ר ושאני ממשיך לעקוב ומאחל בהצלחה לקבוצה אבל תבין, היה מצב בקיץ שטביב עוד לא החליט, הקבוצה עוד יכולה הייתה להתפרק והייתי נשאר בלי חוזה. לא יכולתי להרשות לזה לקרות".
ספר קצת על ההתאקלמות בשוויץ.
"כשמגיעים למקום חדש יש הרבה חששות כי לא יודעים עליו הרבה, אבל למזלי הייתה לי כאן נחיתה רכה חמה ולבבית, עטפו אותי באהבה מכל כיוון".
איך זכית לכל כך הרבה תשומת לב?
"זה התחיל מהשותפים של הסוכן שלי, ויליאם וילר ורועי מור, שגרים קרוב ומוכרים מאוד בעיר, במועדון ובקהילה היהודית. הם עזרו לי המון וגם הפיצו את השמועה בקהילה היהודית שאני מגיע. זה הוביל לעשרות טלפונים שקיבלתי, להזמנות לשבת וארוחות חג ולא היה כאן רגע אחד לבד, למרות שאשתי הצטרפה אליי רק אחרי חודש".
הקשר הטוב נשמר גם היום?
"יש 7,000 יהודים בציריך ואני קשור מאוד לקהילה פה. אני נותן הרצאות לילדים, עונה על שאלות, פעיל בבית הספר היהודי ומשתתף בכנסים ואירועים למען ישראל ואפילו נואם לפעמים. בפורים קראנו את המגילה בבית הספר וכולם היו מחופשים. זה מאוד חשוב עבורי".
גם ההתאקלמות בקבוצה הייתה כזאת נעימה?
"האמת שכן. יומיים אחרי שהגעתי יצאתי עם כולם למחנה גיבוש בהרים, בלי קשר לכדורגל. חלבנו פרות, הכנו גבינות וקיבלתי את הנופים המדהימים של שוויץ ישר לפרצוף. בהמשך, גם מקצועית, אחרי שהבינו שאני באמת יכול לעזור, קיבלתי תגובות טובות, נתנו לי מיד לשחק והבנתי שבונים עליי".
ספר קצת על הקבוצה.
"פ.צ ציריך הוא אחד המועדונים הגדולים בשוויץ עם היסטוריה של תארים. עד לפני כמה שנים, אז השתלטה כאן באזל על הליגה, היא הייתה הקבוצה המובילה. היריבה העירונית שלנו היא גראסהופרס החזקה, אבל עדיין יש לנו המון אוהדים".
ואיך הכדורגל?
"הרמה כאן גבוהה, אין כאן משחקים קלים והקצב מאוד אינטנסיבי. יש עשר קבוצות בליגה, שחמש מהן יכולות להגיע למפעלים אירופיים. כל הקבוצות נפגשות ארבע פעמים במהלך העונה, ויחד עם משחקי הגביע והליגה האירופית בתחילת השנה, הפעילות כאן לא נפסקת לרגע. כדורגל הוא לא הספורט מספר אחת במדינה אבל עדיין מגיעים למשחקים בין 8,000 ל-35,000 צופים, תלוי מי משחקות".
איך השוויצרית שלך?
"בהתחלה היה לי קשה כי לא תרגמו לי אבל בסופו של דבר זה היה לטובה, כי זה דרבן אותי ללמוד. ביקשתי שיישלחו אותי לקורס והיום אני כבר מבין הרבה ויכול לנהל שיחה ברחוב או עם מישהו מהקבוצה ולהזמין במסעדה. אני אפילו מצליח לקרוא קצת עיתון".
מה היה רגע השיא שלך עד עכשיו מבחינתך?
"כשניצחנו בבאזל 1:2 וכבשתי ובישלתי. זה ההפסד היחיד שלהם בליגה עד עכשיו וזאת הייתה חוויה. גם השער שכבשתי בדרבי והמשחקים בליגה האירופית, היו אירועים שלא אשכח".
והרגע הקשה?
"באוגוסט סובבתי את הקרסול קרעתי גיד ונאלצתי להעדר חודשיים. זה היה רגע קשה. אז המעמד שלי בקבוצה כבר השתנה, חיכו שאני אחזור והכבוד והערכה שקיבלתי, שתורגמו גם בשבוע חופש עם המשפחה בערב ראש השנה בארץ, רק דרבנו אותי לעבוד עוד יותר קשה כדי להבריא. עברתי טיפולים בבוקר ובערב, עבדתי בחדר כוח, רצתי ועשיתי תרגילים בבית".
הפכת מהר מאוד גם למנהיג בציריך. איך תסביר את זה?
"זה כנראה חלק מהטבע שלי. העמדה שלי היא באמצע המגרש ובאופן טבעי אני מסביר, מכוון ומדרבן. רוב החברים שלי בקבוצה הם צעירים בגיל העשרים המוקדמות והם צריכים את ההכוונה הזאת. אחרי שבקבוצה ראו את הדברים, עכשיו הם כבר מצפים ממני להתנהגות כזאת".
נתקלת במקרי אנטישמיות כלפייך בשוויץ?
"לא קרה לי דבר כזה פה. אני מרגיש דווקא ההפך, המון אהבה ופרגון".
יש משהו שכן יחזיר אותך לשחק בארץ בקרוב?
"אני יכול להגיד שלא עד מחר אבל לך תדע, רק אלוהים יודע מה יביא איתו העתיד".
אתה מתגעגע לבית"ר לפעמים?
"אלו יותר געגועים כמו למשפחה ולחברים ולא געגועיי חזרה. טוב לי כרגע פה, אני עובר משהו מעניין מאוד בקריירה וזה הכיוון כרגע".
ריקן, ששיחק בציריך מתחילת השנה 17 פעם וכבש 4 שערים, שיחק לאורך השנים בנבחרות הצעירות בישראל. בנבחרת הבוגרת לעומת זאת, יש לו עד עכשיו שתי הופעות בינלאומיות בלבד וגם הן במשחקי ידידות. "אני מאוד מקווה להיות חלק מהסגל המוקדמות היורו הקרובים. החלו להזמין אותי בזמן האחרון אבל לצערי הייתי פצוע במשחקים המכריעים של הקמפיין הקודם. אני יודע שיש מעקב אחריי ואנשים בנבחרת בקשר עם המאמן שלי פה. אני מאוד שמח על זה".
צריך לסיים במקום השלישי. יש לנו סיכוי הפעם?
"40 שנה מעריכים אצלנו סיכויים וזה עוד לא הוביל אותנו לשום מקום. במקום כל הדיבורים מסביב, חשוב שנעבוד קשה, נהיה מוכנים ונוכיח את עצמנו בזמן אמת".
מה החלומות שלך?
"המטרות והחלומות שלי משתנים לפי המעשים. בגיל 17 חלמתי להיות חלק מהסגל של בית"ר, בגיל 19 כשהייתי שם, חלמתי להיות מוביל, ואז להיות בנבחרת ולשחק באירופה. אז עכשיו אני רוצה להיות שחקן מוביל בנבחרת ישראל, להיות כאן טוב ולהמשיך להתקדם באירופה. אנחנו אנשים צנועים סך הכל ורק שנהיה בריאים".
איפה תהיה עוד חמש שנים?
"זה מאוד רחוק לי לחשוב חמש שנים קדימה. תן לי קודם כל לסיים את העונה הזו כמו שצריך ולהישאר בריא".
בחיים כמו שלך, יש זמן לעוד דברים חוץ מכדורגל?
"הכדורגל באמת לוקח את כל הזמן והכוחות אבל עדיין אנחנו עושים כאן דברים. לפני כמה ימים ראיתי משחק הוקי קרח עם 12 אלף צופים ביציע ובעתיד אני מאמין שגם אלמד כלכלה או נדל"ן. הייתי תלמיד טוב בב"ס, יש לי בגרות מלאה ואני מקווה להמשיך עם זה".
סליחה על הסטיגמה, אבל אתה מתנסח מאוד יפה יחסית לכדורגלן.
"מה שאמרת עכשיו מלווה אותי כל הקריירה ולפעמים הצטערתי שזה ככה. בגלל זה הדובר של בית"ר כל הזמן היה שולח אותי לתקשורת כי הוא ידע שאני לא אעשה לו פדיחות למרות שלפעמים ממש לא היה לי חשק לדבר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע או חמש וסך הכל מאושר. אני נשוי באושר, מתפרנס ממה שאני אוהב, בריא תודה לאל, טוב לי פה ובאמת שאין לי תלונות. רק שימשיך ככה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם