צמד חמד: כשדרוגבה פוגש את מוריניו
את צ'לסי הוא עזב בטעם הכי מתוק שרק אפשר. אחרי גיחה לסין, ומול הטענות שהוא שומר עצמו למשחקים גדולים בטורקיה, חלוץ גלאטסראיי ינסה להוכיח מול האקסית שיש לו מה לתת בליגת האלופות, אולי בעונתו האחרונה במפעל
הזמן כבר לא עושה חסד עם החלוץ הוותיק. עד הגומלין בסטמפורד ברידג' בחודש הבא, הוא כבר יהיה בן 36. למרות שבעונה שעברה דיווחים על חזרה של השחקן לצ'לסי התאדו במהרה, הידיעות שמקשרות אותו עתה עם מועדונים מה-MLS בארה"ב נראים סבירים הרבה יותר.
ז'וז'ה מוריניו בוודאי מרוצה שאת השנים הכי טובות שלו החלוץ מחוף השנהב נתן אצלו בצ'לסי. לקראת ההתמודדו הערב, הוא כבר מכין לחניך שלו לשעבר קבלת פנים חגיגית.
"אלופת טורקיה והמלך דידייה זו ההגרלה שהיינו רק יכולים לאחל לעצמנו", אמר מאמן הבלוז. "כשהוא יחזור ללונדון, מגיעה לו קבלת פנים אפילו טובה מזו שחיכתה לי".
דרוגבה כנראה יזכה לכבוד מלכים, ששמור רק למתי מעטים ששיחקו לאורך השנים בפרמייר ליג. כבר היו שחקנים טובים ממנו; אינדיבידואלים מצליחים ממנו; גם הנטיה שלו ליצור בכוח מגע כדי לסחוט פנדלים ובעיטות חופשיות הפכו אותו לנבל בעיני רבים. אלא שאפילו הצדקנים הגדולים ביותר יהיו חייבים להודות שגם אם דרוגבה היה נבל, הוא היה נבל תיאטרלי ומהנה.
בשיאו, דרוגבה היה החלוץ שאף בלם לא רצה לפגוש. כשהוא היה בשפל - בין אם כשנכנס בזעם בשוער ארסנל יינס להמאן ב-2007, או כשסטר לנמניה וידיץ' והורחק בהארכה של גמר ליגת האלופות באיצטדיון לוז'ניקי ב-2008 (מה שלמעשה גרם לכך שג'ון טרי בעט את הפנדל הטרגי, שיכול היה להביא לצ'לסי של אברהם גרנט את גביע אירופה) - הוא תמיד היה שחקן שמכר כרטיסים ועשה רק טוב לקופות. בסוף דרוגבה כיפר על אותה טעות, כשהפעולה האחרונה שלו במדי צ'לסי היתה נגיחת השווייון מול באיירן מינכן, הבקעת הפנדל המכריע, והבטחת תואר ליגת האלופות הראשון בהיסטוריה של צ'לסי ,לפני שנתיים.
ההופעה ההיא זיכתה אותו בתואר השחקן המצטיין בגמר במינכן, ושמה אותו במקום של כבוד בהיסטוריה של המועדון. אף שהגמר ההוא במוסקבה יכול היה ללכת לכל כיוון - ואף שכעבור שנה צ'לסי של חוס ידינק הגיעה הזדמנות לחוויה מתקנת מול יונייטד בגמר האלופות ברומא, שנלקחה ממנה באופן שערורייתי על ידי השופט טום הנינג אוברבו בחצי הגמר מול ברצלונה - התקופה של דרוגבה באנגליה עשויה להיזכר כלא מתגמלת מספיק מבחינת תארים.
בטח אם נזכרים שהוא החמיץ עוד הזדמנות לשחק בגמר אלופות כבר בעונתו הראשונה באנגליה ב-2005, אז שער הפאנטום של לואיס גרסיה באנפילד שלח את ליברפול לגמר על חשבונו. לא מתוגמל מספיק אולי, אבל לא מוכר זה טייטל שדרוגבה לא מכיר. כשבלקפול הפתיעה והעפילה לפרמייר ליג ב-2010, אחת ממאות האוהדים שהתראיינו לתחנת הטלוויזיה המקומית אמרה שהדבר שהיא מחכה לו יותר מכל זה שדרוגבה "יהיה כאן על המגרש הזה".
אפקט דומה נרשם גם בטורקיה. "הוא הפך ללהיט ענק בקרב אוהדי גלאטסראיי", מספר אלפ אולאגאיי, כתב ה"אוריאט". "הוא כנראה השם הכי גדול שהכדורגל הטורקי הצליח לגייס. כבר שיחקו אצלנו ניקולא אנלקה, רוברטו קרלוס, גאורגי חאג'י ואחרים, אבל דרוגבה הוא הגדול והכריזמטי מכולם. העונה, הודות לנוכחות שלו ושל ווסלי סניידר ולהצלחה של גלא בליגת האלופות, המועדון מכר למעלה מ-47 אלף מנויים - שיא טורקי".
על ההזדמנות להגיע לאיסטנבול קפץ דרוגבה במהלך העונה שעברה. החלוץ מחוף השנהב ראה שדברים לא מסתדרים כפי שתכנן בשנגחאי שנואה, וזיהה פתח לחזור לבמה המרכזית של אירופה.
דרוגבה כבש שמונה שערים ב-11 משחקים בליגה הסינית, ובעיקר הרשים את הצופים במוסר עבודה גבוה וברעב לעוד הצלחות.
לעומתו, שותפו לחוד דאז, אנלקה, הוכיח גם לקהל החדש שלו בסין מדוע הרוויח ביושר את הכינוי "הזועף". צמד הטאלנטים, שהצטרף למועדון במהלך קרב משפטי על בעלות הקבוצה, גילה לפתע שלקברניטים יש כוונה קטנה מאוד לעמוד בסיכומים הכספיים מולם. ברגע שפיפ"א התערבה, השערים והבישולים של דרוגבה באירופה היו רק עניין של זמן.
דרוגבה אמנם סייע לגלא לזכות באליפות, אבל למרות מאזן סביר של 18 שערים ב-46 משחקים, ספקות בנוגע ליכולתו החלו לצוץ. בעוד החלוץ האימתני היה איש המפתח במשחקי הקבוצה בשלב הבתים - ובמיוחד בשתי ההופעות המרשימות מול יובנטוס, שנתנו לטורקים את הכרטיס לשמינית על חשבון אלופת איטליה - הוא לא ממש שחזר מאז את יכולתו הגבוהה. בעשרת המשחקים האחרונים דרוגבה כבש רק פעמיים, וקצת כמו גלא במשחקי החוץ, לא ממש היה יעיל.
"דרוגבה נתפש לפעמים כשחקן שחצן כלפי היריבים והשופטים", טוען אולאגאיי. "הוא שומר על פרטיותו בקנאות. הוא לא ממש אומר יותר מדי, אבל נוצר הרושם שהוא אולי רואה את עצמו מעל הליגה. לפחות בחלק מהמשחקים שהוא 'נאלץ' לשחק. זה נראה שהוא שומר את עצמו לליגת האלופות".
אם דרוגבה באמת שומר על הגוף לצ'מפיונס ולשני המפגשים מול צ'לסי, לא נראה שלאף אחד בגלא יהיו תלונות, למרות שהמשימה המרכזית של המועדון היא בליגה המקומית.
במשחק החוץ אצל אנטליהספור בשבוע שעבר, דרוגבה הראה בהפגנתיות עד כמה הוא לא אוהב את החלפתו על ידי רוברטו מנצ'יני במצב של 2:2, ובאופן מופגן סירב ללחוץ את ידו של עוזר המאמן טוגאי קרימוגלו, לשעבר שחקן בלקבורן. גלא שמטה עוד שתי נקודות במשחק מול קבוצת תחתית - סימפטום מוכר אצלה בכושרה הנוכחי, והתרחקה למרחק שש נקודות מהמוליכה פנרבחצ'ה.
אם גלאטסראיי תחליט להציע לו חוזה חדש, סביר להניח שזה יהיה חוזה לעונה אחת. הוא כמובן יעדיף חוזה לשנתיים, אבל זה כנראה לא יקרה. לכן, השמועות שדרוגבה יחפש צ'ק אחרון מעבר
לאוקיאנוס בארה"ב עוד עשויות להפוך למציאות. בכל זאת, יש לו קרן צדקה לחשוב עליה.
החלוץ, גיבור לאומי במדינתו, נותן חסות לבתי חולים ולבתי ספר בחוף השנהב, וארה"ב תהיה יעד שיקבל אותו בהתלהבות, גם אם שם לא יגיעו למשחקים שלו 47 אלף אוהדים.
בכל מקרה, נראה שזו העונה האחרונה שבה דרוגבה יטעם מליגת האלופות. בין אם הוא באמת בוחר את המשחקים בהם הוא נותן את כל כולו ובין אם לא, אף אחד לא רוצה להמר נגד הבחור הגדול, שירצה להוכיח שבמיכל שלו נשאר עוד משחק גדול או שניים לתת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם