אהבה על הרשת: הזוג המאוהב של הכדורעף הישראלי
גלית דבש (כוכבת הפועל כפ"ס) תשחק ביום שני הקרוב בגמר הגביע. בן זוגה סבסטיאן פכרס (הפולני של הפועל כפ"ס) יעודד אותה מהיציע. רגע לפני החתונה, האזרחות והזימון לנבחרת, הזוג המלכותי של הכדורעף הישראלי נפגש לשיחה משני צדי ההנחתה
בפגרת הקיץ האחרונה, השחקן הפולני של הפועל כפ"ס, סבסטיאן (סבה) פכרס, לקח אותה לאושוויץ. סבה, ארוסה של גלית, גדל בריבניק, מרחק שעת נהיגה ממחנה המוות, והוא עצמו נכד לחייל בצבא הפולני, שראה את אחיו מת לנגד עיניו ברכבת לבהמות, כשנשלח למחנה כפייה בסיביר על ידי הצבא האדום.
גלית וסבה גרים כיום בכפ"ס, ולאחר החתונה הוא יוכל לשחק בנבחרת ישראל. שניהם שיחקו בשבוע שעבר בחצי גמר גביע המדינה, אלא שבעוד שגלית והירוקות עלו לגמר, הירוקים הפסידו למטה אשר עכו, הדאבליסטית וקבוצתו של סבה אשתקד. סבה יעודד את גלית מהיציע ברעננה ביום שני, ויצפה במוצ"ש בחבריו לשעבר, בגמר הגברים הקלאסי נגד מכבי ת"א.
פכרס החל את מסעו הישראלי בכפ"ס לפני שנתיים, וחזר לשם בעקבות האהבה, שפרצה לפני כשנה. דבש: "היינו רק ידידים בכפ"ס. כשהוא עבר למטה אשר, דווקא אז חשבנו יותר בכיוון". פכרס: "אני לא מתחרט על שעזבתי את מטה אשר, גם אם לא הכל מצליח כאן.
"האנשים מדהימים, אבל קשה לבנות הכל בעונה אחת. חוץ מזה אני מרגיש בבית, וכמובן, לחיות עם גלית זה הדבר הכי חשוב." דבש: "רצינו לחיות ביחד, וסבה רצה לקדם את הפועל כפ"ס. זה לא כל כך הלך עד עכשיו, אבל יש לו רצון לעשות דברים יפים."
איך החיים בבית של כדורעף?
דבש: "מאוד מאוד נוחים. אנחנו באים מבתי ספר שונים, כל אחד מעלה את מה שהוא למד ויש הרבה על מה לדבר. באים למשחקים לעודד, הולכים יחד לחדר כושר, שומרים על תזונה ומקיימים בית ספורטיבי.“
פכרס: "מרגיש הכי טוב שהרגשתי בחיי. תמיד טוב שהפרטנר מבין את העיסוק המרכזי שלך. אף פעם לא משעמם עם גלית, ואנחנו מדברים לא רק כדורעף. יש הומור, יש נפש דומה. היא החצי השני שלי.“
ואיך נרקמים יחסים אישיים בין פולני נוצרי לבין יהודיה ישראלית? איך המשפחות מקבלות את זה?
דבש: "בהתחלה היה קצת קשה למשפחה לקבל את זה, ויש קשיים עם האזרחות, מה גם שהסטטיסטיקה לגבי הצלחת נישואים מעורבים בין שתי דתות לא מעודדת, אבל הכל נרגע כשההורים הכירו אותו.
"הם ראו כיצד הוא טיפל בי כשנפצעתי (קרע ברצועה הצולבת בברך, ניתוח ושיקום ארוך, נ.ש.). לא הייתי עוברת את כל זה בלעדיו. כיום הוא יותר מבן בשביל ההורים שלי".
גלית התארחה אצל משפחת פכרס בפולין, וסבה הרגיש איך דברים מתחברים אצלו: "אני חובב היסטוריה. באושוויץ כבר ביקרתי כתלמיד בית ספר, והייתי חייב לקחת את גלית. זה מקום עצוב, רגיש ונוגע גם לפולנים. בגלל מה שקרה לסבי ולאחיו, זה נושא קשה במשפחה".
ואז הוא מתחבר לא רק לגלית, אלא גם לארץ ישראל ולמדינה: "אני מרגיש חלק מכאן. מזג האוויר לא מדכא כמו בפולין והארץ שלכם מדהימה. למרות שהמחירים יקרים. בסך הכל החיים כאן טובים ואנשים צריכים להעריך את זה יותר. אני מאוד רוצה לשחק בנבחרת ישראל.“
דבש: "שנינו רוצים לחיות פה. החלום שלי הוא לגדל כאן ילדים ושיהיו להם חיים נורמליים. יש בי תקווה שסבה יתגייר ושהחוקים בארץ יתגמשו בנושאים האלה.“
ומה עם החלום לשחק באירופה, גלית? ומה אם תקבל הצעה משם, סבה?
"יש אפשרות כזו, מה גם שאם נתחתן זה יהיה בפולין, כי בארץ אי אפשר, ואז אקבל מייד דרכון פולני. אנחנו לא שוללים אף אופציה.“
"החיים הם לא רק כדורעף"
סבה בן ה-29, גדול בשנה מגלית, עשה כבר סיבוב בליגות של גרמניה וצרפת בטרם גילה את "נפלאות" הספורט הישראלי וחגיגות הדאבל בחדרי האוכל של עין המפרץ וכפר מסריק.
שני האחרונים, הוא מסכים, הם חממה מצוינת לכדורעף - אולי דווקא בגלל המגבלות: "מאוד משעמם שם. הרבה עזבו כי פשוט אין מה לעשות. אי אפשר שהחיים יהיו רק כדורעף, כדורעף, כדורעף. אין לאן לצאת גם אם סתם בא לך לאכול משהו. זה מקום טוב לגור בו כשיש אשה וילדים. זה כמו עיירה קטנה ומדהים שם. מה שטוב, באזור הזה יש רק כדורעף, אז יותר קל להשקיע בו, בעוד שבכפ"ס צריך לצוף על המים כדי להתקיים."
ואיך התרשמת מהכדורעף בישראל בכלל?
"זה מזכיר לי את פולין לפני עשר שנים. אולמות בית ספר, הכל לא מקצועני. הופתעתי שלא משלמים כרטיס כניסה למשחקים. אין כאן תרבות ספורט. ההשקעה חייבת לבוא מהמדינה, וזו גם עבודה של התקשורת. יש בקבוצות שלושה זרים, אבל אין כמעט שחקנים ישראלים".
בענף עצמו יש טענה כי ההשקעה בנבחרת הנשים של גלית פגעה בגברים.
"לא. יש ספונסר פרטי, קובי ריכטר, וכך הוא רצה.“ דבש זועמת למשמע הטענות. היא עברה כמעט בכל המועדונים בארץ, מקרית אתא ועד ב“ש, לאחר שצמחה במכבי ת“א, והיא יודעת דבר או שניים על כדורעף בישראל: "המשכורות בקבוצות הגברים גבוהות יותר ויש להם יותר שידורים בטלוויזיה. נבחרת? יש ספונסר פרטי וזו זכותו.
"הלוואי וגם לגברים יהיה. כל כולי, מי שאני היום - זה אריה זלינגר. כל הסיפור הוא להמשיך את הפרויקט ולהקים מועדונים עם תשתית כמו כפ“ס. ככל שיותר ויותר מאמנים יספגו את הכדורעף מזלינגר, כפי שעשה חן הימלפרב (מאמן כפ"ס), נוכל לפתח תשתית. בישראל רוצים הכל כאן ועכשיו, ואם אפשר אז אתמול".
אז מה יהיה בגמרים?
סבה, על תקן פרשן לגברים: "המטה תיקח. יש להם יותר ניסיון." גלית, שחגגה אליפות עם כפ"ס: "ארבע שנים אני בכפ"ס וכל פעם אנחנו מתקרבות לגביע, אז משתדלות לא לחשוב יותר מדי. מקוות להביא גביע ראשון למועדון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם