כוח הנשיכה: על עלייתו של לואיס סוארס
הוא נחשב לאחד מהשחקנים הטובים בעולם, הפך למלך השערים באנגליה ומוביל את ליברפול לעונה מצוינת, אבל לואיס סוארס לא מפסיק להיות הילד הרע: הוא רב עם מאמנים, נשך יריבים והסתבך עם שופטים. איך הפך האורוגוואי לכוכב של הכדורגל העולמי
לפני כחודשיים לקח לחוניו, תושב נתניה, חמש דקות עד שהחליט אם לצאת לרבת עמון כדי לראות את הסלסטה, כינויה של נבחרת אורוגוואי, משחקת נגד ירדן במסגרת טורניר מוקדמות גביע העולם.
הוא וחבריו היו בין כאלף האוהדים שעשו את הדרך מישראל כדי לראות את סוארס בפעולה. הסוף היה צפוי: אורוגוואי הביסה את שכנתנו חמש-אפס.
השם סוארס אולי לא מוכר בישראל כמו מסי או רונאלדו מהליגה הספרדית, אבל על חלוץ ליברפול בן ה-26 הוצב כבר תג מחיר של 70 מיליון ליש"ט ובתרגום לעברית: 403 מיליון שקלים. סטיבן ג'רארד, הקפטן המיתולוגי של הקבוצה האנגלית, כבר הצהיר: "היום הוא השחקן הטוב בעולם".
אחרי שביתה של 23 שנים נראה כי סוארס מאיים לחטוף את תואר האליפות למנצ'סטר יונייטד, היריבה השנואה שממוקמת 52 קילומטר ומאה שנות אור מזרחה. מרגע שנכנס בשערי אנפילד, האצטדיון הליברפולי שנבנה לפני 130 שנה, קרה משהו במועדון ששקע בתרדמת: ב-15 משחקים שהתקיימו העונה הוא הבקיע כבר 20 שערים, וחוזהו בקבוצה הוארך עד שנת 2018.
אלא שבניגוד לכוכבים כמו מסי ורונאלדו, שחפים מתקריות ומלכלוכים, סוארס הוא שחקן שיקלל, יצבוט ואפילו ינשוך כדי לנצח. כן, קראתם נכון: ינשוך. סוארס לא משאיר אותך אדיש: או שאוהבים אותו או ששונאים אותו. "כשהוא מתחרט על משהו הוא מביע צער מלא העיד עליו לא מזמן הרמן פינקסטר, לשעבר מנהל אייאקס ההולנדית, קבוצתו לשעבר של סוארס. "אבל כשהוא משוכנע שצדק, הוא בחיים לא יבקש סליחה".
סוארס נולד בסאלטו, המרוחקת כ-500 קילומטרים ממונטווידאו הבירה, על נהר האורוגוואי בגבול ארגנטינה. עיר בת 120 אלף תושבים (במדינה שבה פחות משלושה וחצי מיליון תושבים). הוא לא כוכב הכדורגל היחיד יליד המקום: גם אדנסון קבאני, החלוץ המופלא של פריז סאן ז'רמן שנרכש הקיץ מנאפולי תמורת 63 מיליון אירו, נולד בסאלטו.
מה הסוד? "כדורגל שם הוא כמו ריקוד? אומר אברהם ממן, קונסול הכבוד של אורוגוואי בישראל, שגם שורשיו מגיעים מסאלטו. "הוא מופיע מיד בחדר הלידה. אני זוכר שהיינו לוקחים גרב, ממלאים בנייר עיתון ובועטים.
הוא גדל עם עוד שישה אחים ואחיות במשפחה ענייה. אביו רודולפו עבד כסבל ואמו סנדרה עבדה בניקיון. כשהיה בן שבע נדדו לבירה, שם האב קיבל עבודה צנועה במפעל לביסקוויטים. ההורים שראו שבנם מתעניין בכדורגל התחילו לחפש לו קבוצה. האם שמעה על מועדון ששמו אורטה. שכניה סיפרו שלבעלים שלו יש המון כסף, והיא חשבה שאולי באורטה יתמזל מזלו של בנה. סוארס נקלט בקבוצה, אבל מהר מאוד מגלי הכישרונות של נסיונל, המועדון הבכיר במדינה, חטפו אותו.
הוא מצא מקום בהרכב, רכש חברים ובגיל 9, כשחשב שהכל מתחיל להסתדר לו, הוריו נפרדו. הפרידה הייתה טראומטית. אמו הפכה למפרנסת היחידה, ובשל מחסור בכסף לא תמיד היו לו נעלי ספורט לאימון.
הוא החל להידרדר בלימודים, יצא לבילויים בלילות והפך לילד מרדן. בגיל 14 כולם כבר הכירו את הכישרון של סוארס, אבל הגישה שלו הרתיעה. לקראת העונה החדשה נדרשה הנהלת נסיונל לנפות ארבעה מ-25 השחקנים בסגל.
וילסון פרז, המנהל המקצועי של נסיונל, ניגש אז לדניאל אנריקס, הממונה על מחלקת הנוער, וביקש לתת לנער צ'אנס נוסף למרות שהחבל כבר נמתח. פרז בעצמו לקח את סוארס הצדה לשיחה נוקבת. "זו באמת ההזדמנות האחרונה. אל תאכזב אותי. אם אתה רוצה להגיע רחוק, זה עכשיו".
"באותם ימים לא ידעתי אם כדורגל יהיה המקצוע שלי", סיפר סוארס בראיון עיתונאי. "ידעתי רק שאני חייב לנסות לקחת את זה כמה שיותר רחוק. לחשוב על המשפחה, על האחים שלי. אם אצליח, אני אעזור להם. ידעתי שאני חייב להמשיך ואז נכנסה לתמונה מי שהשפיעה על חייו ככל הנראה יותר מכולם, סופיה בלבי, חברתו בת ה-13 מהשכונה , ולימים אשתו.
בנסיונל זוכרים איך השניים היו סופרים מטבעות אחרי האימון כדי שיוכלו לקנות לעצמם אוכל. "הייתי עצלן מאוד כשזה הגיע ללימודים, סוארס סיפר פעם. "היא גרמה לי להבין שדברים לא מסתדרים בבית הספר לא כי אני טמבל כמו שחשבו, אלא כי אני לא מתעניין מספיק.
הוא המשיך לפרוח במועדון. אנשים הגיעו לראות את החלוץ המדהים של נסיונל, שכמעט שבר את שיא המועדון בעונה כשכבש 63 שערים, אחד פחות מהשיא הקיים. לכולם היה ברור שסוארס הוא הדבר הגדול הבא, אבל אז שוב הגיע מכשול: משפחתה של סופיה החליטה להגר לברצלונה בעקבות הצעת עבודה שקיבל האב, וסוארס נשאר לבדו.
צערו של סוארס הורגש גם על הדשא: הוא לא הפסיק להחמיץ הזדמנויות, וגם כשעבר לקבוצה הבוגרת הוא המשיך לבעוט החוצה ברשלנות. וכשלסוארס לא הולך, זה מסוכן. פעם הודה: "אם אני ממש רוצה משהו ולא משיג, אני נהיה משוגע".
בגיל 15, כשלא אהב החלטה של שופט, נגח בו והורחק. היה זה מאמנו בנסיונל, מרטין לסארטה, שביקש ממנו להירגע אם הוא רוצה להמשיך לאירופה. "אני מאמין בך,? אמר לו. "תשמור על קור רוח והדברים יעבדו. אל תקשיב לאנשים, אל תשים לב למה שאומרים לך"
המנהל המקצועי של קבוצת כרונינגן ההולנדית הנס ניילנד יצא באותם ימים למסע ציד בדרום אמריקה, יחד עם מגלה הכישרונות של הקבוצה, גרדס פולהר. קבוצת הכדורגל בעיר הקטנה בצפון הולנד לא הייתה סיפור הצלחה גם למקומיים, ולכן כשלא מעט מועדונים הולנדיים חיפשו בנרות שחקנים במדינות השכנות, כרונינגן חיפשה בדרום אמריקה מציאות זולות.
היא שמעה המלצות חמות על חלוץ צ'יליאני ששמו אליאס פיגארואה, ששיחק אז באורוגוואי. השניים הגיעו ב-2006 למשחק ליגה כדי לצפות בפיגארואה, אבל מהר מאוד איבדו עניין בשחקן הגמלוני, בטח כשעל המגרש נמצא החלוץ של נסיונל, שלא הפסיק לרוץ ולכבוש. "זה לואיס סוארס", סיפר להם אוהד ביציע.
ניילנד האמביציוזי התקשר להולנד והודיע שמצא שחקן שחייבים להחתים מיד. הוא ירד לחדר ההלבשה למשא ומתן קצר, והסכומים נעו בסביבות מיליון אירו, סכום אסטרונומי במונחים של מועדון קטן כמו כרונינגן. הגזבר אריק מולדר אמר שכדאי לרדת מההרפתקה, אבל בסוף הוחלט להמר. סוארס נקנה תמורת 800 אלף אירו.
החלוץ היה בעננים עם פתיחת הדף החדש בחייו. הוא התאחד עם סופיה, חברתו שהגיעה להולנד, והשכר שהרוויח היה גבוה, אבל הוא התקשה להתרגל למנטליות האירופית. הוא לא ידע מילה בהולנדית או באנגלית, נאלץ להתמודד עם עלייה במשקל, והדברים שנהג לעשות בדרום אמריקה התקבלו בסלידה בבית החדש, למשל נפילות מבוימות שביצע על המגרש כדי לזכות את קבוצתו בפנדלים.
ההצגות לא התקבלו בברכה בהולנד והקבוצה הצמידה אליו את ריימונד ליברכטס, עוזר המאמן, כדי שילמד אותו את כללי ההתנהגות המקובלים. לעתים קרובות הוא ישב על הספסל, ובאחד המשחקים הוחלף, יצא בכעס וסירב ללחוץ את ידו של המאמן. "אחרי המשחק אמרתי, אתה לא יכול להתנהג ככה בהולנד. אתה צריך לשלוט בעצמך", סיפר לאחרונה ינס רון, מאמנו של סוארס בהולנד.
ייתכן שהשיחה ניערה את סוארס. במשחק הבא קבוצתו פיגרה 3:2 מול ארנהיים, וממש שניות לפני הסיום הוא כבש את שער השוויון במבצע אישי נפלא. סוארס סיפר שאנשים עצרו אותו ברחוב למחרת בעיר המנומנמת, וביקשו ממנו חתימות. הוא סוף-סוף זכה להכרה.
סוארס התחיל לפרוח במועדון הצנוע, אבל לצד הופעות מרהיבות על הדשא אימץ שם של שחקן בעייתי. הוא נהג להתווכח עם השופטים על כל החלטה והמשיך לבצע את הטריקים המלוכלכים, אך הקהל המקומי אהב אותו, עד הבגידה: המעבר לאייאקס אמסטרדם, המועדון הגדול ביותר בהולנד.
נציגי אייאקס זיהו את הכישרון והבטיחו לו עתיד ורוד יותר מהחוזה שעליו היה חתום בכרונינגן. החלוץ הסכים, וב-2007 הגישה אייאקס הצעה לרכוש את השחקן תמורת 3.5 מיליון אירו, פי ארבעה מהסכום שבו נקנה שנה לפני כן.
כרונינגן סירבה. היא הבינה שיש לה תפוח אדמה לוהט ששווה הרבה יותר, והדיון הגיע לבית המשפט. נציגי אייאקס הציגו את טענותיהם ואמרו שהם מבטיחים את עתידו הכלכלי של סוארס ובטח את עתידו המקצועי. אולם בית המשפט דחה את הבקשה. באותו יום הגישה אייאקס בקשה חדשה ומשופרת, 7.5 מיליון אירו. כרונינגן כבר לא הייתה מסוגלת לסרב. הרימו כוסית, אבל האוהדים לא שכחו את חוסר הנאמנות.
סוארס עבר לאמסטרדם היישר לידי המאמן מרקו ואן בסטן, שחקן עבר של אייאקס. ואן בסטן החליט שיחנך את סוארס בדרך הקשה באמצעות משמעת ותפקיד ברור על המגרש. הוא הציב אותו כקול שני לכוכב המקומי קלאס יאן הונטלאר, וביקש שיירגע על הדשא. אלא שסוארס לא הפסיק להבקיע שערים וגם לא הפסיק לעצבן את השופטים.
הוא קיבל תשעה כרטיסים צהובים במהלך העונה והכעיס את המאמן. "הוא מאוד חשוב, נמצא תמיד בעניינים, אבל מרתיח אותנו שהוא לא מפסיק עם ההתנהגות הבעייתית. אם זה יימשך נשקול לקנוס אותו", אמרו בקבוצה. רגע לפני הפיצוץ פוטר ואן בסטן מאייאקס, ולתפקיד המאמן נכנס מרטין יול, שהבין שהוא חייב לקרב את סוארס אם הוא מעוניין להשאירו בקבוצה.
יול העניק לסוארס את סרט הקפטן וסוארס השיב לו בכיבושים. הוא נישא לסופיה, אהובת נעוריו, והפך ליקיר האוהדים. במקביל הגיעו משחקי גביע העולם בדרום אפריקה. אורוגוואי הקטנה הדהימה ועלתה לרבע הגמר, וסוארס בלט במגרש, אבל מעל כולם כיכב חברו דייגו פורלאן.
במשחק רבע הגמר נפגשה אורוגוואי עם גאנה, עוד הפתעה. המשחק גלש להארכה. בשניות האחרונות, במצב של 1:1, נגח בכדור סטפן אפיה הגנאי, בדרך לשער ולקביעת היסטוריה בשביל המדינה האפריקנית. אלא שעל הקו עמד סוארס, שהדף את הכדור בידו. השופט שלף כרטיס אדום, גאנה החמיצה את הפנדל ואורוגוואי עלתה לחצי הגמר.
תמונות הסיום של סוארס חוגג עם נבחרתו התקבלו ברגשות מעורבים: באורוגוואי הוא נחשב לגיבור לאומי, ואילו באפריקה סימנו אותו כנבל האולטימטיבי. "אין ספק שהוא האיש הכי שנוא במדינה שלנו, אבל אם הייתי במצבו הייתי עושה את אותו הדבר. צריך לפעמים לעשות הכל כדי לנצח. אני מבין אותו, אבל האוהדים בטח לא", אמר בתום המשחק אוסמואה ג?יאן, שחקן גאנה.
אורוגוואי שיחקה נגד הולנד בחצי הגמר ללא סוארס המורחק, והפסידה אחרי משחק דרמטי. המניות של השחקן המוכשר המשיכו לעלות, אבל התדמית הבעייתית המשיכה לרדוף אותו. ואם זה לא מספיק הגיעה הנשיכה.
היה זה בשנת 2010, במהלך משחק העונה בין אייאקס לאיינדהובן, שני מועדוני הצמרת בהולנד. משחק חם ומתוח. סוארס נשמר אישית בידי אוטמן בקאל מהקבוצה היריבה. באחד המאבקים בין השניים דרך בקאל על רגלו של סוארס, שלא חשב פעמיים: כשהשופט לא ראה הוא נשך את צווארו של היריב הנבוך. המצלמות קלטו את המעשה החריג, ולמחרת כבר הדביק לו העיתון "טלחראף" את הכינוי: "הקניבל של אייאקס".
"הוא שחקן תחרותי שהאגו שלו נפגע", ניסה טון דאמן, פסיכולוג ספורט הולנדי, לנתח את המעשה. "אני לא חושב שהנשיכה באה מאינסטינקט, זו פשוט האישיות. הוא מרוכז בעצמו ומעוניין להיות טוב יותר מהאחר", אמר המאמן יול, שרצה להגן על חניכו, התלוצץ והסביר שמדובר בנשיכת אהבה, אבל ההתאחדות לכדורגל לא התרשמה והרחיקה את השחקן משבעה משחקים. גם אייאקס הבינה שסוס הפרא מאורוגוואי חצה את הגבול והוסיפה קנס משלה. שני הצדדים הבינו שהגיע הזמן להיפרד".
ובינתיים, באנגליה: ליברפול, כוכבת שנות ה-80 בליגה האנגלית ובאירופה, הייתה עסוקה בחיפוש אחר זהות. המועדון היוקרתי לא הצליח לשחזר את ההצלחה ולהדביק את הפער שפתחו בשנים האחרונות מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי, הקבוצות הלונדוניות הבכירות.
מי שהופקד על המשימה להחזיר את הקבוצה לימיה הגדולים היה הקפטן סטיבן ג'רארד, כוכב נבחרת אנגליה וכדורגלן ותיק, בן 33. יציעי אצטדיון אנפילד המיתולוגי שיוועו לכוכב גדול וצעיר שיחזיר את הקבוצה לימיה הגדולים.
הפור נפל על סוארס, שנמכר למועדון האנגלי תמורת 25 מיליון יורו. כבר במשחק הראשון כבש סוארס מול יציע האוהדים השרופים של ליברפול והעלה אותה מהתחתית. הקהל שחיפש גיבור התאהב מיד וחיבר מילים חדשות לשיר I Just Can't Get Enough של "דפש מוד", אלא שלצד האופוריה סוארס לא נטש את ההרגלים המגונים, שרדפו אותו גם במגרשים המטופחים של אנגליה.
באוקטובר 2011 שחקה ליברפול מול היריבה הגדולה מנצ'סטר יונייטד. הפעם "הקורבן" של סוארס היה פטריס אברה, קפטן נבחרת צרפת ושחקן יונייטד. בתגובה לתיקול של סוארס תקף אברה את החלוץ האורוגוואי ושאל אותו: "למה בעטת בי"? סוארס, לפי העדויות, השיב: "כי אתה כושי". אברה התעצבן והחזיר: "אם תחזור על זה, אבעט בך". סוארס: "אני לא מדבר עם שחורים", אברה: "בסדר, אכניס לך אגרוף", סוארס: "כושי, כושי, כושי".
התגרה המשיכה לחדר ההלבשה ואברה התלונן למאמנו סר אלכס פרגוסון. בראיון בטלוויזיה הצרפתית פוצץ אברה את הסיפור. סוארס מצדו ניסה להצטדק בטוויטר ובפייסבוק, אך לבסוף הועמד לדין. צוות הדיינים האמין לאברה. הוא הרחיק את השחקן מאורוגוואי לשמונה משחקים וקנס אותו ב-40 אלף פאונד.
בדו"ח ההתאחדות שנפרש על פני 115 עמודים נכתב שסוארס פגע בתדמיתו של הכדורגל האנגלי ברחבי העולם, ונוספה אזהרה שאם השחקן יואשם בעתיד במקרה דומה, ההשעיה מהכדורגל האנגלי עלולה להיות לצמיתות. סוארס המשיך לטעון לחפותו וגם המועדון תמך בו, ובהודעה שהוציא נכתב שנתפר לסוארס תיק מסדרת האשמות לא מבוססות.
כשחזר לשחק נקבע משחק שוב מול מנצ'סטר יונייטד, וכל העיניים הופנו לעבר שני השחקנים. גם הפעם סוארס הסתבך. במהלך לחיצות הידיים המסורתיות בין שתי הקבוצות לפני תחילת המשחק הגיע סוארס לאברה וסירב ללחוץ את ידו. המצלמות קלטו את ההתעלמות וסר אלכס פרגוסון, מנג'ר יונייטד, קבע שזו בושה למועדון. סוארס נאלץ להתנצל.
זמן לא רב אחר כך הגיעה תקרית נוספת: שוב נשיכה, הפעם של קורבן חדש, ברניסלב איבנוביץ', השחקן הסרבי של צ'לסי. למזלו של סוארס השופט לא ראה את המעשה, וסוארס נשאר על המגרש ואף הבקיע את שער השוויון.
פסק הדין לאחר מכן היה חריף: סוארס הורחק מעשרה משחקים. "ברמה הזו שחקנים הם מודלים לחיקוי. הם צריכים להתנהג במקצוענות ואחריות ולשמש דוגמה לצעירים", כתבו הדיינים. סוארס התנצל בפני המועדון ובפני איבנוביץ". מנכ"ל ליברפול, איאן אייר, יצא בהודעה שההתנהגות הזו אינה מתאימה לשום שחקן שלובש את החולצה האדומה.
למרות בעיות ההתנהגות המועדון המשיך לדבוק בכוכב באש ובמים. "לואיס טעה, אבל לפני שמגרשים אותו צריך לזכור שהיו במועדון שחקנים אגדיים אחרים שאי אפשר לקרוא להם מלאכים", הגן עליו ג'יימי קראגר, מהסמלים הגדולים של ליברפול, במאמר שכתב בדיילי מייל.
בקיץ שעבר הדהים סוארס את המועדון וביקש לעזוב. גרי לינקר, מגדולי השחקנים באנגליה וכיום פרשן מוביל, פתח במתקפה על חוסר הנאמנות של השחקן, אבל סוארס הסביר ש"בקבוצה הגנו עליי כמו שאני הגנתי עליהם במגרש. האוהדים תמכו והשחקנים גם, ועל כך אני אסיר תודה, אבל כבר בשנה שעברה המאמן החדש אמר לי 'תישאר עוד עונה ויש לך מילה שלי שאעזור לך לעזוב', אני פשוט רוצה שיכבדו החלטות. לשאול אותי אם אני רוצה לשחק בריאל מדריד זה כמו ששואלים כל אחד אם הוא רוצה לעבוד בחברה גדולה יותר".
ליברפול נקבה בזמנו במחיר של 40 מיליון ליש"ט כסכום שישחרר מהחוזה את החלוץ מאורוגוואי. ארסנל הלונדונית הציעה 40 מיליון ליש"ט ועוד לירה אחת כדי לזכות בשירותיו של השחקן. ליברפול נעמדה על הרגליים האחוריות וסירבה. אפילו הקהל ישב בצד בסבלנות וחיכה שהאורוגוואי יקבל את ההחלטה הנכונה.
סוארס נשאר וחתם על החוזה היקר ביותר בתולדות המועדון: 200 אלף ליש"ט (1.15 מיליון שקלים) בשבוע, בחוזה לארבע עונות וחצי, שאחד מסעיפיו הוא שאם תרצה קבוצה אחרת לקלוט אותו היא תצטרך להיפרד מ-60 מיליון ליש"ט.
אף שהצטרף לליגה רק במחזור החמישי הוא כבר נחשב למלך השערים באנגליה. סדרות של שלושה שערים ואפילו רביעייה אחת נגד נוריץ'. אתר יוטיוב מלא סרטונים עם ביצועיו, הטוויטר עמוס בציוצים. שחקן העבר ריי פרלור כתב עליו: "חבל שהוא לא לובש את חולצת ארסנל" וג'ואי ברטון, עוד ילד רע בכדורגל הבריטי, הוסיף: "כל מה שנותר להגיד הוא וואו".
ליברפול רוצה לזכות באליפות ואוהדי אנפילד מאמצים להם גיבור חדש, אבל מעניין מה יקרה הקיץ בגביע העולם, כשסוארס ישחק במדי אורוגוואי, או בטורניר אחר שבו יחליט להוציא את זעמו על קורבן חדש. מלאך או שטן? תלוי את מי שואלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם