"זה לא גנטי, בגרמניה עובדים קשה מגיל צעיר"
בכובע אחד טוביאס ואוורושק הוא מאמן הכושר של נבחרת גרמניה עד גיל 20 ובכובע שני הוא מחדיר מטעם פיפ"א את תורת האימון לאסיה. אפשר לסמוך עליו שהוא יודע מה מפריד בין הכדורגל והכדורגלן הישראלי ובין אירופה, ראיון
האורח הגרמני, בוגר בית הספר לרפואה ומדעי הספורט בפרנקפורט, הוא מאמן הכושר של נבחרת גרמניה עד גיל .20 ואוורושק הוא גם חלק מצוות ההדרכה של ההתאחדות הגרמנית ומעביר את התורה באסיה, כנציג פיפ"א. הבחור מלא כרימון בידע.
"מסביב לעולם אתה תמיד שומע שהגרמנים הם עם שעובד קשה", הוא צחק כששוחחנו בסיום האימון שהעביר. זה במנטליות שלנו, שום דבר אצלנו לא גנטי. אנחנו לומדים מגיל צעיר משמעות של עבודה קשה. גם בבונדסליגה שחקן לא מת על ההכנה הגופנית, אבל הוא מבין שזה הבסיס".
שחקנים שלנו ניסו להשתחל לליגה שלכם ולא הצליחו.
"אני רואה הרבה שחקנים טובים שנכשלו, רובם לא שלמים. אולי הם טובים בטכניקה, אבל חסר להם משהו בפיזיות או בהבנה הטקטית. השחקן השלם זה ההוא שאתה מצליח להביא את כל המרכיבים שלו יחד. לי יש נקודת מבט טובה על אסיה בגלל העבודה שם עם פיפ"א.
המדינות המובילות הן דרום קוריאה ויפן. למה? יש להן יותר שחקנים בליגות האירופיות מאשר לאחרות. זו התרופה למדינות שהליגה שלהן לא הכי טובה. ככל שאתה שולח יותר שחקנים, כך הנבחרת שלך תשתפר. זה אולי גם מה שמבדיל את מכבי ת"א ומכבי חיפה מהמועדונים הקטנים בישראל".
הכדורגל הגרמני עובר בשנים האחרונות רנסנס.
"אחרי שזכינו ב-1990 בגביע העולם, כמה מהחבר'ה חשבו שאנחנו יכולים לנוח. בקנבאואר הגדול אמר שכשיסתיים האיחוד בין המזרח למערב, גרמניה תהיה בלתי מנוצחת. מפתיע שאחד כמוהו לא תמיד צודק. לא הפסיקו לעבוד, אבל אמרו 'נמשיך ככה.' לקראת סוף שנות התשעים הבנו שאי אפשר".
"צרפת הפכה לאידיאל עם האקדמיות ופיתוח השחקנים הצעירים. גרמניה בנתה מערכת דומה וגם כפתה על כל מועדון להקים אקדמיה. ההתאחדות מדרגת אותן עם כוכבים למצטיינות כדי שתהיה תחרות פנימית והתוצרת תהיה טובה יותר".
רואים היום תוצאות?
"הסתכלתי בסוף השבוע שעבר על נתוני הליגות הראשונה והשנייה. שש שנים אני עובד בהתאחדות וספרתי בליגה הבכירה 42 שחקנים שיש להם לפחות משחק אחד בנבחרות הצעירות ו-34 מהליגה השנייה. כמעט 80 שחקנים, בשתי הליגות הבכירות, היו בנבחרות הצעירות. זה מראה על דרך".
אי אפשר להכיר היום את הכדורגל הגרמני. הוא לא דומה לשורשים.
"חלק מגיע מההשפעה של המהגרים. חדירה, אוזיל, פודולסקי, קלוזה. שחקני מפתח שיש להם רקע שונה, גרמניה החדשה. יש דור חדש של מאמנים שפתח את הראש. אני מעריץ גדול של הכדורגל ההולנדי. מדינה קטנה שהוציאה כל כך הרבה שחקנים התקפיים. למה? כי גם הם עובדים עם שיטה".
חלק מהשינוי בבונדסליגה נמצא בכמות השערים המטורפת.
"המועדונים הבינו שצריך לשחק התקפי כי לקהל זה מעניין יותר. כשהתחלתי לשחק בליגות הנמוכות, אחרי שאיבדנו כדור כל מאמן היה אומר 'תחזרו מהר ותישארו עמוק בחלק המגרש שלנו.' השינוי בשנים האחרונות בא לדעתי מההוקי. להשיג את הכדור במהירות וללחוץ. יש מדע מאחורי זה".
הבינו שצריך להשיג את הכדור בחצי המגרש של היריב. אם נכשלת, יש מספיק זמן לחזור. אם הצלחת, קיצרת את הדרך לכיבוש השער. זה קורה בצורה קיצונית בשנים האחרונות. אפילו הוצאות חוץ, שבעבר היו יתרון לקבוצה המתקיפה, הן לפעמים חיסרון".
מה אתם מחפשים היום בבני הנוער, טכניקה או אתלטיקה?
"זו שאלה שמעוררת הרבה ויכוחים. אני חושב שעד גיל 14, כשמתחילים להתעצב לרמה של נבחרות לאומיות, החינוך המוטורי הרבה יותר חשוב מאשר ההתמקדות בהכשרת השחקן. קח את ברזיל. לשחקנים שם יש יותר קטרגל וכדורגל חופים. תרבות כדורגל. בגרמניה זה קיים הרבה פחות".
הבעיה שבבתי הספר הזמן המוקדש לחינוך גופני הפך מינימלי. חסר הפיתוח האתלטי. צריכים לתת להם כמה שיותר התעמלות וגמישות במקביל לכדורגל. כשהורים שואלים אותי מה עדיף, אני אומר שעד גיל 14 עדיף ספורט אישי כענף הראשון על פני קבוצתי. בספורט אישי לומדים שרק הם אחראים להופעה. בסוף הוא זה שניצח או הפסיד. בספורט קבוצתי תמיד הם יכולים להתחבא מאחורי הקבוצה".
ואם בסוף הנער יישאר שחיין?
"זה סיכון שצריך לקחת. בשביל להפוך למקצוען אתה צריך לאהוב את הספורט הזה יותר מכל דבר אחר. אם אחד מעדיף טניס, בטוח שהוא יהיה טניסאי יותר טוב מכדורגלן".
מי בעיניך הכדורגלן המושלם?
"היום זה מקצוע שדורש המון גם בגלל ריבוי המשחקים, אבל גם משום שצריך לכסות הרבה קילומטרים בריצה ובשילוב טכניקה וטקטיקה. רונאלדו ומסי אולי מושכים בגלל שהם מבקיעים, אבל אני אלך על שוויינשטייגר. שחקן גרמני שהוא ערך מוסף. מקבל כדור מאחור, דוחף קדימה. פיזית הוא מביא הרבה יותר אולי בגלל שהיה גולש סקי אלפיני מצטיין. הוא נבנה גופנית אחרת משחקן שהתרכז רק בכדורגל".
עד איזה גיל שחקן יכול היום לשחק?
"ריאן גיגס הוא מקרה מיוחד, כי אחרת היו עוד שחקנים בגילו. הכי חשוב שהגוף שלך מתפקד, אחרי זה החוסן המנטלי שאתה מביא. יש שחקנים שמגיעים לגיל 30, זכו בכל תואר אפשרי, ואז המוטיבציה לא כמו בהתחלה. כשאני רואה בגרמניה כל כך הרבה צעירים, אני שואל כמה זמן הם יוכלו לשחק? הם התחילו בגיל מוקדם קריירה מקצוענית, אז אולי יצטרכו לפרוש יותר מוקדם כי יהיו שחוקים.
אם אתה בכושר, ואין פציעות רציניות, אתה יכול לשחק עד גיל 35 אבל תראה את לותר מתיאוס. המשיך עד 40 וקרע את גיד אכילס לפחות פעם אחת".
צריך גם להתמודד היום עם לחץ משחקים עצום.
"הגענו כבר למקסימום עם שחקנים שמשחקים ליגה, גביע, ליגת אלופות, משחקי נבחרת, ואל תשכח את המסעות באמצע. אנחנו תמיד מנסים להשוות עם הספורט האמריקאי. ב-NBA ובהוקי קרח העומס גדול יותר, אבל העונה קצרה יותר. יש להם יותר זמן לפגרה. לכן מאוד חשוב היום תהליך ההתאוששות ממשחק למשחק".
וכמובן הרוטציה בסגל.
"אין לי הרבה נתונים, אבל אם אתה רוצה הצלחות אתה צריך מספר שחקנים גבוה באותה רמה. באיירן ודורטמונד הן הדוגמה. לדורטמונד יש הרבה פציעות ואין לה שחקנים צעירים שכרגע מגיעים לרמה של הפצועים".
פציעות בגלל עומס?
"אלה ספקולציות. אף פעם לא אגיד שדורטמונד סובלת מפציעות כי היא לא מוכנה מספיק. אני מכיר את שני מאמני הכושר שלה והם בחורים מעולים. באיירן יותר מנוסה, לדורטמונד יש מאמן מוכשר שבטח יפיק לקחים".
כגרמני גאה, באיירן היתה צריכה את גווארדיולה?
"כשברצלונה היתה בשיאה הרבה מועדונים ניסו להעתיק את שיטת המשחק שלה. זו הדוגמה להצלחה של צרפת ב-1998 או אייאקס בשנות השבעים. חשוב שיש לך פילוסופיה וקונספט. היינקס הכין שם את הקבוצה. תהליך הקליטה של גווארדיולה היה קל יותר, אבל עדיין יש השפעה גדולה לפילוסופיה שהביא.
בבאיירן יש דברים שלא היו לפפ בברצלונה?
"לברצלונה לא היה חלוץ כמו איברהימוביץ‘ אז הם לא הגביהו לרחבה. תמיד ניסו להיכנס במסירות על הדשא. לבאיירן, לעומת זאת, יש את מנדז‘וקיץ‘ עם משחק ראש מצוין. כשבאיירן לקחו את גווארדיולה, כולם שם היו בפוקוס שצריך לשחק כמו ברצלונה. הבינו שזה הקונספט הנכון".
טוביאס היה כאן אורח ההתאחדות לכדורגל והמכללה האקדמית בווינגייט. מנהל אגף ההדרכה בהתאחדות פיני קינן, וד"ר איציק בן מלך מהמכללה, הסבירו לו שבפעם הבאה שיגיע מזג האוויר כבר יהיה הרבה יותר ים תיכוני מאשר אירופי קיצוני.
הברד לא הפריע לאורח. יום לפני שנפגשנו הוא היה במשחק בין מכבי ת"א לבורדו. שאלתי אותו איך התרשם. "קשה היה ללמוד בגלל שמכבי כבר עלתה שלב ובורדו היתה בחוץ," הוא הסביר בנימוס. "אבל כדורגל הוא משחק של תוצאות, ואם מכבי ת"א ניצחה את פרנקפורט 2:4 ועברה את בורדו, זה אומר עליה משהו. אם תצניח את מכבי ת"א ומכבי חיפה בבונדסליגה הן לא יהיו בצמרת, אבל יש סיכוי שישרדו".
מיכאל נס, מאמן הנבחרת הצעירה, ישב לא רחוק מאיתנו. התעניינתי איך בגרמניה הולך שיתוף הפעולה בין הנבחרות. "פרנק וורמות,' מאמן הנבחרת עד גיל ,20 מאוד קרוב ליוגי לאב. הוא היה העוזר שלו בפנרבחצ'ה", טוביאס סיפר. "יש יחס מאוד הדוק בין הנבחרות. לפעמים לאב מבקש מאיתנו לנסות תרגול טקטי לפני שהוא מציג אותו בפני הבוגרת. המאמנים יכולים לקחת הרבה החלטות לבד, אבל משחקים באותה שיטה. הבסיס מגיע עד לנבחרות הנערים והנוער".
היום יש מועדונים עם שניים-שלושה מאמני כושר. זה לא מנפח את העסק?
"כדי להביא את השחקנים לקצה גבול היכולת אתה צריך צוות אימון. אם אתה רוצה להביא 24 שחקנים לכושר שיא, שניים-שלושה מאמני כושר זו בעיה. אני לא אומר שכולם צריכים מאמן אישי, אבל הם חייבים השגחה צמודה".
פעם הסתדרו עם מאמן כושר אחד.
"זה כבר לא עובד. אנחנו מקבלים בכל אימון המון נתונים על הספורטאי. צריך איש מחשבים שינתח ויגיש אותם. בעתיד יהיו אפילו יותר משלושה מאמני כושר בקבוצות הצמרת. פשוט אין ברירה אחרת".
המגמות האלה רק ירחיקו את אירופה ממדינות העולם השלישי.
"בסוף היום איכות השחקנים היא המפתח להצלחה. אתה יכול להביא את המאמנים הכי טובים. לעבוד אישי, קבוצתי, טקטי. להוציא את השחקן המושלם. אבל באפריקה, לפעמים אני חושב, כל מה שהשחקנים שם צריכים זה להשגיח על המשקל. השרירים כבר יצמחו לבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם