קשיחות הכרחית: ויני ג'ונס ופרננדו ריקסן נאבקים על החיים
הקשר והמגן הם שניים מפרועי השחקנים בכדורגל הבריטי. עבירות גסות, שערוריות, אלכוהול וסמים לא היו זרים להם. היום, בעיצומו של המאבק על חייהם, הם מנסים להיעזר באגרסיביות שאפיינה אותם כשחקנים
נאבק בסרטן העור, ויני ג'ונס Getty images
לאחרונה, ממש במקביל, החיים של שניהם קיבלו תפנית טרגית: לפני כחודש הודיע ריקסן בתוכנית טלוויזיה בהולנד כי חלה במחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא. בשבוע שעבר חשף ויני ג'ונס כי הוא נאבק בסרטן העור ועבר שלושה ניתוחים להסרת הגידולים הממאירים.
באמצע שנות ה-70 איש לא חשב שוויני ג'ונס יהיה כדורגלן מקצועי. הוא נופה מקבוצת הנוער של ווטפורד כיוון שלא היה טוב מספיק, ונשלח לחפש קריירה אחרת. אבל בעקשנותו, הוא לא ויתר, הצטרף לוולדסטון מליגת החובבים והפך לשחקן המצטיין שלה. הסקאוטים של ווימבלדון זיהו את הפוטנציאל והעניקו לו את כרטיס הכניסה לפרמייר ליג.
בשורות הדונס הפך ג'ונס לדמות מפתח (יחד עם ג'ון פשאנו ודניס ווייז) בחבורה שזכתה לכינוי "הקרייזי גאנג". הכנופיה היתה ידועה בעיקר בסגנון המשחק הקשוח על גבול האלים שלה, ובמעשי קונדס שהיו עושים השחקנים זה לזה במהלך האימונים. רגע השיא של החבורה היה הזכייה בגביע ב-1988.
בשנים האלו יצאה לג'ונס תדמית של השחקן האלים באנגליה: הוא הורחק 12 פעמים במהלך הקריירה, קיבל כרטיס צהוב שלוש שניות לאחר שריקת הפתיחה למשחק בעקבות תיקול חריף ואחז באשכיו של פול גסקוין.
גם מחוץ למגרש הרבה להסתבך: מסיבת יום הולדתו ה-21 הסתיימה בקטטה ענקית, ולאחר אחד המשחקים הוא תועד יורק לעבר אוהד הקבוצה היריבה. ב-1997 ה"גרזן" כמעט ונכנס לכלא, לאחר שהכה שכן שהיה מסוכסך עמו. זה נגמר בקנס של 1,150 ליש"ט ועבודות שירות בבית אבות.
לאחר פרישתו, במקום להתכחש לתדמית הבעייתית שלו, הוא החליט לעשות ממנה קריירה שנייה. ב-1998 ערך ג'ונס את הבכורה הקולנועית שלו בתפקיד הגנגסטר בסרטו של גאי ריצ'י "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים." מאז הוא עבר ללוס אנג'לס והופיע בעשרות סרטים, ברובם כאיש הרע.
ההתפרצות של סרטן העור בגופו תפסה אותו בשיא התהילה. "התמודדתי עם הכדורגלנים הקשוחים ביותר וגם הלכתי מכות בבארים הכי אפלים", סיפר ג'ונס, "אבל זהו היריב הכי קשה שלי עד כה בחיים".
הכוכב שריסק את עצמו
בניגוד לג'ונס, הרופאים של פרננדו ריקסן לא אופטימיים ומעריכים כי לקשר, שהפך לאחד הסמלים של הריינג'רס, נותרו פחות מחמש שנים לחיות. מחלת ניוון הנוירון המוטורי בה לקה, אינה ניתנת לריפוי. הקשר ההולנדי נחת באייברוקס בקיץ 2000 ולאחר כמה חודשים עשה היסטוריה. במשחק מול אברדין, הוא נקם בשחקן היריבה בבעיטת קונג פו שנעלמה מעיני השופט. זמן קצר לאחר מכן הוא הפך לשחקן הראשון בסקוטלנד שסופג עונש הרחקה על סמך צילומי הטלויזיה.
בשש שנותיו במועדון הסקוטי, הפך ריקסן לשחקן אהוב על האוהדים במיוחד בזכות רוח הלחימה שלו ומונה לקפטן בעונת 2004/05 אבל התקריות האלימות הרסו את כל מה שבנה. הוא נעצר ורשיונו נשלל לאחר שנהג בשכרות והתנגש בפנס רחוב, הלך מכות עם אלן שירר במשחק אימון והשליך את יו"ר ריינג'רס דאז, ג'ון מקללנד, לבריכה כמעשה קונדס.
לאחר שהשתכר בטיסה של הקבוצה למחנה אימונים בשנת 2006 והתעמת עם דיילת, הוחלט בקבוצה להיפרד ממנו והוא נשלח לזניט סנט פטרבורג. בביוגרפיה חושפנית שפרסם השנה, הודה ריקסן כי הרבה להשתכר עם חבריו החדשים ובהם גם אנדריי ארשבין. אבל בשלב מסוים האלכוהול כבר לא הספיק וריקסן עבר לסמים.
"הייתי פצוע, ידעתי שזה לא הדבר הנכון, אבל לא היה אכפת לי", כתב בספרו, "שכבתי בבית, הסתובבתי במועדונים והשתמשתי בסמים, כולל האבקה האכזרית הלבנה הזאת. חברים רוסים היו מביאים לי קוקאין ואני הייתי נכנס לשירותים של מועדון לילה ומריץ שורות".
בשלב מסוים גם לזניט נמאס ממנו וב-2010 הוא נשלח לקבוצת נעוריו פורטונה סיטרד, בה סיים את הקריירה שלו בעונה שעברה. מאז שחשף ברבים את המחלה בה לקה, ניסה ריקסן לשמור על אופטימיות. "יום אחד הרי יקום אדם שינצח את המחלה הארורה הזאת", אמר בראיון, "מי ייתן וזה יהיה אני. אני לא מתכוון לוותר, אני אותו הלוחם שהייתי במשך כל החיים שלי".
הקהל אהב את ריקסן, אוהדי גלזגו ריינג'רס.
צילום: אי-פי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם