השינוי מתחיל בתוכם: החלפת מאמן תגמור למכבי ת"א את העונה
ההיסטוריה מראה שהחלפת מאמנים או שינויים בסגל תוך כדי עונה עושים רק רע למכבי ת"א. מחפשים פתרון לבעיות העונה? תמצאו אותו ברוטציה
במבחן התוצאה, מבצעי החילוץ לא עושים את העבודה. ב-38 השנה האחרונות, מכבי ת"א החליטה/נאלצה לבצע שישה שינויים בעמדת המאמן תוך כדי תנועה. אף אחד, אבל אף אחד מהם, לא הביא תוצאות באותה העונה.
אלי קנטי החליף את יעקב אדלר ב-1993, ואיבד אליפות. כך הסתיימה גם עונת 2008, כשצביקה שרף החליף את עודד קטש. שני המחליפים הוחלפו בעצמם בסיום אותה עונה. עוד קודם שרף החליף את טד אוונס, וסיים במקום השישי (מתוך שמונה) בבית הגמר.
כשפיני גרשון חזר כמושיע, להציל את המועדון מפיקודו של אפי בירנבוים, מכבי התבזתה בטופ 16. גרשון זכה באליפות ונשאר בתפקיד, אבל פוטר כעבור שנה. השינוי היחיד שהוביל מהפך היה בקדנציה הראשונה שלו, כשהחליף את יורם חרוש. גם שם, הפריחה הגיעה רק בעונה השנייה. מאזן הליגה של חרוש (1-5), מפתיע ככל שזה ישמע, היה טוב יותר משל גרשון בהמשך העונה (3-13).
לא רק מאמני חירום מתקשים לתקן את העולם. גם ניסיונות לגייס חיזוק על הפרקט באמצע העונה נכשלים פעם אחר פעם. הפארסה המפורסמת ביותר היא זו של עונת 2009, כשגרשון ניסה להציל את המולדת עם די בראון, אלטון בראון, צ'רלס גיינס, ארון מגי ורביב לימונד. אבל גם ניסיונות ממוקדים יותר לא הותירו חותם מאוד רציני.
דרקו פלניניץ' נקרא לדגל בעונה שעברה, וסיכם שירות עם 3.8 נקודות ו-2.7 ריב' בפחות מ-11 דקות . שנה קודם הוזנק לארץ דמונד מאלט משרלרואה, ושוחרר עוד לפני שהעונה הסתיימה. קית' לנגפורד הצליח, אבל הצטרף כבר במשחק היורוליג השני, והשלים משרה שתוכננה מראש. בפברואר 2007 נבן ספחיה תוגבר בגוראן ירטין, וקיבל מגלגל ההצלה 5.5 נקודות ואסיסט שלם.
בעונתו הראשונה של גרשון הצטרף זדראבקו רדולוביץ', כוכב קרואטי מתבגר. כמו דייויד בנואה, שהצטרף באמצע אותה עונה, ובעצם כמו כל האבירים על הסוס, גם רדולוביץ' עזב בסיום העונה.
מהטראומה שהביאו איתם ווינפרד קינג ודייויד אנקרם, שאחרי החתמתם בישר אדלר על הקמת נבחרת החלומות, יש אוהדים בצהוב שלא התאוששו עד היום. כל אלה, בלי שנעיז להזכיר את אריק גינגולד, מורילו דה רוסה וברונו שונדוב. השורה התחתונה זהה. אף החלפת גלגל, אף רכש שאמור היה לסתום חור, או לשדרג את הכוח, לא הוזמן להמשיך לעונה נוספת.
דייויד בלאט מדבר על עייפות. במכבי ת"א רגילים להתלונן על לוחות הזמנים הצפופים, על הטיסות לאירופה והלחצים שקבוצות אחרות לא מכירות. אנחנו רגילים לקבל את התיאוריה כנתון פתיחה ברור, רק שהמספרים לא מיישרים קו.
בשקלול ימי חופש, שמחולקים מדי משחק ליגה, אין למכבי ולו שחקן אחד ששותף העונה מעל 27 דקות בארץ. רק חמישה שיחקו מעל 20 דקות. בסך הכל, את העומס מחלק בלאט בין 13 שחקנים, לא כולל הופעות זניחות של בן אלטיט.
מכבי חיפה, לשם השוואה, מחזיקה את דונטה סמית' על הפרקט 34 דקות בערב, ועוד שני שחקנים מעל 27 דקות. סך הכל, רק עשרה אנשים משתתפים ברוטציה וחולקים בעומס, שנכון לחודש האחרון גדול יותר מזה של סגנית האלופה. בהפועל ירושלים, גם שם משחקים באירופה, שלושה שחקנים חוצים את רף 30 הדקות בערב.
אם כבר, הבעיה של בלאט בליגת העל דווקא הפוכה. כדי להכריע את חולון, נס ציונה והפועל ת"א, הדבר הכי טוב שהמאמן יכול היה לעשות הוא להחזיר ארבעה אנשים הביתה. להפסיק לזפזפ בין הרכבים, לבחור צוות וללכת איתו אל השקיעה. לא להגיע לדרבי כשהרכז הזר שלו לא רשום בטופס.
לא להפקיד, או להפקיר, את הכדור 23 דקות בידיים של גארד שבכלל לא יוצא עם הקבוצה למשחקי היורוליג. אם ריקי היקמן הוא העוגן, שמשחק ביורוליג 32 דק', אין סיבה שבליגת העל הוא ישותף רק לכמעט חצי מהדקות ויתרום בערך מחצית מהתוצרים.
ושלא יספרו לכם שהעומק דרוש ליורוליג. שם מכבי משתמשת בתשעה שחקנים. פחות מרוב בכירות המפעל. כך שמעבר לבלאגן בסגל, ולעובדה שמכבי לא מתכנסת לתלכיד אידיאלי שיתחבר וירוץ ביחד ומתייצבת לליגה בהרכבים חסרים, מסתובבים בסגל לפחות ארבעה שחקנים מיותרים שמקבלים שכר. שכר שאפשר היה, בסיטואציה אחרת, להשקיע בשחקן מוביל שיוכל להפועל ת"א.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם