גונבים סוסיץ': בוסניה הימרה על המאמן הנכון
אחרי שבוסניה סיימה להתאושש ממלחמת האזרחים, היא התפנתה לכדורגל. מהו קודרו סיים את השכונה, מירוסלב בלאזביץ' בנה תשתית וכוכב העבר של פריס סן ז'רמן יוביל אותה למונדיאל - אם ינצח הערב את ליטא. רק בלי פלייאוף ובלי פורטוגל בבקשה
פרננדס הרגשן פלט אוויר חם לחלל החדר והרים עיניים לשמיים. איזה שחקן. סוסיץ' הוא אחד הקשרים הגדולים שלצערי לא זכיתם לראות. קשר נבחרת יוגוסלביה היה נמוך קומה, קצת עגלגל, אבל איזה דיוק בבעיטה האחרונה ויכולת מסירה בדרגה אלוהית. במשחק אחד של פ.ס.ז' הוא בישל חמישה שערים כשהוא מרקד על הדשא והולך על המים. לא פלא שהפנאטים מיציעי בולון קבעו שלא היה עוד כמוהו במועדון ששוכן על גדות הסיין.
אפילו גרד מילר אמר עליו פעם: "אם לא שמתם אותו בין הגדולים של כל הזמנים, הוא חייב להיות לפחות ברשימת ה-40". דרקו פנצ'ב, החלוץ המקדוני, פרש בפניו את השטיח האדום: "שחקנים היו מוכנים לשלם בשביל לשחק איתו באותה קבוצה". גם חאריס מדוניאנין, שלא הצליח לבטא את כישרונו במכבי ת"א אבל בהרכב נבחרת בוסניה יש לו קביעות, אמר על המאמן שלו: "זה נפלא לעבוד עם סוסיץ'. הוא האליל שלנו. אפשר ללמוד הרבה ממי שהיה הגדול מכולם".
סוסיץ', גיבור נעוריי, מוביל את בוסניה הקטנה לגביע העולם. יש רגע מרגש מזה? תאמינו לי שאין. רק שלצערי יוון המנחוסית מפרידה בינו לבין נחיתה בברזיל, ואתם יודעים איזה תחת יש להם, לקראגוניסים האלה. בוסניה, מדינה קטנה בת קצת פחות מארבעה מיליון תושבים, קיבלה מכה רצינית בשנות ה-90 של המאה הקודמת. בזמן מלחמת האזרחים נהרגו 110 אלף אזרחים וחיילים בקרבות ששיסעו את הארץ לאורכה ולרוחבה. במשך שנים הכדורגל שם השתרך אחרי הסרבים והקרואטים, ואפילו ישראל האימתנית הסתכלה עליהם מלמעלה.
ב-2008 אימן את הנבחרת חברנו הטוב מהו קודרו, גם הוא עם עבר במכבי ת"א. ימים לא קלים, אבל כאלה שכנראה סימנו סוף לבלגאן. קודרו אמר להתאחדות שלו שהוא לא מתכוון להיות חלק מהקרקס שהיא מנהלת. הוא סירב להטיס את שחקניו למשחק אימון מול איראן בסוף העונה, אפילו שהאיראנים הבטיחו 300 אלף דולר בתמורה. הוא לא רוצה לסכן את שחקניו העייפים, ופוטר על המקום.
ההתאחדות הבוסנית, עסקונה של פעם, החליטה לשנות כיוון ולהביא במקומו תותח אמיתי: היא מינתה לתפקיד את מירוסלב בלאזביץ', האיש שהוביל את קרואטיה למקום השלישי במונדיאל 1998. בלאזביץ' הוא טווס: בדרך כלל לבוש בקפידה, חליפה, עניבה. עולה שתי דקות אחרי שחקניו בשביל לקבל גם הוא מחיאות כפיים. בהתחלה שקל לסרב בגלל הצעה כספית מעליבה, אבל ניגון על שורשיו הבוסניים שכנע אותו שמדובר במצווה.
במוקדמות מונדיאל 2010 בלאזביץ' הוביל את בוסניה לסגנות הבית המוקדם, שנייה רק לאלופת אירופה ספרד שעתידה היתה לזכות במונדיאל. בפלייאוף הוא לא הצליח לחולל נסים, ונכנע פעמיים לפורטוגל של רונאלדו. בלאזביץ' לא נשאר לסיים את העבודה. הוא רב עם חביב הקהל זווזדאן מיסימוביץ', והחליט לעזוב לטובת הצעת עבודה מרתקת בסין. אדין דז'קו, אולי הכוכב הגדול ביותר של הנבחרת, הודה לא מזמן שהמאמן הוותיק הוא זה שהפך אותם לחבורה מגובשת. הבמה נשארה פנויה לסאפט סוסיץ'.
הקריירה של סוסיץ' כמאמן לא הזכירה עד אז את מה שעשה כשחקן. את רוב השנים על הקווים הוא העביר בקבוצות שוליות בטורקיה כמו ריזספור ואנקרספור. מינוי שלו לנבחרת היה משהו כמו אייל ברקוביץ' כאן, ממנים ומתפללים לטוב. רק שאם ברקו היה צריך להתמודד בימינו עם דור אפור כמו הנוכחי, לסוסיץ' נפל שנתון מצוין, כמו שאוהבים להגיד אצלנו, במשרדים באבא הלל: לא יותר משני חלוצים, דז'קו ממנצ'סטר סיטי ואיביסביץ' משטוטגרט, אבל עם ההספק שלהם, מי צריך יותר. תיכף גם נגיע למספרים.
כמו את המונדיאל בדרום אפריקה, גם את היורו בפולין ובאוקראינה הבוסנים החמיצו רק בפוטו פיניש. הם הגיעו למשחק האחרון נגד צרפת, בפריז, כשהם זקוקים לניצחון כדי לסיים ראשונים. במחצית הם הובילו 0:1 בתצוגה נפלאה, אבל אחרי ההפסקה נפלו מהרגליים וספגו שוויון מפנדל מפוקפק. בפלייאוף הם שוב נתקלו ברונאלדו הפורטוגלי. עם המקל, בלי הגזר. אבל לא סוסיץ' יתייאש.
יש לו חבורת לוחמים שעברה חיים קשים עד שהגיעה לרגע הזה.
דז'קו היה זאטוט בן 6 בזמן המלחמה, הוא זוכר איך ביתו נהרס ואיך חי עם הוריו אצל סבו, בחדר שינה קטן. משפחתו של אסמיר בגוביץ', השוער מסטוק סיטי, ברחה באותם ימים שחורים לגרמניה ומשם היגרה לקנדה. הוא היה ילד בן 10, אז שכדורגל ישבור אותם? הוא אסף חבורת שחקנים קשוחה בהגנה, ומוכשרת מאוד בחלק הקדמי. את המשחקים הוא דאג לקיים בזניצ'ה, כ-70 ק "מ מהבירה סראייבו. איצטדיון קטן, 15 אלף מקומות, אבל האווירה מחשמלת. היום ניתן לראות שם תושבים קרואטים וסרבים תחת הדגל של בוסניה, מעודדים את הנבחרת. בלאזביץ' אמר עוד בזמנו שמבחינתו זה הניצחון הגדול, לאו דווקא ההצלחה על הדשא.
באיצטדיון הזה, בחודש מארס האחרון, ניצחה בוסניה 1:3 את יוון, היריבה שלה על הכרטיס האוטומטי. היוונים, צריך לזכור, ספגו יותר משני שערים במשחק רשמי, רק בארבעה מקרים בעשור האחרון. בוסניה הקטנה הבקיעה עד עכשיו 29 שערים בתשעה משחקים. רק גרמניה והולנד הבקיעו יותר ממנה, אנגליה הבקיעה כמוה. אנחנו, התותחים מאיצטדיון ר"ג, הסתפקנו ב-11 שערים פחות. רובין ואן פרסי הוא מלך השערים של המוקדמות, אבל את המקומות השני והשלישי תופסים דז'קו ואיביסיביץ'.
סוסיץ', כיום בן 58, המשיך לשלהב את שחקניו וביקש שימשיכו ללחוץ על הדוושה. "כשאנחנו בכושר שיא אף אחד לא יכול לעצור אותנו", אמר לתקשורת המקומית. "אנחנו מסוגלים להבקיע נגד כל נבחרת בעולם. עם השחקנים שיש לנו, אין ברירה. אני צריך לשחק התקפי. זו הדרך היחידה שאנחנו יכולים לשחק".
אלה היו ימים של אופוריה. באוגוסט האחרון הגיעה בוסניה להישג השיא שלה בכל הזמנים, המקום ה-13 בדירוג פיפ"א. רק שאז, כמו בכל סיפור אגדה טוב, צריכה לבוא איזו מכשפה על מטאטא. מבחינת הבוסנים מדובר בסלובקיה האפורה, שהגיעה בחודש שעבר למשחק בזניצ'ה.
כולה סלובקיה, אלא שהמשחק הפך לסיוט כשהכדור סירב בתוקף להיכנס לרשת. "זה הדבר הכי גרוע שיכולנו לצפות לו", הודה בסיום איביסביץ', "הכל התנהל הפוך". החלק הכי גרוע הגיע כשסלובקיה כבשה שער ניצחון 14 דקות לסיום, יוון התקרבה וברזיל התרחקה. סוסיץ' הצליח לאסוף את שחקניו. לא היה זמן להוריד את הראש. כעבור פחות משבוע, בגומלין בחוץ, ליוו 5,000 בוסנים את נבחרתם, וראו אותה מנצחת 1:2 לשיקום המוראל. ביום שישי האחרון היא הביסה את ליכטנשטיין, ושיפרה את הפרש השערים העדיף על היוונים.
הכל תלוי בבוסניה. הערב היא בקובנה מול ליטא, שכבר עברה לבטן-גב. במשחק הראשון הקרב הוכרע עם שלושה שערים בוסנים קלילים, עוד במחצית הראשונה. הבעיה היחידה היא שיוון תשחק מול ליכטנטשטיין, ותנצל כל מעידה בלי למצמץ. הפחד הגדול ביותר של סוסיץ' הוא עוד פלייאוף מותח. עם המזל שלו, אלה שוב יהיו פורטוגל ורונאלדו.
אני אחזיק אצבעות לסוסיץ', גם בגלל אותם ימים בלתי נשכחים בפריז, וגם כי אנחנו אוהבים סיפורי הצלחה נפלאים שכאלה. אבל גם הוא יודע שאם לא עכשיו, לא ברור מתי. "התוצאות הפנטסטיות שהשגנו מכניסות בי איזשהו פחד", הודה לאחרונה. "אם לא נעפיל הפעם לגביע העולם, אף אחד כבר לא יסלח לנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם