השבוע לפני: האנשים שעשו היסטוריה בספורט
שמעון גרשון ואייל גולסה מגיחים לאוויר העולם וה"יארצייט" של ריצ'ארד תאודור מיילס. דוד דודסון חוזר במנהרת הזמן ומציין את הספורטאים היהודים, שנולדו או נפטרו, השבוע לאורך השנים
אחרי עשר שנים בקבוצה הבוגרת, איתה זכה באליפות אחת, שלושה גביעי מדינה, גביע טוטו אחד והיה שותף להישג הגדול ביותר של קבוצה ישראלית (רבע גמר גביע אופ"א ב-2002), הודיע גרשון על מעבר לבית"ר ירושלים (2006). חלק מאוהדי הקבוצה התקשה לקבל את העזיבה וכינה זאת "בגידה".
גם בבית"ר הפך גרשון לשחקן דומיננטי ואיתה זכה בשתי אליפויות, שני גביעי מדינה (דאבל בעונה 2008-2007) וגביע טוטו אחד.גרשון לבש את מדי הנבחרת הלאומית 50 פעם, כאשר במספר משחקים אף שימש כקפטן שלה. בגיל 33, הודיע גרשון על פרישה בגלל בעיות לב.
גרשון הצטיין גם מחוץ לכדורגל: ספרו "סודות הכדורגל של נועם" נמכר ביותר מ-20000 עותקים, ועל כך קיבל אות ספר הזהב ואף הוציא אלבום מוזיקלי במסגרת להקת "המשולש" (שכללו מלבדו, את אשתו, הדוגמנית והשחקנית מירי לוי ואת אחיו סבי גרשון).
7 באוקטובר 1991 - נולד בנתניה הכדורגלן (קשר) אייל גולסה. גולסה, בנו של אבנר, כדורגלן בהפועל כ"ס, החל לשחק בבית"ר נס טוברוק נתניה. בנבחרת הנוער רשם 19 הופעות; בטרם מלאו לו 17, ב-2008, עבר למכבי חיפה ביחד עם אחיו התאום אוראל. גם את הופעתו הבכורה בליגת העל עשה גולסה לפני שמלאו לו 17.
בינואר 2010, הפתיע גולסה כאשר חתם ל-5 שנים בקבוצת לאצ'ו האיטלקית, ללא ידיעת ראשי מכבי חיפה. כעבור מספר ימים בלבד, חזר גולסה לארץ וסיכם על הישארותו בשורות מכבי חיפה, איתה זכה באליפות שנייה. את מדי הנבחרת הלאומית לבש 7 פעמים, לראשונה בגיל 17.
8 באוקטובר 1944 - נרצח במחנה ההשמדה מאוטהאוזן הסייף, ד"ר אוסקר גרדה. גרדה נולד ב-1883 בבודפשט וייצג את הונגריה בשתי אולימפיאדות: באולימפיאדת לונדון 1908 ובאולימפיאדת שטוקהולם 1912 ומשתיהן חזרה נבחרת הונגריה (בשורותיה היו בשתי הפעמים עוד שלושה סייפים יהודים: ינו פוקס, דז'ו פולדס ולאיוש ורקנר) עם מדליית הזהב.
לאחר שפרש מסיוף פעיל, שימש גרדה כשופט בינלאומי. ב-1944 נשלח כמו רבים מאוד מיהודי הונגריה למחנה ההשמדה מאוטהאוזן, שם נרצח ב-8 באוקטובר אותה שנה. אחד מ-119,000 שנרצחו במחנה זה. זכרו הונצח ביד לאיש הספורט היהודי שבמכון וינגייט.
9 באוקטובר 1949 - נולד בניו יורק הכדורגלן (שוער) שפ נורמן מסינג. מסינג שיחק שבע עונות בליגת הכדורגל הצפון אמריקאית ולקח חלק בין הקורות של נבחרת ארה"ב במשחקים הפאן-אמריקאנים ושנה מאוחר יותר באולימפיאדת מינכן 1972.
נבחרת ארה"ב לא הצליחה להעפיל לסיבוב הבא ובמשחק מול המארחת, מערב גרמניה, חטף מסינג שביעייה. למרות שאחרי המשחקים האולימפים קיבל הצעות טובות מקבוצות גרמניות וממקסיקו, העדיף להצטרף לניו יורק קוסמוס (1974-1973), בשורותיה שיחקו בתקופות שונות גדולי הכדורגלנים כמו פלא, בקנבאור, וגם מרדכי שפיגלר.בשתי עונות נבחר ב"אול אמריקן" - נבחרת שנתית בכל ענפי הספורט בארה"ב שעושה כבוד למצטיינים של אותה שנה.
בהיותו שחקן ניו יורק קוסמוס הצטלם מסינג בעירום תמורת 5000 דולר. הנהלת המועדון טענה שזאת עבירה מוסרית ומנוגדת לחוזה ביניהם, והתירה את החוזה איתו. מסינג חזר לקוסמוס ב-1976. בהמשך, שיחק מסינג בליגת הכדורגל באולמות שהתקיימה בין 1977 ל-1992, וגם כאן נבחר לנבחרת אול אמריקן (שלוש פעמים).
אחרי פרישה ממשחק פעיל שימש מסינג במשך 16 שנה כשדר ופרשן (כולל שידורים משלושה גביעי עולם). ב-1978 כתב ספר אוטוביוגראפי "החינוך של שחקן כדורגל אמריקאי" שהופיע בשתי מהדורות.
שמו נכלל בהיכל התהילה של הספורטאים היהודים בניו יורק ובהיכל התהילה של ספורטאי נאסא קאנטי (ספורטאים ששורשיהם נמצאים באזור זה של ניו יורק).
10 באוקטובר 2010 - נפטר בסנט פטרסבורג אדוארד טאודורוביץ' וינוקורוב, סייף ומאמן סיף. וינוקורוב נולד ב-1942 בז'אנסי, היום עיירה בקזחסטאן, אז בבריה"מ. במדי בריה"מ השתתף וינוקורוב בשלוש אולימפיאדות: מקסיקו סיטי 1968, מינכן 1972 ומונטריאול 1976. ממקסיקו סיטי וממוטריאול, חזר וינוקורוב עם מדליית הזהב בחרב קבוצתי, ואילו ממינכן עם מדליית הכסף גם בחרב קבוצתי.
כמו כן, הוכתר וינוקורוב שש פעמים כאלוף עולם בחרב קבוצתי בשורות נבחרת בריה"מ בין 1967 ל-1975 ופעמיים (ב-1966 וב-1973) זכה בסגנות. לאחר הפרישה מסיף, עסק וינוקורוב באימון סייף בסנקט פטרסבורג. שלוש שנים לפני מותו, הוכנס וינוקורוב ליד לאיש הספורט היהודי שבמכון וינגייט.
11 באוקטובר 1914 - נולד בניו יורק השחמטאי ראובן פיין. בין השנים 1930 ל-1940 נמנה פיין עם השחמטאים הטובים בעולם ואף דורג ראשון בשנים 1941-1940. בשלוש אולימפיאדות שח מט (פולקסטון 1933, ורשה 1935 ושטוקהולם 1937) נכלל בנבחרת ארה"ב שדורגה ראשונה.
ב-1938 בטורניר לקביעת המועמד לקרב נגד אלוף העולם המכהן (אלכסנדר אלכין) סיים פיין עם אותו מספר נקודות כמו פאול קרס והקדים את מיכאיל בוטביניק, אלוף העולם לעתיד, אלכין (האלוף המכהן), מקס יובה וקפאבלנקה (שניהם אלופי עולם בעבר), רשבסקי וסאלו פלור.
ב-1941 פרסם ספר על מצבי סיום בסיסיים בשח מט הנחשב עד היום אחד הטובים שנכתבו אי פעם בנושא זה. ב-1948 סירב פיין להצעת ההתאחדות הבינלאומית לשח מט לקחת חלק בטורניר לקביעת אלוף העולם החדש, אחרי מותו של אלכין ב-1946. פיין סירב להצעה זאת, בנימוק שבאותה תקופה הכין דוקטורט בפסיכולוגיה.
בתחילה היו רק שמועות, אבל שנים רבות לאחר מכן טען רב האומן לארי אבנס שפיין אמר לו שלא רוצה לבזבז שלושה חודשים מחייו ולראות את הסובייטיים עוזרים אחד לשני.
פיין כתב ספרים רבים, הן בשח מט, הן בפסיכולוגיה ופסיכואנליזה וכפסיכו אנליסט היה בדעה שניתן "לרפא" הומוסקסואליות. נפטר ב- 26 במרס 1993 .
12 באוקטובר 2010 - נפטר טניסאי השולחן ריצ'ארד תאודור (דיק) מיילס. מיילס נולד בניו יורק ב-1925 והוכתר 10 פעמים כאלוף ארה"ב, יותר מכל אחד אחר בארה"ב, בין 1945 ל-1962. השתתף ב-10 אליפויות עולם; באליפות העולם שנערכה בדורטמונד (גרמניה) ב-1959, העפיל לחצי הגמר. למעמד זה הגיעו לאורך השנים רק עוד שני אמריקאיים, ואף אחד עד עתה לא עבר את השלב הזה. ב-1948 הוכתר ביחד עם תלמה טל לאלוף עולם בזוגות מעורבים.
ב-1971, היה חבר במשלחת שכונתה "דיפלומטיית הפינג-פונג". מיילס שיחק משחק ראווה נגד שחקן אותו ניצח 12 שנה קודם לכן באליפות העולם. לקראת הסוף, הרגיש מיילס שיריבו ויתר לו על נקודה. מיילס לא רצה לנצח בדרך זאת וויתר גם הוא על הנקודה. מאחר וגם השחקן הסיני סירב לקבל בדרך זו את הנקודה, פסק השופט על...תיקו. כאשר נפטר נכתב עליו ניו יורק טיימס שמיילס טניסאי השולחן הגדול ביותר שארה"ב ידעה אי פעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם