תאקל: על המהלך הדיפלומטי של קאקה
אז קאקה שוב נפצע, ויוותר על שכרו לתקופה בה ייעדר מהמגרשים. המהלך הדיפלומטי לא יטאטא את העובדה: לשור בריא כמו בואטנג זה פשוט לא היה קורה
אוהדי מילאן עדיין לא יודעים כיצד לאכול את שובו של קאקה. בעיקר על רקע מכירתו של קווין פרינס בואטנג לשאלקה. דיברו על כך שמילאן מחזירה הביתה שחקן כבוי ופצוע ובעצם גמור. על האמירה כבוי עוד ניתן היה להתווכח איכשהו. סן סירו יצית את הברזילאי מחדש אחרי הלם הסנטיאגו ברנבאו של ריאל מדריד ומוריניו, התנחמנו.
גמור? בוודאי שלא. עלם החמודות רק בן 31. הוא יכול לתת שתיים-שלוש עונות טובות, מה גם שבתום העונה יש מונדיאל במכורתו, וסקולארי לא רק שמעריך אותו, הוא גם הבטיח לו מקום בסגל - לא בהרכב - אם ישחק באופן רציף.
נותרנו עם ההגדרה של ה"פצוע". אוהדי מילאן, עם כל הכבוד למסימיליאנו אלגרי ולאדריאנו גליאני, יודעים להבחין בין טוב לרע. בין מי שרץ בקלילות למי שמתנהל בכבדות. מה שראינו ממדריד לא היה מעודד במיוחד. האתרים הוצפו בעקיצות ובאמירות על שחקן לא בריא. וזאת במקרה הטוב. של אלה שזכרו לו חסד נעורים. אחרים דיברו על מספר משחקים קטן במיוחד, שבהם יוכל קאקה לתת משירותיו לקבוצה שהפכה אותו לסופרסטאר בקנה מידה עולמי.
שלשום, באולימפיקו של טורינו, התחזיות הקודרות התממשו. כניסה רגילה, כמעט אקדמית, של שחקן טורו ברגלו של קאקה, הספיקה כדי להשבית אותו לחודש, אם לא לחודשיים. ומחר משחק צ'מפיונס נגד סלטיק, ויובה, אינטר, נאפולי ורומא עושות רושם טוב יותר מהרוסונרי. בקיצור, פאניקה במילאנלו. ממש ככה.
את המצב הציל דווקא ריקי בכבודו ובעצמו. הוא הכיר היטב את הלחשושים על מצבו הגופני. לכן, מיד אחרי הודעת הצוות הרפואי של מילאן כי הפציעה לא קלה, הוא התייצב מול המצלמות. קאקה הכריז כי עד אשר הוא לא יחזור לכושר משחק מלא ויחלים מהפציעה, הוא מוותר על משכורתו. 350 אלף יורו נטו לחודש. בדיוק שכרו של בואטנג.
קאקה כבר סבל בעבר מפציעות שהשביתו אותו לכמה שבועות. יש כאלה שטוענים שחצי מהזמן שלו במדריד הוא היה פצוע, ומעולם הוא לא ויתר על (אירו) פזו אחד. וגם אם חשב אי פעם לוותר, אבא שלו, שהוא סוכנו ולמעשה בעל הבית שלו, התנגד.
הפעם לא היתה להם ברירה. ויתור על משכורת היה פיתרון לא רע, אם לא הפתרון היחידי. רק מי שמכיר את הנפשות הפועלות מבין שלפחות בתקופה הקרובה, כלי התקשורת באיטליה, ברזיל וספרד יעסקו יותר במהלך הדיפלומטי של האב והבן ופחות, הרבה פחות, בפציעה שנחתה עלינו מכניסה שבואטנג היה מגדירה כליטוף.
החתמתו של אנדרס טונייס בבית"ר ירושלים עברה, תודה לאל, בשלום. נציגי לה פמיליה בדקו כנראה בציציותיו וגילו כי לא רק שמדובר בנוצרי טהור, אלא שבשכונת ילדותו בוונצואלה לא התגוררו, רחמנא ליצלן, ונצואלנים ממוצא מוסלמי.
שליחי הפמילייה לספרד, שהעבירו את צום יום הכיפורים בוויגו, עשו סלטות באוויר כאשר ראשי הקבוצה הספרדית התוודו לפניהם מיד בתום תפילת סדר העבודה, כי אמנם לצדו של טונייס שיחקו לאורך השנים מוסלמים, אך הוא, טונייס, התרחק מהם כמו ממגפה.
בכל מקרה הוא מעולם לא ישן איתם בחדר אחד. בוודאי שהוא והמוסלמים לא השתמשו באותן מגבות. נציגים של הפמילייה חזרו עם מסמכים המאשרים את הפרטים שלעיל, ומיד עם בואם לארץ הקודש, מיהרו לברך הגומל וכמובן סוכת שלום בביתם.
רבים וטובים פנו אליי בתהייה מדוע אני מתעלם מההצלחה הבלתי רגילה של גיא לוזון בבלגיה. ובכן, אינני מתרשם יתר על המידה מההצלחה הזו. היא אמנם מכובדת ויפה, אבל היא מקרית מבחינתי. בוודאי שהיא עדיין לא מוכחת. אז הוא ניצח 13 משחקים ברציפות, ביג דיל. שובר שיאים? כן, בקטנה. משהו מקומי. אפילו זניח.
המבחן של גיא לוזון הוא לאורך העונה כולה. בינתיים זה הכל דודו דהאן וסטנדר ליאז'. סוכן ממולח ומועדון אלופים, שהעניק הזדמנות למיסטר אנונימוס שמנצח את מה שסביר שגם עופר פביאן היה מנצח.אז תרגיעו. זה לא יותר ממה שזה.
גד סולמי, שהלך לעולמו, הוא לא רק סיפורה של קבוצה (בני יהודה) או שכונה (התקווה), הוא סיפורו של הכדורגל הישראלי. ובראייה רחבה יותר, אז כן, הוא גם חלק מכובד מסיפורה של מדינה שתפארתה על פועלו הספורטיבי והלאומי של נער שהתגייס לאצ"ל כדי לגרש את הבריטים מהארץ, וגם יכול להם, ואחר כך עשה הכול כדי לגרש את החושך מסביבתו.
אקו"ם