אמרו יפה שלום: ברצלונה נראתה מושלמת
ההארלם גלובטרוטרס מברצלונה הגיעו לשיפולי חברון, פיזרו אבק פיות על הקהל המקומי ונראו בדיוק כמו שמלכת יופי צריכה להיראות: מושלמת ושואפת לשלום עולמי. מלחמה? אולי אחרי המשחק
לא בטוח. אני משוכנע שהצעד הקטן של ברסה, עוד יום במשרדו של סנדרו רוסיי, היה צעד גדול לעיר דורה, שיושבת בשיפולי חברון, במעמקיי שטח איי.
הרי חלק מהאנשים שאירחו אתמול את האימפריה הקטלונית ימשיך לחיות היום את חיי הדוחק, בתנאים בכלל לא קלים. ספק אם יוכל לעשות בשנה טיול בר מצווה בקמפ נואו, או להגיע לגמר הצ'מפיונס, כמוכם. אבל אמש האפור המדכא התחלף בריח של אפטר שייב יוקרתי. הנה הוא לוחץ יד לצ'אבי ומצלם את אינייסטה. בגודל טבעי.
אני מתאר לעצמי מה עבר על הילד הקטן שעמד אתמול בשער וראה את ליאו מסי בועט לו ליד הקורה. מסי החמיץ מולו ולא מול קסיאס. אלה מראות שהילד הקטן יסחוב כל חייו ויספר עליהם לנכדים.
הבחורה שעמדה על הכריזה באיצטדיון בדורא לא הפסיקה להודות לקטאלונים על הביקור ההיסטורי.
אמרה שהם מודל לנחישות עבור העם הפלסטיני, מודל להצלחה ושהשמיים מבחינתם הם הגבול.
היא הודתה לאורחים שבאו לראות את סבלם תחת הכיבוש מאחורי המחסומים הכבדים, וסיימה עם'ברוכים הבאים לפלסטין'. ג'ראר פיקה לא שמע את המשפט האחרון. הוא בדיוק היה עסוק בדחיפות ידידותיות עם ניימאר.
באותם רגעים של אופוריה, אתה שואל את עצמך אם במקום ג'ון קרי והשיחות המשולשות בוושינגטון, לא היה עדיף לשלוח לכאן את מסי עם הנוסחה הפשוטה והפרימיטיבית - שלום תמורת כדור? בקלות היינו חוסכים קצת זמן וויכוחים ומגיעים ישר לשלב חתימת החוזה.
תראו מה עושה קבוצת כדורגל למזרח תיכון ישן. למען תנועת אגן אחת של שחקן ארגנטינאי ראשי מדינות מפשירים חיוך, מפנים את כל הזמן שבעולם עם עדיפות לצילום למזכרת ולחתימה עם הקדשה. מלחמה, אנחנו? אולי כשיגמר המשחק.
אתמול הגענו לדורה ביחד עם אלפי אוהדים פלסטינים, שמרחו על פניהם חיוך של חג והתעלמו מצום הרמדאן. הם באו לפגוש את אלילי המשחק, אפילו לא משחק, אלא אימון ראווה. הכל בכדי שגם אליהם תגיע אבקת פיות מהיער הקסום.
רק שאימון מצ'וקמק, או לא, זו ברסה. היא העלתה קודם את הצוות הטכני בשביל שיסדר את הקונוסים. שמונה אנשים רק אחראים על הסידורים וההכנות וכל מקל עומד בדיוק במקום. לך ספר להם שהקהל הצנוע יסתפק גם בשלוש מסירות כפולות שייחרטו לכל החיים. הרי מחוץ לאיצטדיון פגשתי את ראד עמירה, פועל בניין מקומי, שבדרך כלל עובד באשקלון. הוא סיפר שכבר שבועיים השיחה על הפיגומים היא מסי בדורה. ההיה או חלמנו חלום.
ולא רק הוא. גם את עלי אבו-רביע, מסכנין, פגשתי שם, כי ביום נדיר כזה מצמצמים מרחקים ומגיעים. "אני עומד איתך פה ומתקשה להאמין שברצלונה הגדולה עומדת להגיע בכל רגע", אמר לי ראד, כשלצדו אחיו נידאל. "מסי פה, אי אפשר לקלוט דבר כזה".
דורה , מספרים, היא הפנינה האישית של ג'יבריל רג' וב, מי שמשמש כיו"ר ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית. הוא גדל בסמטאות ליד האיצטדיון, סייע לבנייתו. להביא לשם את הקבוצה הטובה בתבל זו מתנה ל-90 אלף התושבים המקומיים.
ובשביל שהכל יזרום כשורה והאורחים לא יתלוננו, רחובות העיר התמלאו באנשי משטרה במדים, חמושים ברובים ובאפודי מגן. על כל כניסה ליציע עמדו שבעה בעמדת קרב. שום הפרת סדר או דוחק לא נרשמו בכניסות.
רק שברצלונה התעכבה. בביקור קצר כזה כל אחד רצה לחטוף אותה לכמה דקות תהילה. היא התחילה את הסיור בבית לחם עם נאומים לתוך הלילה. באיצטדיון החלו לאבד סבלנות, רק שאז, בזווית העין, אובחנה היסטריה קלה. אל הדשא נכנס מוחמד עסאף, הזוכה הגדול בערב איידול, מסי המקומי. עסאף עשה סיבוב ניצחון וגזר קופון שמן של תשואות.
ערב החל לרדת על האיצטדיון, שהפך לחגיגה מוזיקלית קצבית על מסכי ענק. זרקורים צבעוניים צבעו את הדשא. יום חג כבר אמרנו?
בחוץ עוד עמדו מוכרי כרטיסים עם בוחטות שעדיין לא נמכרו. 50 שקל אחד, 30 שקל לספסר ממש נואש. רק שלא באנו לשמוע שירים ולריב עם ספסרים. איפה הספרדים? כשהשיירה האורחת התקרבה, אפשר היה להרגיש את הצמרמורת עוברת בין היציעים. תוך שניות אנשים נצמדו למראות המהממים של מכוניות משטרה מלוות מארז שחקנים יוקרתי.
רג'וב עלה ראשון עם רוסיי, כשברקע ההמנון הפלסטיני ומיד אחריו המנונה של ברצלונה. ההמנון של ברסה נוגן פעם אחרי פעם, אחרי פעם, עד שהכוכבים עלו על מדי אימון וניגשו לכר הדשא הבאמת מדהים שמטפחים הפלסטינים.
השחקנים הגיעו מלווים בנערים מקומיים ובעשרות צלמים. סוללה ארוכה של אנשי תקשורת באה לתעד את הרגע ההיסטורי. הנערים לא עזבו את הדשא. הם עברו מדני אלבס לצ'אבי, מיששו את ניימאר בכדי לקלוט שזה אמיתי ואחרי זה החליפו איתם מסירות, אחרי זה כתובות ובסיום הציעו חילופי משלחות. אבל לפני עליית דרגה במערכת היחסים, הם התבקשו לעזוב את הדשא. לברצלונה עוד חיכה אימון.
האירוע היה אמור להסתיים ב-21.00, אבל יש הכנה לעונה הקרובה. אז אחרי שהנוער סיים להשתעשע, ואחרי שטחנו שלשום את סנטוס, ברצלונה עוד עשתה שחרור קליל. ב-21.45 היא עוד רצה על הדשא מול קהל שהיה מוכן שהיא תישאר גם לעשות את החגים.
רק שכל דבר יפה מגיע בסוף לסיומו. אלבס השתחווה לקהל ובעט כדור מתנה ליציע כפרידה. היום יש לו את נשיא המדינה, ראש הממשלה, בלומפילד מלא ובהמשך השבוע הוא בתאילנד, שותה שייק קוקוס. ברצלונה על תקן מיס תבל גם יפה, גם שואפת לשלום כלל עולמי. בקיצור, מושלמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם