טיל גארד: יותם הלפרין כבר לא נחמד מדי
יותם הלפרין חיכה כל הקיץ למכבי ת"א. אחרי שהפנים כי זו לא רוצה אותו מספיק, חתם לשלוש שנים בהפועל ירושלים ושינה את נקודת הפתיחה של ליגת העל
מהלך שפתאום משנה את נקודת הפתיחה של ליגת העל. גם אם לא נטו מקצועית, בוודאי בכל הקשור להצהרת כוונות ותחושה שמשדרים שני המועדונים.
עד לפני שבועיים ירושלים עוד היתה תקועה עמוק בצרות הפוליטיות, ונראתה בפיגור משמעותי בכל הקשור להיערכות המקצועית. גם אחרי המעבר לקבוצת הניהול החדשה, שידרו בבירה מסרים מאוד צנועים על הדרגתיות, ובנייה לטווח ארוך. בשלב ראשון, דיברו אפילו על צמצום בתקציב, לפחות לעונה הראשונה. תוכניות ההתפתחות אמורות היו להגיע בהמשך, אחרי ייצוב המערכת ולקראת המעבר לארנה החדשה.
בינתיים, גם שחקנים ממשיכים קיבלו הודעות שבחוזים הבאים יצטרכו לקצץ משמעותית בשכרם. את מורן רוט לא הצליחו להחתים. גם בן רייס קיבל הצעה מהבירה, והעדיף ללכת למכבי חיפה. באותן דקות, האפשרות להחתמת הלפרין ו/או ליאור אליהו נראתה כמו עוד ספין. במקרה של אליהו, הרעיון עדיין לא נראה מאוד ריאלי. רק שבינתיים, לאחר העצמה במו"מ בימים האחרונים, הגיעה הסיכום המפתיע עם הלפרין, שמצטרף ליניב גרין וחנן קולמןשחתמו רשמית שלשום.
לא רק אוהדי ירושלים הופתעו מהשדרוג ברכש, גם במכבי ת"א. אמנם אי אפשר לטעון שירושלים חטפה למכבי את הלפרין. הגארד חיכה בסבלנות כל הקיץ, כבר הגיע לסיכום כללי, ובכל רגע נתון מכבי יכולה היתה לנסח חוזה ולחתום עליו. רק שבתוך הקבוצה התקשו להסתיר את חוסר ההתלהבות מהשידוך המחודש.
יחסים מאוד מורכבים יש למכבי והלפרין. אחד מאחרוני שחקני הבית שגדלו במועדון ובסופו של דבר גם התקדם לעמדת שחקן חמישיה מוביל בעונת 2007/08. רק שבסופו של יום, שני הצדדים ציפו להרבה יותר. מכבי, מההנהלה ועד אחרון האוהדים, התאכזבו מהעטיפה. חיכו שם שנים למשהו שיותם לא היה וכנראה גם לא יהיה. חלמו על מנהיג כריזמטי, מהסוג שמחזיק את המועדון על הכתפיים. גם על הפרקט, וגם סביבו. ב-NBA קוראים להם שחקני פרנצ'ייז. הכוכבים שהולכים אחריהם, הפנים של המועדון. הלפרין לא כזה.
בנבחרת הוא כבר הוכיח את האיכויות עליהן דיברו מאז ששיחק בנוער, אבל גם קמפיינים מוצלחים לא שחררו אותו מהסטיגמות. עבור אוהדי מכבי הוא נשאר רך מדי, ילד שלא הבשיל. הלפרין, מצדו, לא ישכח להם את שאגות הבוז הצורמות שליוו אותו במשחק הפרידה, כשהגיע להיכל עם אולימפיאקוס. גם הוא, לאורך השנים האחרונות, לא נראה מתלהב לחזור למועדון הבית.
הסיטואציה של החודש האחרון כבר עברה את הגבולות. אחרי שסיכם, כמו מדי קיץ, הפעם לא היו שאלות מיסוי. מכבי פשוט חיכתה. לא מספיק רצתה אותו, אבל פחדה לוותר. העדיפה לחכות למקרה שיצטרכו אותו כסותם חורים. תחילה למקרה שסילבן לנדסברג יעזוב. בימים האחרונים, למקרה שבית הדין של פיב"א יחייב את יוגב אוחיון לעבור לקובאן.
במצב כזה מכבי עלולה למצוא עצמה בצרות גדולות, מחפשת בהיסטריה גארד ישראלי שלא קיים. השם היחיד שנשאר בשוק, אם יגיעו לשם, יכול להיות יובל נעימי. הלפרין היה תוכנית המגירה. רק שפתאום, באופן פרדוקסלי, הבחור שמכבי לא רצתה כי הוא נחמד מדי, או לא מספיק לוחמני, החליט להפסיק להיות נחמד. ירושלים לחצה, והלפרין, שלא הוצף בהצעות עבודה זוהרות, החליט להפסיק לחכות.
הצעד מעט מפתיע גם מהזווית שלו. בכל זאת, מי שעזב את מכבי אחרי שהעלה אותה לגמר היורוליג, והמשיך משם לשתי הופעות נוספות בפיינל פור עם אולימפיאקוס, בחר לקראת יום הולדת 30 לחתום לטווח ארוך במועדון צנוע, בוודאי במונחים אירופאים. אמנם כבר שנתיים הוא לא משחק ביורוליג, אבל אם סט. פטרסבורג היתה תחנה לא מתוכננת - ועם הרבה כסף, לאחר שלא הסתדרו בעיית המיסוי בישראל - ובאיירן מינכן זה פרויקט עם פוטנציאל אדיר שבונה עצמו, מעבר לירושלים הוא סוג של הצהרה. בחודשים הקרובים יתברר אם זו הצהרה של הלפרין, שהחליט להוריד, או של ירושלים, שמכוונת פתאום הרבה יותר גבוה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם