קבוצה של אפסים: ההעברות הגדולות שהתפוצצו בפנים
פ.ס.ז' שילמה 64 מיליון יורו עבור אדינסון קבאני, בשיאו של קיץ של פזרנות בקבוצות הגדולות. לפעמים הסכום בפנקס הצ'קים לא קרוב לתרומה על המגרש. וד"ש לדג'מבה דג'מבה
300 מיליון שקל העבירה החודש קבוצת משקיעים לחברת החשמל אחרי שזכתה במכרז להקמת מיזם הסיבים האופטיים. סכום דומה לשתי עסקאות הענק שרקמתי לכם הרגע, 64 מיליון יורו, שילם לנאפולי נסאר אל חליפי, הבעלים הקטארי של פריז סן ז'רמן, עבור החלוץ האורוגוואי אדינסון קבאני.
אין כמובן מה להשוות בין בטחון המדינה ובידור להמונים, אבל הכוונה היא להראות את חוסר השפיות שעובר הקיץ על מועדוני הענק, כשזה מגיע לפיזור צ'קים.
גארת' בייל, כריסטיאנו רונאלדו, אלה שמות שהסכומים שנעים סביבם היו יכולים לאזן בקלות את תקציב המדינה. מישהו לוקח את האפשרות שבסופה של חגיגה נלך הביתה עם פלופ? לפעמים מה שעבד באיטליה לא בטוח שיילך בצרפת. יש מיליון משתנים, ובכל זאת מדובר בבני אדם עם רגשות ולא במכונות עם צ'יפ אלקטרוני.
הנה, בבקשה. ליד הדיסקוטקים המובילים באנגליה אפשר לפעמים למצוא בחור בלונדיני שמתקלט בשביל הכיף. יש לו במזוודה הכסופה דיסקים של קינגס אוף ליאון, אחלה להקה, ולפעמים הוא שולף את ארית'ה פרנקלין, תלוי בקהל. רק חדי עין יכולים לזהות שמדובר בגאיזקה מנדייטה-מי שהיה הכוכב הגדול של ולנסיה בשנות ה-90, אבל בלאציו האיטלקית עד עכשיו לא מבינים איך הוציאו עבורו סכום מטורף של 48 מיליון יורו. ולא מדובר בימים משוגעים אלה, אלא אי אז ב-2001.
זה היה אחרי שהנציגה התכולה של רומא שלחה את פאבל נדבד ליובנטוס ואת חואן סבסטיאן ורון למנצ'סטר יונייטד. לאציו היתה צריכה להביא במקומם שם גדול כדי שהקהל יהיה מבסוט. מנדייטה היה אז הקשר המופלא של ולנסיה, קבוצה שהגיעה איתו פעמיים לגמר ליגת האלופות. הנשיא, סרג'יו קראנגוטי, שפך ים של מזומנים כדי לנצח את ריאל מדריד בקרב על האס הספרדי.
המאמן דינו זוף כבר סיפר לכולם על מגע הקסם של מנדייטה, על שיטפון הגולים שיבוא. הקשר שיחק בלאציו 20 משחקים וסיים עם אפס שערים. הקבוצה היתה כל כך תקועה איתו, שהיא נשארה עם חוב של 12 מיליון יורו לספרדים מבלי יכולת לכסות. ההנהלה היתה מוכנה לתת לולנסיה כוכבים כמו קלאודיו לופס וסימונה אינזאגי, רק שהקוף הכבד יירד לה מהגב.
מנדייטה עוד ניסה לחזור לכותרות עם הרפתקה קצרה בברצלונה, אבל בסוף מצא את עצמו במידלסברו, בערפל ובעשן של צפון מזרח אנגליה. למרבה הפלא הוא התאהב במקום הצנוע, אבל גם שם נשיא המועדון אמר "די" והוא בחר במוזיקה ובעיירה הקטנה יארם כמקום להשתקע אחרי הפרישה ב-2007.
הטרגדיה של לאציו לא הסתיימה. פלופים, מתברר, היא אוכלת עד ימים אלה. לא מזמן נפרדה ממאורו זארטה הארגנטינאי, שחזר לולז סארספילד, הקבוצה בה החל את הקריירה. דווקא במקרה הזה המועדון האיטלקי היה זהיר כדי לא ליפול כמו פעם. לא עזר.
לאציו השאילה את השחקן בקיץ 2008 תמורת 2.4 מיליון יורו מאל סאאד הקטארית, אבל עם אופציה ממשית לרכישה. זארטה היה מדהים. לא הפסיק להבקיע, לפרפר יריבים. אפילו בגמר הגביע האיטלקי הוא הבקיע בדרך לניצחון דרמטי על סמפדוריה בפנדלים. כשהסתיימה העונה החלו הצרות.
לאציו רכשה את זארטה תמורת 20 מיליון יורו והוסיפה סעיף שחרור תמורת 60 מיליון, שחס וחלילה לא תהיה לו אפשרות בריחה. זארטה הפסיק להבקיע. הוא שיגע את מאמניו, כשבמקום למסור התעקש על עוד דריבל. אחיו, סרג'יו, שהיה הדובר הרשמי והסוכן העיקרי, ביקר את תפקוד המאמנים והתלונן שלאציו הורסת את היהלום המשפחתי.
האיטלקים לא ידעו מה לעשות עם העסקה הכושלת. לא רק שעל הדשא היו בעיות, גם מחוץ לאיצטדיון היו כאבי ראש עם הטאלנט. זארטה צולם עם חבורת אוהדים כשהוא מצדיע במועל יד. לא עזרו ההסברים של אחיו שלמאורו לא היה מושג מה התנועה מסמלת ויותר מזה הוא לא יודע מי הם היטלר ומוסוליני. הנזק נגרם. רק עכשיו, אחרי ארבע שנים של עליות ובמיוחד מורדות, סוף סוף נרשמה פרידה מהשחקן שלא הפסיק להתלונן גם אחרי שחזר הביתה.
"אתם יודעים למה חתמתי בולז?", שאל את התקשורת הארגנטינאית ומיהר לענות. "רציתי להרגיש שוב חשוב, אהוד. הייתי רואה משחקים ונכנס לשירותים כדי לבכות. זה נורא כשלא נותנים לך לעשות את מה שאתה יודע".
אבל למה ללכת ללאציו, שהיא יחסית מועדון משולי השורה השנייה. פפ גווארדיולה לא נפל כבוס של ברצלונה? בטח שנפל. אני לא יודע כמה זוכרים את דמיטרו צ' יגרינסקי, שהגיע לקאמפ נואו ב-2009 משחטאר דונייצק האוקראינית.
גווארדיולה התרשם מהבלם אחרי שראה אותו משחק בסופר קאפ נגד קבוצתו. הוא שילם אז 25 מיליון יורו והיה משוכנע שייתן פייט ואולי אף יוציא מההרכב את קרלס פויול או את ג'רארד פיקה. בפועל כמעט כל פעם שהאוקראיני עלה על המגרש הקהל המקומי הגיב בכעס בגלל איטיות מופגנת וחורים בלתי נסלחים. זה הגיע למצב שיוהאן קרויף כתב בטורו בעיתון "אל פריאודיקו": " כל פעם שאתם שורקים בוז, זו בעצם ביקורת כלפי המאמן שלכם".
גווארדיולה עוד היה בעד להמשיך לתת צ'אנס לבלם, אבל אחרי עונה אחת ו-859 דקות משחק רחוקות מלהרשים, הוחלט ברוב קולות על פרידה שתצמצם את הנזקים. דונייצק רכשה את השחקן שלה בחזרה תמורת 15 מיליון יורו, לבארסה ההרפתקה עלתה 10 מיליון יורו ומאז מי שמע על דמיטרו האוקראיני? ספרד, עם כל הכסף הגדול שמסתובב במועדוני הענק, היא מקור רציני לפלופים.
קאקה בריאל מדריד זו לא נפילה ודויד וייה בברצלונה? לא חסרות דוגמאות, אבל נדמה שהמולדת של הברדק היא אנגליה, מדינת ההגזמות הפראיות. הידעתם כמה שילמה קווינס פארק ריינג'רס לאנז'י מחצ'קאלה בקיץ שעבר עבור הבלם הקונגולזי כריסטופר סמבה? 12.5 מיליון ליש"ט ושכר שבועי של 100 אלף ליש"ט. המנג'ר הארי רדנאפ תיאר את הרכש שלו כמפלצת. אחרי חצי עונה סמבה חזר למחצ'קאלה ולא בריקודים.
לא פעם אלכס פרגוסון, המנג'ר של מנצ'סטר יונייטד, העביר ביקורת על קולגות שנכשלו. כשראה את צ'לסי מוציאה 50 מיליון ליש"ט על פרננדו טורס, מיהר לומר: "כשמחתימים שחקנים בסכומים כאלה, אני לא רואה אפשרות שאתה מוציא אותם מההרכב, למרות שרבים חשבו שדרוגבה צריך לשחק במקומו". סיר אלכס גם לא נשאר חייב כשליברפול, היריבה הגדולה, נפלה כששילמה עבור אנדי קרול 35 מיליון ליש"ט, מהכסף שהיא קיבלה עבור טורס. "הוא לא שיחק הרבה בניוקאסל ועכשיו צריך להתמודד עם כזה סכום", פרגוסון הסביר. "הוא צעיר וזו קפיצה גדולה מאוד בשבילו".
רק שגם אצל השד הקשיש היו לא מעט נפילות בשנים האחרונות. התרומה של דמיטאר ברבאטוב בטח לא היתה קרובה ל-31 מיליון הליש"ט ששולמו עליו. את מאסימו טאיבי, השוער האיטלקי שהביא, כינו "העיוור מוונציה", וכדאי שלא נרחיב על קלברסון הברזילאי ובטח שלא על הפלופ הקמרוני מיודענו אריק דג'מבה דג' מבה שהגיע לאולד טראפורד תמורת 3.5 מיליון ליש"ט ולאחרונה השם שלו נקשר עם בני סכנין.
דג'מבה דג'מבה, שהגיע מנאנט, אולי לא עלה כמו קבאני, אבל המעבר שלו רק מדגיש כמה לפעמים קשה לשחקן להשתלב למעמד החדש. דג'מבה דג'מבה, מספרים, קנה באנגליה עשרה רכבי שטח וניהל במנצ'סטר 30 חשבונות בנק. הסוכן שלו, כריסטופר מונגט, סיפר אז: "הייתי מתרוצץ ארבע שעות ביום כדי להשתלט על הנושאים הפיננסיים. הוא הרוויח 75 אלף ליש"ט בחודש, והכל הלך על החזרי הלוואות. הוא התחיל לבקש מקדמות ובמועדון בסדר גודל כזה, דברים כאלה לא מתקבלים יפה".
דג'מבה דג'מבה הסביר אז איך הגיע למצב של פשיטת רגל: "שחקנים אפריקאים נותנים את כל הכסף שלהם למכרים. עזרתי גם לאנשים שאני לא מכיר. הייתי צעיר, שחצן. היום אני כבר אומר 'לא'".
לפעמים שחקן שמוכתר בתואר "היקר ביותר בעולם" לא יודע מה לעשות עם תג המחיר הכבד, ובמיוחד עם הציפיות הגדולות. ג' יאנלואיג'י לנטיני היה כזה. מאמן מילאן, פאביו קאפלו, שכנע ב-1992 את סילביו ברלוסקוני שהכוכב הגדול של טורינו צריך להיות הפנים של המועדון בשנים הבאות.
ברלוסקוני שילם 13 מיליון ליש"ט ולנטיני הפך ליקר בעולם. הוותיקן יצא במחאה שסכומים כאלה פוגעים במעמדו של האדם העובד. נשיא טורינו, ג'אנמאורו בורסאנו, לא יכול היה לצאת מהבית בגלל זעם האוהדים. רק שעכשיו כל חובת ההוכחה נפלה על כתפיו של לנטיני.
בעונה הראשונה הוא היה נפלא. שבעה שערים, אינסוף אסיסטים. מילאן זכתה באליפות, אבל הפסידה בגמר ליגת האלופות למארסיי הצרפתית. זה לא מה שהיה צריך לעכב את עלייתו של לנטיני לפסגה, רק שמה לעשות יש תקלות בחיים. באוגוסט 1993 הוא עלה על פורשה 911, נכנס לכביש המהיר ובמהירות של 200 קמ"ש התרסק יחד עם התקוות.
לנטיני היה יומיים בתרדמת, ולמזלו יצא בחיים. הרופאים אמרו שאין מניעה שיחזור לשחק, אבל זה כבר לא היה אותו שחקן. "אפשר היה לראות מה הוא יודע לפני ואחרי התאונה וזה היה לגמרי אחרת", אמר חברו לקבוצה, מרסל דסאיי.
לנטיני ישב על הספסל כשמילאן הגדולה זכתה בגביע האלופות ב-1994 אחרי שהביסה בגמר המופלא את ברצלונה וחזר לטורינו שלוש שנים לאחר מכן תמורת סכום יחסית צנוע של שני מיליון ליש"ט. הוא סיים את הקריירה בגיל 40 בקבוצת ניסס החובבנית, כשמי בכלל זכר שפעם היה השחקן היקר בעולם.
כמובן שאנחנו מאחלים לאדינסון קבאני קריירה הרבה יותר מפוארת ושמחה מהבחורים היקרים עליהם סיפרנו, אבל גם הוא וגם ראשי פ.ס.ז' צריכים לדעת שכסף הוא לא הכל, ולדי.ג'יי מנדיייטה יש שיר שבדיוק מתאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם