נבחרת הנוער של ארה"ב מסתכלת על כולם מלמעלה
בזכות ארגון טוב יותר בגילאים הצעירים, וכמות אדירה של כישרון ואתלטיות, ארה"ב הצליחה לשלוט באליפות העולם האחרונה עד גיל 19. הדומיננטיות שלה שם הזכירה את ימי הדרים טים
מצד שני, אם זה מנחם את הנבחרת של אלכסנדר צ' רנוב, הוא לא לבד: הנבחרת האמריקאית הזו היתה לא רעה בכלל. החבורה של בילי דונובן, מאמן אוניברסיטת פלורידה, שלטה בטורניר בצורה מדהימה, בדרך לזכייה חמישית בתולדות ארה"ב (הקודמות: ב-2009 עם קליי תומפסון וגורדון הייוורד, ב-1991 עם וין בייקר ו-ווסלי פרסון, ב-1983 עם סקוט סקיילס וקני ווקר, וב-1979 עם ג' יימס וורת'י וסם פרקינס).
בתשעה משחקים רשמה ארה"ב הפרש ממוצע של 39.6 נקודות ; אם מוציאים מהמשוואה את שני המשחקים נגד סרביה, שעשתה להם חיים קשים בשלב המוקדם ובגמר (68-82), ההפרש הממוצע נוסק ל-47.6. " כבוד גדול הוא לי לייצג את המדינה שלי", סיכם דונובן. "זו היתה נבחרת חסרת אנוכיות לחלוטין, ששיחקה רק עבור הצלחת המדינה שלנו. החבר'ה עשו את כל מה שהיו יכולים כדי לזכות בזהב. אני לא יכול להיות גאה יותר בדרך בה שיחקו". הסטטיסטיקות מגבות אותו; עשרה משחקני הסגל רשמו לפחות 6 נקודות בממוצע לערב, ואף אחד לא עבר את ה-12.6 שקלע ארון גורדון.
החלוקה המאוזנת הזו, וכמות הכישרון האדירה, אינן מקריות. אם בעבר השחקנים היו נבחרים על פי היכרות שטחית של המאמן הנבחר, בעל טווח ראייה מוגבל, כיום קיימת ב-USA BASKETBALL, הגוף המארגן של נבחרות הייצוג האמריקאיות, ועדה שבראשה עומד שון פורד, ותחתיו כמה שמות גדולים מעולם מאמני המכללות: ג'ים בהיים, ברוס וובר, רוי וויליאמס וג'יי רייט. הוועדה הזו מזמנת מאגר גדול של כשרונות לאימונים - כמו בנבחרת הבוגרת - ומתוכם מורכב סגל למספר שנים.
ההמשכיות מחזקת את הנבחרת, ובמקביל גדלה החפיפה בין השמות בנבחרת האמריקאית לנבחרים העתידיים בצמרת הדראפט. הנבחרת של דונובן, אגב, נראית כסובלת משתי מחלות קבועות של הכדורסל האמריקאי: אין בה קלעי שלשות גדולים - רק ארבעה מ-12 השחקנים בסגל דייקו מעבר לקשת בטורניר, ורק שניים מהם קלעו ביותר מ-30 אחוז - גם אחוזי העונשין היו חלשים.
מצד שני, מי צריך לקלוע משלוש או מהקו כשיש לך כאלה אתלטיות וכוח, שמתבטאים בעוד ועוד הזדמנויות בריבאונד ההתקפה: את סין, למשל, ניצחו האמריקאים 16-53 בריבאונד (57:113 בנקודות), כולל 30 כדורים חוזרים מתחת לסל הסיני; ומול חוף השנהב תוצאת הסיום היתה 29-88, כולל 26-59 בריבאונדים .
"הם ממש ממש אתלטיים", ציין ניקולה ינקוביץ', פורוורד סרביה, לפני הגמר, "והיעד הראשון הוא לעצור את ריבאונדי ההתקפה שלהם". ההצלחה היתה חלקית בלבד: הסרבים נכנעו בגמר רק 17-6 בכדורים החוזרים בהתקפה, ו-39-28 בכלל . "היתה לנו נבחרת נהדרת ומנוסה מאליפות העולם עד גיל 18", המשיך דונובן, "והמצטרפים החדשים נייג' ל וויליאמס-גוס, ארון גורדון, ג'אליל אוקאפור, ג' סטיס ווינסלאו-הצעירים יותר - הוסיפו אלמנט משלהם. זו היתה נבחרת מיוחדת".
גורדון נבחר ל-MVP של האליפות, כשהוא מצרף לנקודותיו גם 6.1 ריבאונדים , 2 חטיפות ו-61 אחוז מהשדה לערב. מדובר על פורוורד עם קפיצים ברגליים, שיעבור מעמדה 4 בנבחרת ארה"ב לעמדה 3 באוניברסיטת אריזונה בעונה הקרובה.
מאמנו דונובן השווה בראיון ל-USA TODAY את האנרגיות והמוטיבציה של גורדון לאלה של ג'ואקים נואה, ומאמנו באריזונה שון מילר מסביר את שינוי התפקוד המתוכנן: "אני מאמין במובנים רבים שעמדת הסמול פורוורד היא הטבעית שלו - הוא לא מקבל קרדיט על כמה שהוא טוב בהגנה. כשמדברים על פוזיציה ותפקוד, כולם חושבים על התקפה. ההגנה שלו עושה את ההבדל". ומה שנשאר עכשיו לגורדון, בעיקר, זה לשפר את הקליעה מבחוץ.
לצדו נבחר לחמישיית הטורניר הסנטר אוקאפור, יליד שיקאגו, בן 17.5, שעדיין לא בחר אוניברסיטה. "הוא חזק להדהים יחסית לגילו, מלוטש עם הגב לסל, מצליח להאט את המשחק לקצב שמתאים לו", כתב עליו מייק דקורסי ב"ספורטינג ניוז", " תהיתי איזה ביג מן אמריקאי הוא מזכיר לי, עד שזה היכה בי פתאום: טים דאנקן. אוקאפור הוא השחקן שהכי מזכיר את דאנקן מאז המקור, והוא אמר לי שדאנקן זה המודל לחיקוי שלו, כך שהכל מתחבר".
בקו האחורי השם הבולט הוא מרקוס סמארט, שכבר שיחק בעונה שעברה בקולג'ים, באוקלהומה סטייט. ההשוואות במקרה שלו מדברות על ג' יימס הארדן, והוא מהווה חלק אינטגרלי מקבוצת שחקני-על בפוטנציה - ביניהם אנדרו וויגינס הקנדי, ג'בארי פארקר וג' וליוס רנדל - שגורמת לקבוצות NBA רבות להתחיל כבר בקיץ 2013 את ההכנות לדראפט 2014.
" זה מספק מאוד", אמר סמארט אחרי הניצחון בגמר, כשהוא מסיים את הטורניר כמלך החטיפות של ארה"ב (2.4), " לא נכנסנו לשאננות כשפירקנו קבוצות בשלב הבתים, ידענו מה הסיבה שאנחנו כאן וידענו שבשלב מסוים יהיה לנו קשה יותר. מספק מאוד לבוא לכאן, לדעת מה היעד שלנו ולצאת עם המטרה - מדליית הזהב".
החוזים הגדולים ב-NBA הם המטרה הבאה שלהם, וגם זה יגיע. עניין של שנה, שנתיים, גג שלוש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם