השליח המיוחד: מה הסיפור של מיכאל ניס?
כבר יותר מעשור שההתאחדות הגרמנית מניידת את מיכאל ניס בין איים אקזוטיים למדינות עולם שלישי. למרות גליון הצלחות רזה, בימים אלה הוא מופקד על טיפוח הנבחרות הצעירות בישראל. האם זה מה שאנחנו צריכים?
שום חדש. חשבתי שלפחות הגרמנים ישפכו קצת אור על האיש שהתמקם באחד התפקידים הרגישים בהתאחדות שלנו, אבל כלום. כמו דף הויקיפדיה הכמעט שומם, ניס נשאר דמות מסתורית, או שיותר גרוע, ייתכן ואין לו הרבה מה להציע חוץ מהיותו גרמני.
הרי כדורגל הוא ענף מתוקשר, הכל כתוב ברשת. אם אתם כבר לוקחים מישהו, אתם בטח מסתכלים בקורות החיים, מחפשים הישגים. לניס אין. גיא לוזון לעומתו הוא ז'וזה מוריניו. תבינו, הפעלנו את מיטב הסוכנים ואמצעי הריגול. התעלמנו מהקשיים הכלכליים ושפכנו הון עד שהצלחנו לגרד עליו קצת מידע. איך נאמר, די מדאיג.
מיכאל ניס, בן 45, נולד בקרלסרוהה שבדרום מערב גרמניה, ומעולם לא היה תותח כשחקן. המקסימום שאליו הגיע היה כנראה כדורגל חובבני, אבל גם על זה אנחנו לא סגורים. בסדר, גם אברהם גרנט לא היה שוס גדול.
בקיצור, ב-2001 הבחור סיים את בית הספר הגבוה למאמנים בקלן ובלי רזומה מדהים נחטף לפרויקט היוקרתי של הכדורגל הגרמני. יוקרתי? שוין. הגרמנים כבר שנים נוהגים לעשות מערופים ולסייע במיוחד למדינות העולם השלישי. זהו פרויקט בו מעורבים ההתאחדות, הוועד האולימפי ומשרד החוץ, ועבר בלמעלה מ-100 מדינות.
איפה שיש כאוס, רעב ועוני מחפיר מגיע מאמן עם טרנינג של אדידס וסט של כדורי עור ומביא קצת מצב רוח. קצין מוראל, אם תרצו לקרוא לזה, כי בואו נגיד שאיי סיישל לא בדיוק קוראים תיגר על ספרד כמעצמה הבאה.
כן, איי סיישל היתה התחנה המשמעותית הראשונה בדף העבודות של מר ניס, שהגיע לחופים הזהובים ב-2002 אחרי שהמאמן דומיניק באטניי שרד שם שישה חודשים לפני שנמלט לסדאן, מהליגה הצרפתית הבכירה.
לא כל כך רע לבלות בסיישל, מקום שבשביל לעבור בו חופשה תיאלצו לשבור את קופת דן חסכן שבסלון ולמשכן את הילד. ניס בילה שם שנתיים. ארכיפלג באוקיינוס ההודי של 150 איים קטנטנים, הממוקמים צפונית למדגסקר, במזרח אפריקה.
86 אלף תושבים, שחיים רוב הזמן בביקיני. האוכלוסייה הכי קטנה ביבשת. אבל ניס הוא איש עבודה שלא בא לבלות עם מרטיני יבש. הוא גם לא התייאש כשראה את הדירוג המדכדך, מקום 48, לא בעולם, אלא ביבשת אפריקה מתוך 52 התאחדויות.
בפיפ"א הנחשים דירגו אותם קצת יותר נמוך, משהו כמו 185. ניס גילה שעבודת פרך מחכה לו, אף על פי שהנבחרת זכתה במדליית ארד במשחקי האוקיינוס ההודי. הילדים לא משחקים ברחובות, אין שחקנים והכוכב הגדול ענה לשם כריס דאוסון, שבילה שנתיים בבולטון, אבל סיים את הקריירה בקבוצת החובבים ברומסגרוב רוברס. ניס פעם תיאר שבוע טיפוסי של הסגל: "האימון ביום שני לא היה טוב. אתמול היו רק שמונה שחקנים.
השחקנים של לה דיג לא הגיעו, אחרים דיווחו על פציעה, יש כאלה שלא שוחררו מהעבודה. אני מקווה שאחרי הצהריים כולם יתאמנו, כי בשבת יש משחק". יכול להיות שהמאמן הגיע לישראל על סמך אותו ניצחון של סיישל ב-2004 על זימבבואה במוקדמות אליפות אפריקה, שעד היום נחשב לאחד הגדולים בתולדות המדינה. 1-2 שהקפיץ אותם למקום ה-178 בעולם, הטוב ביותר מאז 1998. הם אפילו הקדימו אז את אריתריאה בטבלת בית 6.
הקריירה של הגרמני סירבה להתרומם, לא משנה כמה ההתאחדות שלו ניסתה לקרב אותו לצלחת. הידעתם, למשל, שבמונדיאל שהתארח בברלין ב-2006 האיש שלנו סייע לנבחרת האנגלית. סייע זה קצת גדול עליו. הוא התנדב. איש הקשר בין הנבחרת הבריטית לוועדה המארגנת, שזה סוג של שליח. "הייתי צריך למנוע בעיות ולגרום שכל ההתנהלות תלך באופן חלק", סיפר את תרומתו למאמץ המלחמתי.
אבל לפחות באותם ימים של כישלון אנגלי מהדהד, היתה לו הזדמנות להתקרב לאליטה, ובמיוחד לסוון גוראן אריקסון, שאימן אז את אנגליה. "היתה לי אפשרות לראות איך נבחרת גדולה מתנהלת, ואיך מאמן ענק יוצר אווירה", סיפר . "איך הוא מתקשר עם שחקנים, הרוגע שלו. זה היה מרתק. אני מיישם כמה מהרעיונות האלה כמאמן. הרי כשהגעתי לרואנדה התחלתי מאפס".
הקרבה לאנגליה לא הביאה לניס קבוצה מהפרמייר ליג, והכישלון ברואנדה לא סיפק מבול של טלפונים. בהתאחדות הגרמנית שוב עשו מתיחות לכל מקום אפשרי, עד שבספטמבר 2008 מצאו לו אחלה מקום לשים את החפצים: מנהל טכני בהתאחדות של דרום אפריקה.
ממש כמו כאן, ג' וב עם אפשרות להתרחבות ותפיסת עמדת מפתח, אבל מסתבר שהשמחה במשפחת ניס היתה מוקדמת. כשאשפורד מאמלודי, מקציני הפיתוח של פיפ"א, הגיע לקונגרס ביוהנסבורג ושמע על התוכניות המהפכניות, הוא הטיל וטו. אמר "מה פתאום גרמני, איך ישלוט על תשע פרובינציות במדינה? צריך ידע, קשר עם האנשים". הוא ביקש שמקומי יאייש את התפקיד.
לדרום אפריקאים לא היתה ברירה, בכל זאת פיפ"א דורשת, אבל גם לא היה נעים. הם מקבלים עזרה מהגרמנים מ-1996, אז נשלח הורסט קריטה כדי להסביר להם איך לבנות התאחדות בריאה ויציבה. הם חיפשו ובסוף מצאו לניס תפקיד במחלקת החינוך. אחראי קורס מאמנים, תעודות פרו, תחת עינו המפקחת של קנת "קונטיננטל" קובקה.
משפחת ניס מצאה גג כמה קילומטרים מחוץ ליוהנסבורג. בחג המולד אירחה 25 איש לסעודת חג. חיים די נוחים, אבל גם שם התעוררו קשיים וצרימות בקשר לבעל הבית. עם כל הכבוד לטקסי הסיום החגיגיים של הקורס, היו תלונות על איכותו.
ביולי 2010 התלונות הגיעו לדיון בפרלמנט. נטען אז שהלימודים הם עירוב של חומרים ישנים מהמשנות הגרמניות, ההולנדיות והאנגליות, מה שיוצר בלבול בקרב החניכים וטעויות. כשניס נשאל מה דעתו בעניין, אמר: "הם לפחות יותר טובים מאלה שההתאחדות האפריקאית מספקת".
אחרי שנתיים תם הרומן המתוקשר וההתאחדות הגרמנית החליטה להקפיץ את ניס כמה שלבים בדירוג פיפ"א ולשדך אותו לרואנדה. כן, בניגוד לאיי סיישל, ברואנדה לא היינו ממליצים לכם לעשות את החופשה הבאה, אבל מה לעשות גם כאן ההתאחדות הגרמנית נשבעה שהיא תעשה שמח.
בסוף 1999 היה זה רודי גוטנדורף שנשלח לקיגאלי, הבירה, לבצע סדר בבלאגן. מדובר במאמן מנוסה שאימן באפריקה במשך שנים, בין היתר את גאנה, פיג'י ומאוריציוס. גוטנדורף פתח את התיאבון, ורואנדה המוכה הדהימה את העולם כשהעפילה לראשונה לאליפות אפריקה לאומות ב-2004, שם החמיצה בפוטו פיניש את המקום ברבע הגמר.
כשהבריגדיר גנרל ויו"ר ההתאחדות, ג'ון בוסקו קוזארה, הסכים לקחת את ניס כמאמן החדש ב-2006, היתה לו בקשה אחת: לחזור לאליפות אפריקה. חוזה קצר טווח לשנה, שיוארך רק במקרה של הצלחה. כשניס החל לעבור על הרשימות, הוא התעניין למה אין לו יותר שחקנים באמצע שנות ה-20 לחייהם, כמו באירופה הקלאסית. הממונים שלחו אותו במנהרת הזמן אי שם ל-1994 הטראגית .
מלחמת האזרחים בה שתי מיליציות של בני ההוטו טבחו בכ-500 אלף מבני הטוטסי. על פי הערכות, הרצח ההמוני עלה בחייהם של בין 800 אלף למיליון תושבים. כדורגל הוא הדבר האחרון שצריך להדאיג את בני המקום.
אבל ניס הוא אידיאולוג. הוא למד אנתרופולוגיה באוניברסיטה, אוהב לחקור תרבויות חדשות. הוא בא לרואנדה במטרה לשנות דיסקט. כתב ה"דר שפיגל", שהתלווה אליו במשך תקופה, סיפר איך הגרמני ביקש משחקניו לשנות קודם כל את הרגלי השתייה. חלילה לא אלכוהול, אלא לא עוד חמישה בקבוקי פנטה לפני אימון. אחרי זה ניס הודה: "כאן אני קודם כל עובד סוציאלי ורק אחר כך מאמן".
ניס הבין מיד את האחריות שמוטלת עליו. לא עוד חובבנים, סוף סוף יש גם לגיונרים כמו אוליבר קרקזי מהלסינבורג השבדית. הנרי מוניינזה מסט טרוידן הבלגית ואפילו פריץ אמרן, שחקנה של לבדיאקוס היוונית. רק שהגרמני שלנו באפריקה מצא את העבודה המאתגרת כמעט בלתי אפשרית.
קודם כל, החלוקה השבטית בתוך הנבחרת יצרה חבורות והיררכיה שקשה היה לפרוץ, ושנית הוא נכנס לתוך מטבחון פוליטי שדרש הצלחות, כמו שהסביר גספר קאייג'וקה, ממשרד הספורט, לעיתונות הזרה. "כדורגל הוא בשבילנו אמצעי לאחד את העם. כששר מגיע לנאום, באים לראות אותו מעט אנשים, ואילו במשחק נבחרת האיצטדיון מלא".
לא פלא שאחרי הפסד ביתי לקמרון בפתיחת משחקי אליפות אפריקה, נכנס לחדר ההלבשה לא פחות ולא יותר מאשר הנשיא פול קגמה והעביר שטיפה לשחקנים. "הוא ביקר את היעדר המאמץ והפטריוטיות מצדם", ניס הודה אחרי השטיפה שקיבל.
הגרמני לא שרד שם. אחרי שנה בתפקיד, וכשהכרטיס לאליפות אפריקה חמק בגלל רקורד רזה של שני ניצחונות וארבעה הפסדים, הודיעו לו שתם זמנו. הבריגדיר גנרל קוזארה נימק את הפרידה החפוזה: "ניס הוא מאמן סבלני וטוב, אבל לא עשה שום דבר גדול עם הנבחרת".
במאי 2012 נפרד ניס גם מתפקידו היוקרתי בדרום אפריקה. היה לו חשוב להדגיש אז בפני התקשורת המקומית: "לא פוטרתי, לא התפטרתי. זה סוף הפרויקט. החוזה מסתיים באוגוסט, אבל אעזוב כבר ביוני. אני מחפש אתגר חדש.
ככה זה בחיים, אני פתוח להכל, ולא משנה אם זה יהיה באפריקה או מחוצה לה". כשהתבקש להיות יותר ספציפי, הודה: "אני רוצה לאמן. חסרה לי ההתרגשות של המשחקים והתחרויות. אני רואה שם את העתיד שלי. אני רוצה לחזור לספסל ומקווה שיצוץ דבר מעניין".
מאוד מעניין. בשנים האחרונות יש יחסים הדוקים מאוד בין ההתאחדויות הישראלית והגרמנית. תיאו צוונציגר, הנשיא הקודם, היה מנצל כל ביקור של נבחרת הגוזלים כדי להגיע לכאן, וגם יורשו וולפגנג נירסבך מחבק אותנו לאורך כל הדרך.
לכן, כשיו"ר ההתאחדות אבי לוזון והמנכ"ל אורי שילה חיפשו מנהל טכני להתאחדות ושאלו את הקולגות מהקלאסה האירופית אם יש המלצה, מישהו זרק את שמו של ניס הפנוי והוא החליק לכאן כמו כפפה ליד. אדם בלי רקורד מרשים, עם קורות חיים של חצי דף, מקבל קידום ושדרוג.
"כמאמן הנבחרת הצעירה אני יכול להביא את הרעיונות שלי ישר לסגל", הסביר בגרמניה. "כמנהל טכני אני יכול להביא לשינויים בטווח הבינוני והארוך במבנה הכדורגל הישראלי".
הבנתם ? את הניסיון הכביר שצבר ברואנדה ואיי סיישל הוא יביא אלינו, בתקווה שהפעם יצליח לו. גרמני עם טרנינג של אדידס וכדור מעור, או אם תרצו, ברוכים הבאים לעולם השלישי.
את ניס עדיין לא יודעים איך לאכול אלה שעובדים איתו במסגרת ההתאחדות. הם אומרים שמוקדם לשפוט אותו כאיש מקצוע, בטח כשלא עבר טבילת אש רצינית. מי שמסתובב בקרבתו מציין שמדובר באיש מנומס, לבבי, משתף פעולה.
בהתחלה חשבו שיעשה מהפיכות חצר, אבל בינתיים גם מאמנים שהיו מועמדים לסיים את דרכם, ממשיכים. להיפך, הוא קירב אליו את אלון חזן ועופר פביאן כעוזריו. את אלי אוחנה השאיר בנבחרת הנוער. יש כבר מי ששואל אם הוא זה שהחליט, או שהחליטו בשבילו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם