אי שם מעבר לרשת: מהפכת הצ'קים בטניס
40 שנה עברו מאז הפגישה במלון בלונדון בה הוקמה התאחדות הטניס לנשים, הקמפיין של בילי ג'ין קינג לשוויון בין נשים לגברים על המשטח הפך למציאות
כמו שקינג תדגיש, נשים מ44- מדינות משתתפות השנה בתחרויות, מגיל 16(דונה וקיץ' הקרואטית) עד קימיקו דאטה קרום.(42) בזוגות, ישראלית שיחקה לצד סינית והונגריה לצד קולומביאנית. לכולן, בהתחשב בהצלחתן כמובן, ישלמו אותו דבר כמו למקביליהן מטורניר הגברים.
זה היה חזונה של קינג לפני 40 שנה, כשהובילה קמפיין לשוויון בין נשים לגברים בעולם הטניס, על ידי הקמת איגוד משלהן וסבב משלהן. עד שהמטרה הושגה, היא לא התכוונה לנוח. אין פלא שהחיוך שלה רחב ביותר, ושהיא זוכרת עד לרמת המילה את מה שאמרה לשחקניות שהצטופפו בתוך חדר כנסים במלון לפני כל כך הרבה שנים. מלים שמהדהדות עד היום.
"כך נשפר את מצבנו, אבל המטרה האמיתית היא לפעול למען הדורות הבאים", אמרה, "אם אתן מצפות למחיאות כפיים, לעשות טונות של כסף, להיזכר לנצח כאלה שהביאו את השינוי, נא לעצור עכשיו. אם נצפה לכל אחד מהדברים הללו, אין לנו טעם לפעול. אבל אם תרצו לעזור לדורות הבאים, נעשה שינוי גדול. נעשה היסטוריה".
קינג מביטה לצד השני למגרש המרכזי בו, לאחר שעות ארוכות של פגישות ומו"מ שקדמו לטורניר של ,1973 הצליחה לאצור מספיק כוח ואדרנלין כדי לזכות בתואר יחידות חמישי. בשביל הכיף, היא ו"שותפתה לפשע" רוזי קסאלס זכו גם בזוגות. ואז היא מסתכלת על קו הרקיע של העיר. אי שם במרחק נמצא מלון גלוצ'סטר, בו ההוראות היו ברורות: אף אחת לא יוצאת מהחדר עד שיש לנו איגוד.
"מה שהגענו אליו, פחות או יותר, אמר, כל אישה, מכל מקום בעולם, אם תהיה טובה מספיק, תוכל להרוויח את לחמה ולהפוך לדמות מוכרת", המשיכה קינג, ומדגישה שה- WTA תמיד הוגדר כגוף גלובלי.
היא זכתה להכרה ולהוקרה בצורות רבות. אתר אליפות ארה"ב הפתוחה בפלאשינג מדו נקרא על שמה, היא הוכנסה להיכל התהילה של הטניס הבינלאומי ב,1987- זכתה במדליית החירות מנשיא ארה"ב ברק אובמה לפני ארבע שנים, וה"סאנדיי טיימס" העניק לה פרס מפעל חיים.
שאלו אותה מה הדבר הגדול ביותר שעשתה, והיא תגיד שזו העובדה שהזוכה בטורניר הנשים בשבת הקרובה תזכה בצ'ק של 1.6 מיליון ליש"ט, בדיוק כמו בגברים. ועדיין, היא מתעקשת: "זה לא הכסף. זה המסר בדבר השוויון".
אחרי הכל, עם תחילת העידן הפתוח ב,1968- אלוף הגברים רוד לייבר זכה ב2,000- ליש"ט, בעוד קינג הסתפקה ב.750- ב1973- היא כבר קיבלה 3,000 ליש"ט אבל הזוכה בגברים, יאן קודס, קיבל 5,000 ליש"ט.
"הדרך היתה ארוכה, אבל הגענו ליעד. האם הכל היה קורה בלי הפגישה בגלוצ'סטר,"? היא שואלת וגאווה בוקעת מגרונה, "אני מניחה שלעולם לא נדע. אבל אני מניחה שכל מי שנשארה איתנו בחדר יכולה להתענג על מה שהשגנו. על רמה כזו של שוויון יכלו החלוצות לחלום".
קינג יושבת עם אינגריד לופדאהל בנצר, המזכירה הראשונה של הWTA- וכיום מנכ"לית סבב שחקניות הסקווש, וחברת דירקטוריון בפדרציית הטניס הבינלאומית. הן צוחקות כשהן נזכרות איך קסאלס נמוכת הקומה התבקשה לקחת טייפ מקליט לפגישה במלון, והטייפ לא עבד. ואיך בטי סטוב, הגבוהה והמוצקה יותר, נשלחה לשמור על הדלתות. לא כדי למנוע כניסה של אורחים לא רצויים, אלא כדי לוודא ששחקניות משועממות לא יברחו החוצה.
"בילי היתה הכוח המניע, המנהיגה הבלתי מעורערת, וכולנו ידענו שאנחנו חייבות להצטרף אליה", נזכרת בנצר, "לפני כן היו שני סבבים; קינג, רוזי ופרנסואה דר שיחקו בסבב 'וירג'יניה סלימס' עם איבון גולאגונג, וירג'יניה ווייד, מרגרט קורט וכריסי אברט, שהיתה בת .16 מרטינה נברטילובה ואולגה מורוזובה שיחקו במדינות הקומוניסטיות, שם עשו להן חיים קשים".
נזהרנו מאוד לא להזכיר את המפגשים בפני הסוכנים שלנו, ולא היו שם מאמנים או הורים. רק אנחנו, השחקניות. זה היה אמור להיות סודי ביותר, אבל איכשהו העיתונות קלטה את כיוון הרוח. חשבו שם בטעות שאנחנו מכריזות חרם. איזה טמטום. פשוט הקמנו איגוד, כדי שנשים יוכלו לעמוד על זכויותיהן".
הצעד הגיע לאחר חקיקת "IX TITLE" בארה"ב, סעיף שקבע כי כל בית ספר או אוניברסיטה שמקבלים מימון פדרלי חייב להשתמש בו באופן שווה לגברים ולנשים. קינג מגדירה את החקיקה הזו כחשובה ביותר לשוויון בין המגדרים, מאז הורשו נשים להצביע.
"זו היתה תקופה סוערת, בתחילת שנות ה,70- ורצינו לעשות משהו לאור החקיקה החדשה," היא נזכרת. "הגברים בדיוק הקימו את 'ארגון מקצועני הטניס' (ATP) ולא רצו אותנו בפנים. ניסיתי לשכנע את ארתור אש שכולנו צריכים להיות שם יחד, ושזה יהיה מדהים מפני שהטניס יהיה הענף היחיד עם הגברים והנשים מהטופ העולמי. אבל הם לא שמו עלינו קצוץ. הכל היה סביבם, סביב הכסף, סביב האגו".
פעמיים ניסתה קינג להתמזג עם סבב הגברים, אבל לשווא. עד היום היא מסרבת לנקוב בשמו של השחקן שאמר לה שאנשים לא יעברו את הכביש כדי לראות נשים משחקות טניס, גם אם זה יעלה 10 סנט. "לא הייתי אומרת את זה לאף אחד, גבר או אישה. זה פשוט לא בסדר", היא מספרת.
כיום החזון שלה הפך למציאות. היא מדברת בקביעות עם השחקניות הצעירות מהWTA- כמנטורית, ונרגשת לעשות זאת לפני יום הולדתה ה70- בנובמבר הקרוב, בדיוק כפי שהיתה ב.1973- "הייתי כל כך עייפה כשהייתי צריכה לעלות ולשחק בווימבלדון, שהייתי בטוחה שאפסיד בסיבוב הראשון. איכשהו זכיתי בתואר שוב. אני בטוחה שהשמחה על מה שעשינו היא זו שנשאה אותי מעלה".
"כיום, אני נרגשת באותה המידה כשאני רואה את כל הצעירות והן יודעות מה נעשה עבורן. אני האישה ברת המזל ביותר בטניס העולמי על החוויות שחוויתי, אבל כשאני מסיימת לדבר עם הצעירות, אני תמיד נוקבת באותן מלים: 'אתן חיות את החלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם