הנהר הפך לגבר: דני פרידמן חותר להצלחה
דני פרידמן התחיל ככדורגלן וכאתלט, עד שהגיע במקרה בגיל 16 למועדון חתירה בטבריה. כעבור תשע שנים, הוא גומע 500 ק"מ בחודש בירקון ובקטאלוניה. אחרי שהפך לחותר הישראלי הראשון בגמר אירופי, ריו היא המטרה הבאה
"הירקון נגמר לך מהר ואתה צריך כל שלוש דקות לחזור אחורה וזה משגע אותך. אם זו סירה לרביעייה או שמינייה, בכלל זה נגמר תיק-תק".
ולמרות הכל, הבחור החסון בן ה-25 מצא בית חם במרכז דניאל שעל הירקון, לשם הוא נוסע כל יום באוטובוס מחדרו שבמכון וינגייט (כשהוא בארץ) וחוזר בלילה אחרי שני אימונים כדי לחלוק חלום אולימפי עם שותפו לחדר, סרגיי ריכטר, אלוף אירופה לירי ברובה אוויר.
בגיל שנה וחצי עלה דני מאוקראינה, ואחרי שהות קצרה בחיפה נשלחה המשפחה לעפולה, שם בילה את כל ילדותו מבלי לדעת כיצד נראית סירה. שמונה שנים הוא שיחק כדורגל בהפועל עפולה, קשר קדמי, ואפילו התנסה כאתלט בפנימיית הדסה נעורים למשך חצי שנה כרץ וקופץ לרוחק. הגעגועים הביתה החזירו אותו לעפולה, ובמקרה, בגיל 16, חבר לקח אותו למועדון החתירה בטבריה.
המאמן שם, אף הוא מאוקראינה, ודים וינוגרדוב, חיבר אותו לקבוצת נערים מעפולה, ובמכביה 2005 מצא דני את עצמו מתחרה ברביעייה, מגיע אל המקום השלישי מתוך ארבעה צוותים. לא משהו שהיינו רושמים עליו. "אבא שלי, פליקס, שהיה שחיין באוקראינה, שאל אותי 'ככה אתה משקיע? אתה לא מתאמץ בכלל? מתי תיקח משהו לידיים שלך ותוציא מעצמך משהו? עד אז החתירה היתה חוג בשבילי. אבא שינה לי משהו בראש, ובמקביל, ראיתי שחותרים במועדון התחילו לנסוע לתחרויות בחו"ל ואני נשארתי לבד בחופש הגדול".
ואז הגיע תור המאמן לקחת את דני לשיחת 'יחסינו לאן?', ואמר לו: "אתה רוצה לנסוע עם החברים שלך? אז תפסיק עם השטויות מסביב ותפסיק לפספס אימונים". אז דני התחיל לנסוע פעמיים ביום לטבריה, חזר גמור הביתה, אבל בגיל 18 כבר נסע לאליפות העולם לנוער.
"הייתי רזה וקטן, והחתירה פיתחה אותי. ניצחתי חבר, שהיה אלוף הנוער, ולא האמנתי שזה קורה. כעבור חודש גם זכיתי באליפות הנוער. בתחרות בקרואטיה זכיתי במדליית ארד על סירה זוגית ואז ממש התחלתי להתלהב - זה הולך! המדליה נתנה לי פוש". וכך חזר פרידמן לארץ, ועם האנרגיות האלה סיים במקום ה-15 באליפות העולם לנוער, מתוך 32 זוגות. "התאהבתי בספורט הזה. המאמן השקיע בי ונתתי את כולי, גם על חשבון שיעורים".
דני ואולג גונרובסקי התאמנו לקראת לונדון 2012, אבל גילו כי יש עוד מרחק בין הצלחות בנוער לבין תהילת בוגרים בענף התובעני הזה. הוא עבר לחתור לבד וההתאחדות העולמית חיברה אותו למאמן מנוסה, אקסל מילר, חצי גרמני-חצי ספרדי, ובשנתיים האחרונות הוא נמצא אצלו המון באפוטה, קטאלוניה, שם יש נהר באורך 600 ק"מ. בשנה שעברה הגיע פרידמן שמיני באליפות אירופה, שם מעפילים שישה לגמר, ובחודש שעבר רשם תקדים ישראלי, גמר, שם סיים שישי ואחרון לצד כרישים אולימפיים. איתן גלוזמן, מנכ"ל מרכז דניאל ויו"ר ההתאחדות הישראלית: "הישג היסטורי ראשון במעלה, אבל הדרך עוד ארוכה, ולא צריך להסתנוור מהישגים, גדולים ככל שיהיו".
היחידה לספורט הישגי שותפה לפרויקט פרידמן, שמטרתו להנחית חותר ישראלי ראשון על המים האולימפיים, וגילי לוסטיג היה מאושר: "זה אחד הדברים שאני גאה בהם. הגעה לטופ-6 האירופי מעמידה אותו בעמדת זינוק טובה לריו. דני נחוש ומכוון למטרה. החיבור שלו עם ריכטר משפיע עליו לטובה".
בזכות הפעילות במרכז דניאל הוא התוודע אל ספונסר רציני, אלטשולר-שחם, ומאז אין צורך להשלים פרנסה כמציל בבריכה ולהרהר בקריירת הכדורגל המוחמצת. לפני כמה שנים הוא שבר יד באימון אופניים, וכשהושבת מחתירה, חזר לתקופה קצרה אל סצינת הכדורגל בליגה ג', אבל העדיף את החתירה.
"הציעו לי לשחק תמורת 4,000-5,000 שקלים לחודש, ואני חושב שגם היום אני יכול להתברג בליגה א' בלי בעיה ואפילו להרוויח יותר, אבל החתירה כבר הפכה להיות דרך חיים בשבילי", הוא מסכם, "נהייתי עצמאי, גבר. אתה לומד לחיות עם עצמך, לסבול את עצמך. אתה בשביל עצמך ואין אף אחד אחר. גם כשכלום לא הולך ואתה נשבר. פתאום לפני תחרויות חשובות זה קורה ואתה צריך לקחת את עצמך בידיים ולעשות הישג כדי להגיע לסגל האולימפי.
"אז בכדורגל יש שלושה אימונים ומשחק בשבוע ומקבלים 40 אלף שקל לחודש, ובחתירה 13-12 אימונים , אבל אתה עושה את זה מאהבה. זהו ספורט חברותי בעולם. מתאמנים והולכים לפאב עם אלופי עולם, חבר'ה שמפרגנים זה לזה, אווירה כיפית בטירוף, שנותנת לי כוח להמשיך. כשאתה ספורטאי אולימפי, גם חושבים עליך אחרת מאשר על כדורגלן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם