מדני ועד דייויד: על מאבקי הכוחות במכבי ת"א
שינוי הפנים של הצהובים מתחיל בהחלטה על זהות המאמן, וממשיך בחיזוק כוחו של המנכ"ל המשותף ובשאיפה הג'נרל-מנג'ר בפועל, דני פדרמן, שרק מגביר את המתיחות עם בלאט. כעת נראה שהדור המבוגר בהנהלה יתערב וירגיע את הרוחות
מכבי ת"א הודיעה רשמית: גור שלף פוטר
העיסוק בעתידו המעורפל של דייויד בלאט טיפס עוד מדרגה, ובהנהלה הבינו שחייבים לקחת פיקוד על הסיפור. לנסות לעצור את תחושת הכאוס ולהכתיב סדר יום. האליפות שאיבדו ערב קודם היתה הבעיה הכי קטנה שלהם.
ישיבת ההנהלה שכונסה בבוקר תוכננה מראש. פיטוריו של שלף אכן הפתיעו את האנשים שמחוץ לחדר, גם את הקפטן במיל.' עתידו של בלאט, נכתב מאוחר יותר, בשלב ב' של הליך בקרת הנזקים, כלל לא עלה לדיון.
בכל מקרה, ההפסד בחיפה לא השפיע על רשימת הנושאים. הדעה על שיטת ההכרעה לא השתנתה, והפסד בודד הוא לא הגפרור שיצית מהפכות במכבי. במקרה הקיצוני, ישמש תירוץ לביצור עמדות שיושבות בבטן תקופה ארוכה. גם פיני גרשון לא פוטר בגלל ההפסד לגלבוע ב.2010- הוא הביך את ההנהלה וגרם לאי נוחות ציבורית. עם בלאט הסיפור אחר, אישי.
סיפור לא חדש. המתיחות היתה שם גם בימים יותר טובים, בעיקר על הציר בלאטפדרמן. דני פדרמן. בנו של הבעלים הדומיננטי נכנס עם הזמן יותר ויותר לנעליו של אבא דייויד. רשמית, דני הוא מנכ"ל משותף לצד אלי דריקס. מעשית, בהמשך להחלטה מוצהרת על העברת הלפיד לדור הצעיר, הוא הופך לאיש המתווה את הדרך. כאן בדיוק עוברת נקודת הרתיחה.
שמלוק: "טוב לכדורסל שמכבי מנצחים"
פדרמן היה שמח לראות עצמו כמעין ג'נרל-מנג'ר. האיש האחראי על האסטרטגיה, על הרכבת הסגל ובחירת הכיוון המקצועי. כולל אגף הרכש וגיבוש הסגל. בלאט, אלוף אירופה ומדליסט אולימפי, לא אוהב לקבל הכתבות מקצועיות מהבן של בעל הבית. לא כשבוחרים שחקנים, ולא על תקן מש"ק ת"ש שיבקש דקות לליאור אליהו.
במובנים מסוימים אפשר לטעון שכולם צודקים. פדרמן ג'וניור לא המציא את התזה לפיה בעל המאה הוא בעל הדעה. בוודאי בכל הקשור לתיעדוף ולניהול הכספים. בחלק מאגפי ההנהלה נמאס מזמן לשמוע את התלונות החוזרות של בלאט. את הדרישות לפרוץ את התקציב ולעבות את הסגל. מאחורי הקלעים אומרים שבלאט לא מפסיק להתבכיין, שהוא כל הזמן מקטר ושהוא האחראי על האווירה הלא נעימה.
דווקא בלאט, שהגיע כמציל, כמבוגר האחראי, כאיש שאמור היה להחזיר את השקט הביתה, סירב ליישר קו. הפערים בין הדימוי האלגנטי של העולה המנומס מפרינסטון, לבין הלוחמנות מאחורי הקלעים הטריפו חלקים בהנהלה, ואת פדרמן הצעיר בפרט.
בלאט מעולם לא שכח וכנראה גם לא באמת סלח על התרגילים שעשו לו בקדנציה הראשונה. החל מקיצוצי התקציב, ועד הורדתו לעמדת עוזר המאמן והברזים שנפתחו כשגרשון הוחזר. לקדנציה השנייה התייצב חזק יותר, עם קבלות, ופחות גמישות.
החל מהמו"מ הכספי על החוזה שלו, ועד התייצבותו על הרגליים האחוריות מול מהלכים שההנהלה ניסתה לעשות. למשל, הכוונה לשחרר את חביבו, ריצ'רד הנדריקס, כדי לפנות תקציב. בלאט, מודע למעמדו המקצועי ולעובדה שאין למכבי תחליף ראוי, סינדל את ההנהלה בכל דרך אפשרית. כולל הצהרות בתקשורת על הישארות הנדריקס, מהן ידע שלא יוכלו לחזור.
המאמן, מצדו, הרגיש שמכשילים אותו. שההתנהלות החסכנית אינה מאפשרת להילחם מול בכירות היבשת מנקודת פתיחה סבירה. אם תרצו, מכבי ת"א הפכה את בלאט לחמור שכל יום מקבל פחות אוכל, ונאלץ להתרגל לתנאים החדשים.
בהנהלה התרגלו שדייויד מתלונן, אבל בסוף מסתדר עם מה שיש. בעונה הראשונה הגיע לגמר היורוליג עם גארדים מחיפה ומהגלבוע. העונה השנייה נגמרה במשחק הצלבה חמישי באתונה. אבל בלאט יודע שבסוף הסיפור החמור מת מרעב.
בקיץ האחרון הודה שהיה פחות מעורב בהרכבת הקבוצה, ומדי פעם ניסה להיאבק. למשל כשיצא נגד החתמת מורן רוט. את הזרים שרצה לשמור הוא התרגל מזמן שמכבי לא מצליחה להחזיר. ע"ע צ'אק אידסון והנדריקס.
מאידך, העמידו לרשותו שחקנים שהיו רחוקים מלהיות הבחירה הראשונה שלו. אפילו החתמת אליהו לא תואמה איתו עד הסוף. לא שבלאט התנגד, או חשב שאליהו לא ראוי. רק שהיו לו תוכניות יותר דחופות למיליון וחצי דולר מהתקציב.
אפשר להתווכח על חלוקת התפקידים, לטעון שההנהלה היא האחראית על הגדרת התקציב, גיבוש הצד האסטרטגי, הגדרת הציפיות וגם בחירת השחקנים. בNBA- זה עובד. רק שלבלאט ברור שבמכבי אין הגדרת ציפיות, ובסוף הוא יישאר בחזית מול מבחן התוצאה.
מה הלאה? תלוי את מי שואלים. בלאט חתום לעונה נוספת, בשכר של למעלה מ650- אלף דולר. מכבי ת"א לא יכולה ולא רוצה לשלם את שכרו במקביל למאמן בכיר אחר. מה גם שכשמנקים את האמוציות, ברור שאם ינחת כאן ז'ליקו אוברדוביץ,' למשל, הוא לא יקבל תכתיבים הרבה יותר בקלות. כל מאמן בכיר ידרוש לדעת את מי יאמן, וידרוש חופש. לניסיון עם מאמנים פחות בכירים לא מתגעגעים.
ייתכן שאם ההחלטה היתה תלויה רק בפדרמן הצעיר, הרומן היה נגמר למרות הכל. ועדיין, מסביב נשמעים גם קולות אחרים. מתונים יותר. ההערכות בסוף השבוע היו שהדור המבוגר ירגיע. שמעון מזרחי, אודי רקנאטי, וכמובן פדרמן האב. האיש שבהחלטות מהותיות, כמו בכל השנים האחרונות, הוא עדיין הקברניט שמנווט את הספינה.
בכל מקרה, סגל השחקנים יעבור הפיכה. פרט להיקמן וג'יימס, כל הזרים ישוחררו. גם רוט צפוי לעזוב. אליהו יקבל הצעה לחתום על חוזה צנוע יותר, בידיעה שלקבוצה יש אפשרות להתיר את ההתקשרות עימו תמורת פיצוי של 100 אלף דולר.
בלאט ינסה להחזיר את הנדריקס, וישמח לקבל את יותם הלפרין, אבל בשנים האחרונות נדמה שלהלפרין פחות דחוף לחזור. כנ"ל דייויד בלו, שנהנה בפנסיה המוקדמת. גם על הספסל ייתכנו שינויים נוספים לצד החלפת שלף. פרידה מוזרה, כמעט כמו המינוי עצמו.
שלף החליף את מוני פנאן ז"ל, אבל לרגע לא נכנס לנעליו. מן הסתם, גם לא התכוון. מהרגע הראשון גזרת התפקיד היתה רחוקה ממידותיו. מנהל קבוצה הוא קודם כל סוג של אבא אווזה, פסיכולוג, מתווך, הבחור שמסדר. את גור מעולם לא אתגר להחליף לזרים מנורות במטבח באמצע הלילה, גם לא לוודא שהדרכונים מסודרים בערימה ישרה.
יחסי אנוש לא היו מעולם הצד הכי חזק שלו. בחור דעתן, שלא עושה הנחות. לא צבוע. לא מתייפיף. שלף יהפוך את העולם בשביל חבריו, אבל כשהוא לא מחבב אותך, כנראה שלא תצטרך להיות שרלוק הולמס כדי לעלות עליו. גור, מבחינתו, היה מתיישב יותר בנוחות במשרה עם יותר זיקה לאגף המקצועי, ופחות אחריות אדמיניסטרטיבית שסובבת את השחקנים. רק שמכבי לא חיפשה מנג'ר, אלא מנהל.
כל עוד היחסים עם בלאט היו טובים, היה יתרון לעוד בחור שמבין עניין בצוות. עם הזמן נפגמה האידיליה. לבלאט לא היה עניין בהתערבות חיצונית, וכאמור, במועדון כבר יש מישהו אחר שמעוניין להיות ג'נרל-מנג'ר, והוא גם הבעלים.
עם הזמן התפתחה עוד גזרה מתוחה. מאחורי הקלעים כיוונו לעברו חלק מהחצים גם בשאלת החיבורים החברתיים. לחתושה שמשהו בסגל לא נדבק עד הסוף. ושלף, כבר אמרנו, גם גננת הוא לא. ניקולה ווייצ'יץ,' קונצנזוס מקיר לקיר בהיכל, סומן כמחליף. הקרואטי, שמאוהב בישראל, אמור להשתלב במקביל גם בצוות המקצועי כמאמן גבוהים.
סמל אחר שעשוי דווקא לעזוב הוא דריק שארפ. קונצנזוס בעצמו, רק שבשנים האחרונות יחסיו עם המועדון מורכבים. שארפ הרגיש רוב הקריירה מקופח כלכלית. מגמה שהתהפכה בשנים האחרונות, כולל לפני הפרישה, כשבמכבי ת"א הרגישו שהם משלמים עבור שירותיו מחיר לא ריאלי, שמסתמך יותר על החיבה לאיש מאשר על תרומתו הנוכחית.
כעוזר מאמן שני מרוויח שארפ כ100- אלף דולר. הרבה יותר מרוב המאמנים הראשיים בליגה. מה גם שעם כל ההערכה לאדם, נדמה ששארפ לא נקלט לחלוטין כעוזר מאמן משפיע. את רוב עבודת העוזר עושה ממילא גיא גודס, כך שלמרות אי הנוחות, נראה שאם ירצה להמשיך, גם שארפ יתבקש לעדכן את שכרו. מה שבטוח, מכבי ת"א מודל 2014 תראה אחרת לחלוטין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם