כתום אולה: ג'ון לא מתכוון לצאת לוזר
אולה ג'ון איבד לאחרונה שלושה תארים ב-15 ימים עם בנפיקה, אבל הפעם הוא לא מתכוון לצאת לוזר. סיפור שהתחיל בילד ליברי יתום מאב, שדרך בהולנד בגיל 3 ועשוי להוביל אותה לזכייה ביורו
אובדן האליפות הדרמטי לפורטו והמהפך מול גימרייש בגמר הגביע היה כואב, אבל מה שקרה באמצע, בגמר ליגת אירופה מול צ'לסי, כבר הוציא לג'ון בן ה-21 את האוויר. דווקא באמסטרדם ארנה, מול המשפחה המורחבת ואחרי שעלה כמחליף, איבנוביץ' נגח אותו בדקה ה-89 לקרשים . "אני גמור, לא מסוגל לדבר", הוא אמר לעיתונאים בסיום בעיניים נוצצות.
בשבוע שעבר, במחנה ההולנדי לקראת היורו בישראל, הוא כבר הסביר: "נעשיתי חולה ממה שקרה לנו בשבועיים האלה. ההפסד לצ'לסי הוא הרגע הכי גרוע בקריירה שלי. למזלי הנבחרת הצעירה התחילה להתאמן מיד, ועכשיו צריך ללחוץ על הכפתור ולהחליף אווירה. אני מפוקס בהצלחת הולנד. אני מצפה להמון מעצמי, והטורניר הוא הזדמנות נהדרת להראות את זה".
וג' ון מראה את זה. לפני היורו כולם סימנו שמות כמו לוק דה יונג, סטרוטמן, דה מייר, ויינאלדום, מאהר וואן חינקל )לפי הטלגרף, ההולנדי קרוב לצ'לסי(, ובאמת כל החבורה הזו נראית נהדר. אלא שבינתיים האיש הכי מסוכן בצעירי האורניה הוא ג'ון. שער, שני בישולים ונוכחות של מטוס סילון. כולם מגובים בנתון מרשים: 41 אחוז מההתקפות עוברות מהאגף שלו, אחוז גבוה יותר מבכל נבחרת אחרת בטורניר, בכל אחד מחלקי המגרש.
אחרי שמגיני גרמניה ורוסיה ראו כוכבים, הערב במושבה זו כבר תהיה הבעיה של המגן הימני של ספרד מרטין מונטויה, שיפגוש את ג' ון והולנד לקרב על ראשות בית ב'. " רק תראו את השמות: איסקו, תיאגו, דה חאה", אמר ג' ון ל' פוטבול אינטרנשיונל'. " אם להולנד קוראים פייבוריטית, אז איך תקראו לספרד? הגענו לישראל עם 12 שחקנים שצברו ניסיון בבוגרת, וזו בלי ספק החבורה הכי מוכשרת ששיחקתי בה. מסגל כזה אפשר לפתח ציפיות גבוהות".
אולה היה רק בן שלוש במסע הטראומתי מפרברי בירת ליבריה מונרוביה לארץ השפלה. זו היתה תקופת מלחמת האזרחים הראשונה וכל המדינה היתה שדה קרב. ב-1991, אחרי תקופה ארוכה בה לא שמעו מאב המשפחה, התקבלה הבשורה כי נהרג בקרבות.
שנתיים וחצי מאוחר יותר, המשפחה היגרה להולנד על תקן פליטים, אחרי שהאם אסתר חששה שהבכור מארבעת ילדיה יישלח לקרבות. הבקשה התקבלה, ובמשך שנתיים הם חיו במרכז ממשלתי מיוחד ברוטרדם, עד שטוונטה זיהתה את הכישרון של הילדים בכדורגל.
אחיו הבכור של אולה, קולינס ג'ון, היה חלוץ בנבחרת הולנד שזכתה באליפות אירופה לנבחרות צעירות בפורטוגל 2006. הוא אמנם שיחק רק 55 דקות בכל הטורניר, והיה כינור שלישי לקלאס יאן הונטלאר וניקי הופס (שיחקו גם דניאל דה רידר וחאריס מדוניאנין), אבל המשיך מטוונטה לקריירה יפה שנקטעה בינואר, כשנחתך מבראנט מהליגה הרביעית באנגליה. גם האח השלישי, פאדי, הוא כדורגלן, ואפילו שיתף פעולה עם אוהד לויטה בוולוויק, לפני שירד לליגה השישית בהולנד.
"זה יכול להיות נחמד לזכות בגביע ולהוסיף את התמונה הזו לאלבום המשפחתי", אומר אולה, שעלה ב-2010 לבוגרים של טוונטה. "אני מאוד רוצה לחקות את ההופעה של הנבחרת של אחי. אני מוכן, כולנו מוכנים. אני בטוח שאבא שלי היה גאה אם היה רואה אותי".
המעבר מטוונטה לבנפיקה תמורת 12 מיליון יורו בעונה שעברה היה חד. בראיון הראשון בליסבון, ג'ון חייך כשהשוו אותו לגדול שחקני ליבריה ג' ורג' וואה. כשהגיעו ההשוואות לאוזביו, הוא כבר היה נבוך ואמר שהדבר הדומה היחיד ביניהם הוא ששניהם התחילו לשחק יחפים באפריקה.
הנשרים התרשמו מאוד מהשחקן בפלייאוף העלייה לליגת האלופות בשנה שעברה, בו ג'ון עלה פעמיים כמחליף, ושמר את קבוצתו בתמונה עם שני בישולים, המון מצבים והתעללות במגן הימני מקסימיליאנו פריירה. הם סגרו איתו חוזה לחמש שנים עם סעיף שחרור של 45 מיליון יורו.
אלא שפציעה לא אופיינית בקרסול מנעה ממנו להשתלב, וגם עלתה לו בניפוי מהסגל של ברט ואן מרוויק ליורו 2012. ככל שהתקדמה העונה, ג'ון הפך לבורג חשוב בבנפיקה. במחצית השנייה של העונה החלוץ פתח 15 פעמים בליגה, היה שחקן קבוע באירופה ובגביע, ובסך הכל כבש ארבעה שערים ובישל שמונה. בפברואר הגיע השיא: בכורה אצל לואי ואן חאל בבוגרת, 60 דקות ב-1-1 מול איטליה.
"הליגה הפורטוגלית הרבה יותר קשה מההולנדית", סיכם ג'ון את עונתו הראשונה מחוץ לבית, למרות שהעביר איתו גם את אמו ואת חברתו שרלין. "הבלמים שם קשוחים וחזקים. מעולם לא הורידו אותי כל כך הרבה פעמים לדשא. למזלי הראש שלי חזק יותר מהגוף, והכל פסיכולוגי במשחק הזה. אני לומד המון בזכות המשחקים הבינלאומיים ושיטות האימון השונות".
בהולנד מתחילים לעכל עכשיו עד כמה היהלום שלהם התקדם בפורטוגל. "לראות איך הוא משתלט על כדורים ארוכים, משאיר אותך עם פה פעור", נכתב עליו באתר nusport. "כשהוא עם הכדור תמיד קורה משהו. פעם זה סתם מסוכן ופעם זה קטלני. הסיומת קרת הרוח מול רוסיה, בשער השלישי, לא היתה רק טכנית וחכמה, היא גרמה לרוסים לזרוק את המגבת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם