ככה בונים חומה
הבונדסליגה לא רק הוציאה את פיינליסטיות ליגת האלופות, היא גם בית חרושת לשוערי עילית. בעוד נוייר מבאיירן רשם בטאבו את חולצת הנבחרת. ויידנפלר מדורטמונד מחכה לשבת כדי להוריד את הכפפות
תפקיד השוער השתנה לחלוטין בעשורים האחרונים, והאמנות היא כבר הרבה מעבר לעצירת כדורים. אם בתחילת שנות התשעים שוערים לא היו רצים אפילו 4 ק"מ במשחק, אז היום, לפי נתוני אופ"א, בקבוצות הבכירות הם רצים 6 ק"מ. האיש בין הקורות הוא חלק בלתי נפרד מארגון ההגנה וניווט ההתקפות, וראינו את זה באלופות אירופה קודמות כמו אצל ואלדס בברצלונה וואן דר סאר במנצ'סטר יונייטד.
הוורסטיליות ואינטליגנציית המשחק חשובים לא פחות מנתונים פיזיים ואינסטינקטים, ובגרמניה הדגש על כך מגיל צעיר בולט. כשרואים את מנואל נוייר מבאיירן ואת רומן ויידנפלר מדורטמונד, אפשר להבין למה הקבוצות שלהם נמצאות איפה שהן נמצאות.
הכדורגל הגרמני תמיד נהנה מסטריאוטיפ של יצרן שוערים גדולים. ספ מאייר, טוני שומאכר, אנדראס קופקה, בודו אילגנר, אוליבר קאן ויינס להמן הם רק חלק מרשימת פיגורות עם כפפות. בעוד שני האחרונים ניהלו בתחילת המילניום קרב טיטאנים על אפודת השוער הראשון, כיום נוייר, רק בן 27, הוא שליט יחיד בנבחרת, עם רזומה של מונדיאל ויורו על האפודה.
בעוד גרמניה מתכוננת למשחקי הכנה בארה"ב ללא שחקני באיירן ודורטמונד, יואכים לאב יכול היה לזמן לפחות עשרה שוערים שונים מבלי לחטוף אש. כאב הראש החיובי שלו עצום והרוב המוחץ של השוערים מצוי בגיל ממנו רק ישתפר. לאב החזיר לסגל את רנה אידלר (28) מהמבורג , כשגם רון-רוברט זילר (24) מהאנובר ומארק-אנדרה טר שטגן (21) ממינשנגלדבאך יכלו בקלות להיות שוערים ראשונים. כמובן אם נוייר לא היה כל כך טוב בעבודה שלו.
למעשה, בכל הבונדסליגה יש רק שוער אחד לא גרמני: השוייצרי דייגו בנג'ליו מוולפסבורג. ברנד לנו (21) וטימו הילדברנד (34) סחפו את לברקוזן ושאלקה לצ'מפיונס; אוליבר באומן (22) ספג רק 40 שערים בעונה המדהימה של פרייבורג וגם קווין טראפ (22) היה דומיננטי בהתברגות של פרנקפורט בצמרת. וזה מבלי להרחיב על רפאל שאפר (נירנברג), סוון אולרין (שטוטגרט), כריסטיאן ווטקלו (מיינץ), סבסטיאן מיליץ (ורדר ברמן), וטים ויסה (הופנהיים).
רק לשם השוואה, מבין 20 קבוצות הפרמייר ליג רק לשלוש אנגליות יש שוער מקומי: ג'ו הארט ממנצ'סטר סיטי, בן פוסטר מווסט ברומיץ' ומארק באן מנוריץ'.
בספרד , להוציא את ברסה וריאל, כל הקבוצות שנותנות את הטון העונה מחזיקות בשוער זר. אתלטיקו מדריד מתענגת על המושאל מצ'לסי, הבלגי טיבו קורטואה; סוסיאדד המפתיעה נהנית מהצ'יליאני קלאודיו בראבו; מלאגה כבר נגעה בחצי גמר האלופות עם הארגנטינאי ווילי קבאז'רו ובוולנסיה משחק דייגו אלבס הברזילאי. מבין יתר 14 קבוצות לה ליגה, יש עוד ארבעה שוערים זרים, ביניהם דודו אוואט שלנו.
גם איטליה תמיד היתה מזוהה עם שוערים מקומיים, ואצל שלוש הראשונות - יובנטוס, נאפולי ומילאן - שיחקו העונה ג'יג'י בופון, מורגן דה סנטיס וכריסטיאן אביאטי. בשערה של הרביעית פיורנטינה עומד אמיליאנו ויויאנו, אוהד שרוף של הקבוצה הנושא קעקוע של הוויולה על הלב. אלא שגם הליגה האיטלקית משופעת בחומר זר בין הקורות, כשלשבע קבוצות יש שערים לא איטלקים, מהן רק אודינזה (הסרבי ז'ליקו ברקיץ'), רומא (ההולנדי מרטן סטקלנבורח והאורוגוואי מאורו גויקוצ'אה), קטאניה (הארגנטינאי מריאנו אנדוז'ר) ואינטר (הסלובני סמיר האנדנוביץ') סיימו בעשירייה הראשונה.
למה הילד לא בנבחרת?
ויידנפלר (32), תוצר אקדמיית הנוער של קייזרסלאוטרן, ערך בכורה בבונדסליגה לפני 13 עונות תחת המאמן אנדראס ברמה. ב-2002 חוסר בדקות משחק גילגל אותו ללא תמורה לדורטמונד, שם שימש כשוער השני של יינס להמן. כשהאחרון עבר לארסנל, ויידנפלר נלחם על האפודה מול הצרפתי גילום וורמוז ובמהרה הפך לשוער הבכיר. החודש הוא כבר האריך את חוזהו במועדון עד 2016.
ויידנפלר, איש המרעה בתרגום חופשי, מצטיין במצבי אחד על אחד ובעל תגובות מצוינות על קו השער. לפי אופטה, הוא ספג העונה רק 1.2 שערים למשחק, המאזן הטוב ביותר אי פעם לשוער בונדסליגה (לפחות 100 הופעות) שלא שיחק בבאיירן. אלא שלמרות הנתונים והתצוגות המדהימות בשלוש השנים האחרונות, שוער דורטמונד מעולם לא זכה ללבוש את מדי הנבחרת הבוגרת. אפילו מאמן באיירן, יופ היינקס, תהה אחרי ה-1:1 מול דורטמונד בדצמבר: "למה הילד הזה לא מקבל הזדמנות בנבחרת?".
אוליבר קאן התייחס לנושא בבלוג שלו ב"בילד" וכתב: "הדוגמה של ויידנפלר מוכיחה עד כמה חשוב להתחרות ברמות הגבוהות ביותר. אני דווקא מבין את לאב. יש לו שוער ראשון כמו נוייר בו הוא מאמין, והוא מעדיף שהשוערים המחליפים יהיו צעירים נטולי אגו. זו פרספקטיבה הגיונית ".
למרות הפרגונים מצד מאמנו יורגן קלופ ("השוער שלי היה הכי יציב וחזק העונה"), ויידנפלר, סובל מתדמית של שוער בטעם של פעם ושונא אותה. "אני מתחיל התקפות מהר ובנגיעה אחת", הוא כעס בראיון שנתן לאחרונה. "חלק יקראו לי שוער לא אופנתי ולא מודרני, וחלק דווקא יעריכו את הסגנון משחק שלי. הפקטור הגדול ביותר במשחק שלי הוא שאני לא נותן לכדור להיכנס לשער".
אפשר לדבר עד מחר על המגרעות והיתרונות של ויידנפלר, אבל לבעיה האמיתית שלו קוראים נוייר. הפנומן מבאיירן ספג רק 18 שערי ליגה העונה ושמר 21 פעמים על רשת נקייה. הקרדיט מגיע אמנם גם להגנה, אבל לכו תתווכחו עם אי-ספיגת שער במשך אלף דקות ושבירת שיאו של קאן.
במרבית המשחקים נוייר נראה משועמם, והתמונה שמשקפת את העונה שלו לקוחה מהמשחק מול שאלקה בפברואר, שבמהלכו בקושי נגע בכדור והחל להתמסר עם תומאס מולר, שבכלל ערך חימום מאחורי השער. ככה זה כשממוצע הבעיטות לשער נגדך הוא רק 2.85 למשחק.
נוייר עבר דרך ארוכה מאז ערך בגיל 20 את הופעת הבכורה במדי קבוצת נעוריו שאלקה ועד שעבר בקיץ שעבר לבאיירן תמורת 24 מיליון יורו - הסכום השני הכי גבוה עבור שוער בכל הזמנים (מעליו רק בופון שעבר מפארמה ליובה תמורת 54 מיליון יורו).
ב-2007/08 הוא סחף את שאלקה לרבע גמר אלופות אחרי שעצר שני פנדלים מול ליון, ועל הדרך הפך לשוער הצעיר ביותר שקיבל מועמדות לתואר שוער השנה באירופה. בעונה שלאחר מכן נוייר הצטיין בשער הנבחרת הצעירה שזכתה באליפות אירופה בשבדיה, נשאר עונה נוספת בשאלקה והגיע עד לחצי גמר הצ'מפיונס, הישג אותו שיחזר העונה במדי באיירן בפעם השלישית ברציפות.
את השדרוג שנוייר חווה באליאנץ ארנה הוא זוקף בין היתר למאמן השוערים טוני טפלוביץ'. הקרואטי שיחק עם נוייר בשאלקה, וכשזה עבר לבאיירן המשיך למיינץ, קרע רצועה בברך, פרש והתאחד עם חניכו במינכן כמאמן שוערים. אחרי שנוייר הצטיין בחצי גמר האלופות אשתקד מול ריאל, והמשיך למצב את עצמו כאמן פנדלים על חשבון רונאלדו וקאקה, גילה השוער: "אני תמיד מוכן לסיטואציות כאלה. טוני הראה לי בלפטופ שרונאלדו בועט בדרך כלל שטוח ושמאלה, וידעתי שהוא יבעט לשם שוב". גם בגמר בו הפסידה באיירן לצ'לסי הוא עצר פנדל אחד, של חואן מאטה, וכבש בעצמו.
יינס להמן, אליל הילדות של נוייר, התייחס להשוואה בין השוערים: "לרומן היו משחקים פקטקולריים, אבל זה לא אומר שהוא טוב מנוייר. השוער הטוב יותר הוא היציב יותר. נוייר ידכא דור שלם של שוערים גרמנים. לאורך העשור הקרוב, אם הנסיבות יהיו רגילות, אין אחד שמסוגל לצאת מהצל שלו. הוא מספר אחת, הוא חושב היטב, הוא עקבי וגם אתלט נהדר. מי מתקרב אליו?".
גם ז'אן-מארי פפאף, שוער נבחרת בלגיה ובאיירן בשנות השמונים, הגיע למסקנה דומה. "הרבה בזכות ויידנפלר דורטמונד בגמר", הוא הסביר. "הכריזמה, הניסיון והרוגע שלו מחזקים את הצעירים, ובמשחק במדריד ראו זאת. מנגד נוייר התפתח במינכן וגם אם לא יזדקקו לו 89 דקות הוא יהיה שם ברגע היחיד שתהיה עבודה. זו מעלה שתהיה קריטית בגמר, שם שוערים לעתים קרובות הופכים לגיבורים. גם הפנדל שהוא לקח ללבנדובסקי במשחק הליגה האחרון ייתן לו יתרון מנטלי".
על נוייר הוסיף פפאף: "זה שהוא משחק בקבוצה הטובה בעולם לא הופך אותו לשוער הטוב בעולם. עובדה שלא דיברו עליו ככה בשאלקה. הוא צריך עוד כמה שנים ברמות הכי גבוהות, ותהיה לו הזדמנות להוכיח מיהו במונדיאל בברזיל. מדובר בשוער גדול שנותן ביטחון להגנה ולוקח כדורים בלתי אפשריים. הוא גם משחק עם שתי הרגליים ויכול להתמודד עם כל בעיה בלי להעיף כדורים ליציע. הוא באותה מידה יכול היה לשחק בלם, וזה יתרון אדיר עבור באיירן. יש להם 11 שחקני שדה, ואף קבוצה לא מסוגלת ללחוץ אותם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם