פרס האקדמיה: נצחון השיטה הגרמנית
גמר ליגת האלופות בשבת יהיה מפגן כוח של האקדמיות הגרמניות. נצחון השיטה של הבונדסליגה על אדמת מולדת הכדורגל, אם אנגליה עדיין מתעקשת להיקרא כך. הדרך של באיירן ודורטמונד לוומבלי החלה בכלל לפני 12 שנה
פוגסט הפך חצי מדינה עד שהוציאו לבחור פספורט מקומי. לרוע מזלו של דאנדי, רגע לפני הבכורה, במשחק ידידות נגד ישראל, הוא נפצע ומאז לא חזר לפסגה. הסימנים למפולת המשיכו במונדיאל ב-1998. גרמניה הגיעה לרבע הגמר, אבל חטפה 3:0 מקרואטיה ובבית קראו לה "זקנה" ו"עייפה". השיא היה ביורו 2000, עם נורה אדומה ומהבהבת. מקום אחרון בבית 1. נקודה , שער זכות בודד, כשפורטוגל, רומניה ואנגליה מראות לה את הגב.
כאן כבר אי אפשר היה להסתיר את גודל המחדל. הסיבה נאמרה בפה מלא: אין מספיק כישרון בליגה הגרמנית כדי למשוך את העגלה. היה צריך לשלוף את המסקנות שהציגו במאי 1999 סגן נשיא ההתאחדות פרנץ בקנבאואר, ריינר קלמונד, המנכ"ל השמנמן של לברקוזן, ודיטריך וייז, האחראי בהתאחדות על פיתוח שחקנים צעירים.
הם באו אחרי שפזלו לא מעט לשיטות הצרפתיות שפעם נחשבו למתקדמות בעולם, הלכו רק עוד צעד קדימה לכיוון המדע והיעילות, שם נמצאת ההתמחות האמיתית של הייקים. הגרמנים החליטו ב-2001 על הקמת 121 מרכזים איזוריים לכישרונות צעירים שיעבדו עם שחקנים בגילאי 17-10. על כל מרכז יפקחו שני מאמנים במשרה מלאה, שידווחו לממונים מי מתאים לתחום ומי כדאי שיתרכז בלימודיו. מסקנה שנייה היתה שכל אחד ממועדוני הליגה הראשונה והשנייה יחזיק אקדמיה מסודרת. מי שיוותר על הזכות לא יוכל לשחק בליגה.
בעוד בעלי המועדונים החלו לקלוט את הרעיון החדש, ההתאחדות הגרמנית הוסיפה תנאי חשוב משלה. בכל קבוצת גיל באקדמיה, המועדון יתחייב שלפחות 12 שחקנים יהיו בעלי דרכון גרמני ויוכלו בעתיד לשרת בנבחרת. זה לא סתם תנאי, קפריזה אישית. בחלונות הגבוהים לא רצו שמועדון ייקח נערים אפריקאים וסקנדינבים וישכח מהמולדת.
לא מעט בכירים נתנו את הדוגמה של ססק פברגאס, שהצטרף לאקדמיה של ארסנל, עבר בה את הסטאז' ובחינות הלשכה, ובסוף את המשרד הראשי פתח בברצלונה ובנבחרת ספרד.
גרמניה החליטה להפסיק לאבד את הנוער המוכשר, ואת התוצאות רואים היום. בראיון ל"אובזרבר" הבריטי, מנכ"ל הבונדסליגה כריסטיאן זייפרט סיפר שבעונת 2003/4, 44 אחוז משחקני הליגה הבכירה היו זרים, ואילו היום מספרם ירד ל-38 אחוז . בחשבון פשוט, 62 אחוז מוכנים ומזומנים לסגל הנבחרת.
"כשחוק בוסמן יצא שחקנים מחוץ לגרמניה זרמו לבונדסליגה", סיפר זייפרט. "זה קרה בגלל חוסר האמונה בצעירים שלנו. האקדמיות שינו את המצב. היום שחקני נוער שעולים לבוגרים מספיק מאומנים כדי להוביל".
לא סתם הבריטים התעניינו בנושא. בהרכב מנצ'סטר סיטי, שהפסידה בגמר הגביע לוויגאן לפני פחות משבועיים, שיחקו רק שני אנגלים. השוער ג'ו הארט והקשר גארת' בארי. אפילו הקפטן של נציגת מחוז לנקשייר הוא היום וינסנט קומפני, בלגי, יליד בריסל, תוצר מחלקת הנוער של אנדרלכט.
זייפרט הסביר באותו ראיון שההבדל בין הגרמנים לאנגלים הוא בגישה. לפי תקנון ההתאחדות שלהם, אין איש אחד שיכול להחזיק יותר מ-49 אחוז ממניות השליטה במועדון. הרוב נשאר בידי העם, אין מקום לבעלי שיגעון גדלות. "בדרך הזו אין לך בעלי קבוצות זרים שלא אכפת להם מהנבחרת הלאומית", אמר זייפרט למראיין. "למועדונים יש קשר הדוק עם ההתאחדות, כולנו מעורבים בדיונים על פיתוח שחקנים צעירים".
בתחילת שנות האלפיים למחלקת הנוער של בורוסיה דורטמונד לא היה מקום ראוי להתאמן, והיא נדדה ממגרש למגרש, בערך כמו סכנין. היום יש לה את אחד המתקנים המפוארים ביבשת, באיזור של מגרשי גולף ויוקרה, בית חרושת למצוינות.
למה? לא היתה ברירה. כשההתאחדות החליטה על פתיחת האקדמיות היא קבעה כללים נוקשים בחוזר שהעבירה. כל מועדון בליגה הבכירה יחזיק מתקן עם שלושה מגרשי דשא לפחות, שניים מהם עם תאורה. מגרש מלאכותי, אולם ספורט לימי החורף הקשים. בליגה השנייה מספיקים לאקדמיה שני מגרשים.
אבל היום התנאים שהציבה ההתאחדות נראים מצחיקים. יש קבוצות שמחזיקות תשעה מגרשים לבני הדור הצעיר. דורטמונד לא מזמן עשתה הרחבה, ואילו איינטרכט פרנקפורט חנכה מתקן מפלצתי שלדבריה יגשר על הפערים בינה ובין מועדוני הצמרת.
היום מועדוני הבונדסליגה מוציאים על האקדמיות 80 מיליון יורו בעונה. טיפה בים מול הכנסות שמתקרבות לשני מיליארד, ואת התוצאות רואים במספרים. ביורו 2012 היו בסגל הנבחרת תשעה שחקנים מתחת לגיל 23. 12 שנה לפני כן, ביורו 2000 הקטסטרופלי, היה רק אחד, סבסטיאן דייסלר.
כשנחנך פרויקט האקדמיות לפני 12 שנה, ממוצע הגילים בקבוצות הליגה הבכירה עמד על 27.09 שנים . ב-2011, כשחגגו עשור, הוא ירד ל-25.77. את הסימנים לרוח הנעורים אפשר היה לראות בשני המונדיאלים האחרונים, שבהם גרמניה הגיעה לחצי הגמר. בדרום אפריקה 2010 הסגל היה הצעיר ביותר שהיא שלחה לטורניר היוקרתי. 19 מתוך 23 חברי הנבחרת היו בוגרי האקדמיות שהוקמו תשע שנים לפני כן.
"יש לנו רשת שפרושה בכל גרמניה", התגאה רובין דאט, המנהל הספורטיבי של ההתאחדות הגרמנית. "התאחדויות של מחוזות, מרכזי מצוינות של ההתאחדות, האקדמיות של המועדונים, הנבחרות הצעירות. בלתי אפשרי שכישרון יחמוק מבין הסדקים".
יותר מזה, לכו ל-2009, לאליפות אירופה עד גיל 21 בשבדיה. גרמניה הביסה בגמר את אנגליה 0-4 כשמסוט אוזיל נבחר לאיש המשחק. סייעו לו מנואל נוייר, מאטס הומלס וסמי חדירה. מרסל שמלצר מדורטמונד נכנס כמחליף. כולם בוגרי האקדמיות.
אנגליה, שהובסה באותו גמר ועתידה עדיין אפור, גם משקיעה בבתי הספר הון - תוכנית שפיתח הווארד ווילקנסון ב-1997. אבל בגלל ייבוא הזרים המאסיבי, רק אחוז אחד מאלה שנכנסים בגיל תשע להכשרה מגיע לחתימה על חוזה מקצועני.
תומאס אלבק, האחראי על האקדמיה בשטוטגרט, אמר ל"ספורט אילוסטרייטד" שאין לו ספק שבעבודה שמשקיעים היום מתגלים הרבה יותר כישרונות מלפני עשר שנים. "אנחנו מתחילים עם גילאי 9", סיפר אלבק לאמריקאים. "מגרש קטן, 4 נגד 4, כדי לעודד את היכולת האישית, ואז כל שנה מוסיפים שחקנים. רק גילאי 13 עולים לשחק על מגרש שלם".
האקדמיות בגרמניה נראות כמו בית מרקחת. כל אחת מתוכננת עד לפרט האחרון. בלברקוזן יש 160 שחקנים ו-80 עובדים . עובד על כל שני שחקנים. אקדמיית קורטקוטן ממוקמת במרכז העיר, מקום אידיאלי לכדורגל. ארבעה מגרשי דשא, חמישה מאמנים במשרה מלאה, 18 במשרה חלקית. ארבעה מאמני שוערים, מאמן קואורדינציה, אחר שאחראי לתהליך ההחלמה מפציעות. ארבעה רופאים, שני פיזיותרפיסטים, פסיכולוג, ארבעה מורים, שני גננים, ארבעה אחראים על משק הבית וצי של שמונה מיניבוסים.
אין ימים שהעסק מושבת לחגיגות המימונה או לטיול שנתי בסחנה. מכונות הכביסה עובדות שבעה ימים בשבוע. הקטנים מתאמנים ארבע פעמים, הגדולים מגיעים גם לשישה אימונים. למי שגר רחוק יש 15 משפחות מקומיות שמתנדבות לאמץ.
"אנחנו מכירים כל שחקן מוכשר מאז שהוא ילד", סיפר יורגן דלינבורג, הסקאוט הראשי של האקדמיה שאחראי על חמישה מגלי כישרונות נוספים. "אנחנו עוקבים אחרי אלפי קבוצות בגילים הצעירים שנמצאות בסביבה. לגבי השחקנים המבוגרים יותר, אנחנו מחפשים באיזור שמתפזר כ-80 קילומטרים מכאן לכיוון אאכן ו-40 קילומטרים לכיוון ברגיש. איזורים שכבר אפשר להרגיש בהם את הנוכחות של שאלקה, דורטמונד ובוכום. לפני כמה שנים היה לנו הסכם עם מנשנגלדבאך וקלן שהן לא מתקרבות לשחקנים שנעשתה פנייה מאיתנו".
לא מזמן מרסל שייפר, מגן וולפסבורג, נזכר בימי האקדמיה שלו במינכן 1860. " זו דרך בכלל לא קלה", סיפר . "להיות מחוץ לבית בגיל 15. אני זוכר לא מעט דמעות, אבל אז אף אחד לא הודה. היית יותר מדי גאה במעמדך".
המועדונים הפכו במשך השנים את האקדמיות לעורק החיים הראשי שלהם. במיינץ, למשל, החליטו באופן מודע שסגל הקבוצה הבוגרת יכלול לא יותר מ-22 שחקנים . זה אמנם קצר מדי, ואופציה נוחה לתירוץ טוב בסיום העונה, אבל המאמן תומאס טוכל אמר שזה איתות למחלקת הנוער, שבמקרה הצורך הוא יוכל לזמן לבוגרים שלושה-ארבעה שחקנים, וכדאי שיהיו מוכנים עם הצ'ימידן.
האקדמיות הגרמניות הן לא בתי הספר לכדורגל שאתם מכירים, שבהם חצי עיר הולכת עם התלבושת של בני יהודה. הן מיועדות רק למטרה אחת - מגיל 12 עד הבוגרים, להוציא את השחקנים הבאמת מתאימים. האקדמיות מכילות בסך הכל 5,500 שחקנים , ואנחנו מדברים על מדינה בת 81 מיליון תושבים. חוד החנית, השפיץ של השפיץ.
פעם, בתקופת טרום האקדמיות, היו שחקנים מוכשרים, אבל איפשהו הם נפלו בגלל סיבות שונות. מהירות שנעלמה עם השנים, בעיות של גיל ההתבגרות. דווקא שחקנים שהיו אמורים להשתפר עם הזמן נפלו בין הכיסאות ונשרו. היום זה לא קיים. המעקב כל כך צמוד שאין טעויות בדגימה.
"כדי לקדם את השחקנים המוכשרים אנחנו חייבים למצוא אותם בגיל כמה שיותר צעיר", סיפר יורגן גלסדורף, ראש האקדמיה של לברקוזן. "ככל שהם ישחקו נגד שחקנים טובים, ככה הם ישתפרו, וכמובן שבגילים האלה כל אחד גדל אחרת. אחד הולך לישון עם הדובי שלו והשני כבר בסבב פגישות עם חמותו לעתיד".
בשבת , בוומבלי, זה יהיה מפגן הכוח של האקדמיות המובחרות. בוגרים כמו מריו גצה, בסטיאן שוויינשטייגר, מאטס הומלס שגדל בבאיירן והיום בדורטמונד. מיטב הנוער ששקד על לימודיו. זה יהיה ללא ספק נצחון השיטה הגרמנית על אדמת מולדת הכדורגל, אם אנגליה עדיין מתעקשת להיקרא כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם