מעצמות: כששתי קבוצות מאותה מדינה נפגשו בגמר הצ'מפיונס
גמר הצ'מפיונס בין באיירן מינכן לדורטמונד יהיה הרביעי בין שתי קבוצות מאותה מדינה. חזרה גנרלית דרך הערבים בהם ריאל מדריד, מילאן ומנצ'סטר יונייטד כבשו את אירופה. ואת המולדת
זו היתה העונה הראשונה בה העפילו שלוש קבוצות מאותה מדינה לחצי גמר האלופות. רבים ייחלו לקלאסיקו בגמר, אבל לוולנסיה היו תוכניות אחרות. בהדרכת הקטור קופר, המאמן הארגנטיני שעדיין לא ידע עד כמה הוא לוזר, העטלפים הציגו סגנון מרהיב של התקפות מהירות וכבשו לבבות.
קופר היה אז השם החם בשוק המאמנים. אחרי שהצעיד את מאיורקה הקטנה לגמר הגביע הספרדי ב-1998 ולצמרת בליגה, בתוספת גמר גביע המחזיקות בעונה שלאחר מכן, הוא שדרג את מעמדו כשחתם במסטאיה.
ה-1-4 על ברצלונה במשחק הראשון בחצי הגמר היה הגדול בקריירה שלו. אפילו השער של ברסה היה עצמי של מאוריסיו פלגרינו, הבלם הארגנטיני שהוחתם אחרי כישלון בקמפ נואו. כאשר פיוחו לופס, אחד השחקנים הכריזמטים שידעה לה ליגה בימים ההם, נעץ את המסמר האחרון בתוספת הזמן, הוא סימל את תום עידן לואי ואן חאל בברצלונה. ההולנדי התפטר בתום העונה ואמר לעיתונאים צמאי הדם: "אני עוזב. מזל טוב! ".
הגמר בין ריאל לוולנסיה הסתיים בניצחון 0-3 לבלאנקוס , אבל אל תטעו - החבורה מהבירה לא הרגישה פייבוריטית לפני השריקה. ולנסיה כיסחה את ריאל 2-3 בברנבאו באותה עונה, ובטבלה הסופית דורגה לפניה.
עבור הלבנים זו היתה תקופה של חוסר יציבות. ההחלטה להעזיב את פאביו קאפלו אחרי האליפות ב-1997 היתה מוזרה, ופיטורי יופ היינקס כעבור שנה, שבוע אחרי הזכייה השביעית בליגת האלופות, היו תמוהים אפילו יותר. שלוש שנים בלי אליפות הרגישו כמו נצח, ומינוי ויסנטה דל בוסקה בנובמבר 1999 במקום ג'ון טושאק נתפס כצעד של ייאוש. בדיעבד, מינוי הבחור המשופם מהנוער התברר כאחד המהלכים הטובים בתולדות ריאל.
במדריד לא ישכחו לעולם את התרגיל של פרננדו רדונדו באולד טראפורד. הארגנטינאי מסר לעצמו בעקב ליד קו הרוחב כדי לעבור את הנינג ברג ואז הגיש לראול כדור מול שער ריק בדרך ליתרון 0-3 סנסציוני בגומלין רבע הגמר. מנצ'סטר יונייטד צימקה ל-3-2, אבל זה לא שינה דבר. זה היה הרגע בו האמינה ריאל שאין ראוי מהקפטן רדונדו להניף את הגביע האירופי בפעם השמינית עבור המועדון. וכך אכן היה.
את הזווית הפיקנטית ביותר בסטאד דה פראנס בפריז סיפקו השוערים. מצד אחד איקר קסיאס, נער שחגג 19 ארבעה ימים לפני הגמר. הוא פרץ בסערה לתודעה בעונת הבכורה וטופח על ידי דל בוסקה כאילו היה בנו. מנגד עמד סנטיאגו קניסארס בן ה-30, גם הוא בוגר האקדמיה של ריאל. בניגוד לאיקר, הוא מעולם לא קיבל הזדמנות הוגנת להוכיח את עצמו.
את הגמר ב-1998 ראה מהספסל, ואז עבר לוולנסיה כדי להפוך לאחד השוערים המוערכים במדינה ובנבחרת. קניסארס היה להוט להוכיח מה ריאל הפסידה. זה לא צלח. הוא הוציא שלושה כדורים מהרשת, ביומו הגדול של סטיב מקמנמן.
האנגלי השני בתולדות ריאל הגיע כדי לשתף פעולה עם טושאק, איש ליברפול בנפשו, אולם דווקא דל בוסקה הוציא ממנו את המיטב. כבר בפתיחת הגמר סחט הדיפה מקניסארס. השער הראשון הגיע בדקה ה-39 מהתקפה שנבנתה על ידי ניקולה אנלקה. לא רבים בריאל יזכרו את הצרפתי לטובה, אבל את כדור הרוחב שלו העביר מיצ'ל סלגאדו לראשו של פרננדו מוריינטס.
גאיצקה מנדייטה, המנהיג של ולנסיה, ניסה להשיב מלחמה, אך העטלפים נשברו מנטלית אחרי השער השני שכבש מקמנמן בדקה ה-67 בבעיטת יעף מרהיבה. אפשר לדבר עד המאה ה-22 על היעף של זינדין זידאן כעבור שנתיים מול לברקוזן, אבל הביצוע של האנגלי היה יפה לא פחות. ולנסיה הפקירה את ההגנה, וראול דהר לדייט עם קניסארס בדקה ה-75 כדי להשלים את התבוסה. את התמונה המרגשת ביותר סיפק איקר, שהתיישב על הדשא ובכה כמו ילד. טוב, הוא באמת היה ילד.
כמו במקרה של הספרדיות, גם הפעם היו שלוש נציגות מאותה מדינה בחצי הגמר. מילאן גברה על אינטר בזכות שערי חוץ אחרי שתי תוצאות תיקו, אירוני לנוכח העובדה ששני המשחקים נערכו בסן סירו. אלא שהדרמה האמיתית התרחשה בחצי הגמר השני, בו התמודדה יובנטוס מול הפייבוריטית הברורה ממדריד.
דל בוסקה כבר התבסס כמאמן על, בעוד ריאל פצחה בפרויקט הגלאקטיקוס המפורסם כדי לבסס את שליטתה ביבשת. הנצחון על לברקוזן בגמר ב-2002 הביא לה את הגביע התשיעי, וב-2003 היא היתה אמורה לזכות באולד טראפורד בתואר האירופי העשירי שלה. אם מישהו היה אומר אז כי את הגביע העשירי הזה לא תראה ריאל עד היום, עשור אחרי הפיאסקו מול יובה, היו דואגים לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי.
הכישלון נגד יובנטוס אכן היה כביר, במיוחד אחרי שהגלאקטיקוס של זידאן, רונאלדו, לואיס פיגו ורוברטו קרלוס, ניצחו במשחק הראשון 1-2. אלא שלזכות יובה עמדו בעונה ההיא שתי דמויות מרכזיות. ראשית, הנשיא האגדי ג'אני אניילי הלך לעולמו בינואר 2003, ויובה שמה למטרה לזכות בגביע למענו.
שנית, זו היתה עונת חייו של פאבל נדבד. שנתיים קודם לכן קיבלה יובה החלטה אמיצה, מכרה את זיזו ורכשה את הכוכב הצ'כי מלאציו. בגומלין חצי הגמר נדבד היה שתי דרגות מעל כולם, וגם קינח בשער שהכריע את ההתמודדות בדרך לניצחון 1-3. תשע דקות מאוחר יותר, קיבל נדבד את אחד הכרטיסים הצהובים האכזריים בתולדות המשחק, שקבע כי ייעדר מהגמר.
כך נעלמה לה העדיפות הברורה של יובה לקראת הגמר, שלא התעלה לרמה גבוהה והסתיים ללא שערים ב-120 דקות . המפגש באולד טראפורד היה חשוב במיוחד עבור קרלו אנצ'לוטי, שהשלים את עונתו המלאה הראשונה על ספסל מילאן.
ב-1999 הוא בכלל חלם להיות יורשו של מרצ'לו ליפי ביובה. הפרופסור עבר לאינטר, ואנצ'לוטי גויס מפארמה על תקן המאמן הצעיר המבטיח. אוהדי יובה חשבו אחרת ושנאו את הבוס החדש, שזוהה כאיש מילאן ורומא. במשחק הבכורה שלו נתלה השלט: "חזיר לא יכול להיות מאמן". כעבור שנתיים הועזב אנצ' לוטי כדי לפנות את הכיסא לליפי.
הקרב מול קודמו ומחליפו בגמר היה עצום עבור מאמן מילאן, והוא עמד במשימה בכבוד. גם שחקניו גילו עצבים חזקים יותר בפנדלים. ג'יג'י בופון, שכה שמח לראות את דויד טרזגה מחמיץ מולו מהנקודה הלבנה בגמר המונדיאל כעבור שלוש שנים, ממש לא היה מאושר מהכישלון הצרפתי, וגם מרסלו סלאייטה ופאולו מונטרו פישלו.
אנדריי שבצ'נקו, שדווקא חווה אז את עונתו החלשה ביותר במילאן, דייק בבעיטה האחרונה. את הגביע הביא האוקראיני לקברו של מאמנו האגדי בדינמו קייב, ואלרי לובנובסקי.
מבחינת הקהל הישראלי, הקרב בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי במוסקבה היה אחד הגמרים המתוקשרים אי פעם. בכל זאת, אברהם גרנט הפך למאמן הישראלי היחיד שהגיע למעמד הרם. גם כאן היו שלוש נציגות מאותה מדינה בחצי הגמר. לפיכך, 2013 היא העונה היחידה בה ניצחו שתי נציגות מאותה מדינה יריבות ממדינה אחרת בחצי גמר הצ'מפיונס.
לפני חמש שנים היתה רק נציגה ספרדית אחת בחצי הגמר, וברצלונה נכנעה ליונייטד למרות שכריסטיאנו רונאלדו החמיץ פנדל בקמפ נואו. אלא שהמפגש הפיקנטי היה בחצי הגמר השני, שם ניצח גרנט את ליברפול שהכשילה פעמיים את ז'וזה מוריניו בשלב זהה (2005 ו-2007).
ב-2008 המזל היה לצד הלונדונים, שהעפילו לראשונה לגמר, בעיקר בזכות השער העצמי הביזארי של ג'ון ארנה ריסה בדקה ה-94 במשחק הראשון. אלא שאותו מזל, הידוע בכינוי "התחת של אברם", נטש את צ'לסי ברגע החשוב מכולם. איפה הוא היה כשדידייה דרוגבה בעט למשקוף בהארכה? או כשג' ון טרי החליק בפנדל המכריע? או כשאנלקה פספס ברשלנות את הצ'אנס לקחת תואר שני בהפרש של שמונה שנים?
הגורל החזיר לצ'לסי את החוב עם ריבית אשתקד, כאשר החלום הרטוב של רומן אברמוביץ' התגשם מול באיירן מינכן. אבל גרנט, שקיבל את מכתב הפיטורים ימים ספורים אחרי היום הגדול בקריירה, יכול להתנחם בעובדה שגם רוברטו די מתאו לא שרד בתפקיד הרבה יותר ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם