לחזור אל המתח: תחזית שיבוצי המאמנים בקיץ
לפלייאוף ולקיזוז יש חסרונות, אבל היכולת שלהם לשמר עניין מנצחת את הכל. בליגת העל חייבים להבין: להרכיב קבוצה בחודשיים זה מתכון לכישלון ומי יעמוד על הקווים של הקבוצות בארץ
דוגמאות לא חסר: יונייטד באנגליה, באיירן בגרמניה, ברסה בספרד, פ.ס.ז' בצרפת, סטיאווה ברומניה, מאריבור בסלובניה, סלטיק בסקוטלנד, אולימפיקוס ביוון. גם מכבי ת"א נכנסת לקטגוריה של "אליפות קלילה," דבר שיוצר חוסר עניין מוקדם מהצפוי בליגה.
נכון, לפלייאוף ולקיזוז מינוסים רבים. הגדול שבהם הוא בחוסר צדק עם הקבוצות שעמלו וצברו נקודות רבות במהלך העונה וכל זה נגזל מהן בקיזוז. אפשר להבין את הטענות הרבות שיש נגד אותה שיטה, אך עם זאת אין להתעלם מהדרמה, מהמתח ומהזיכרונות הקסומים שנרקמים בעקבות השיטה שמחזיקה את המתח וההכרעות עד לרגע האחרון.
רק תיזכרו באליפות של הפועל ת"א ב,2010- אז גברה על מכבי חיפה הנפלאה, ששיחקה בכל העונה כדורגל שוטף עם סגל שחקנים מדהים (רפאלוב, חמד, ארבייטמן, קטן, כיאל, דוידוביץ,' קולמה, טיישיירה ומאסיללה.(
במסגרת עבודתי בבלגיה ובהולנד צפיתי השבוע בלא מעט משחקים בפלייאוף הבלגי שמשוחק פעמיים בשבוע בשיטת בית-חוץ. היציעים מלאים, הכדורגל שוטף והעיקר - המתח והצפיפות בצמרת מרתקים כל חובב ספורט באשר הוא.
כיאה לירושלמי שמרן, בעבר התנגדתי לשיטת הפלייאוף והקיזוז. כאחד שגדל על מחזור אחיד בשבת וניצחון ששווה 2 נקודות בליגה של 16 קבוצות, העדפתי את הישן והמוכר.
כיום אני יכול להגיד: לא עוד! כיום אני כבר תומך נלהב בהחדרת כל מוטיב של מתח ועניין סביב המשחק - במיוחד במדינות כמו ישראל בהן הכדורגל לא בר תרבות, והתשוקה של הקהל היא להגיע רק כשיש על מה. קצת כמו במשחק האליפות של מכבי ת"א השבוע מול הפועל רמה"ש.
בעוד פחות מחודש תסתיים ליגת העל ומרבית הליגות באירופה. בשוטף היומי שלי אני נכנס לרוב אתרי הכדורגל הבולטים (דרך אפליקציות בסמארטפון) במדינות שמעניינות אותי או שלקוחות שעמם אני בא במגע משחקים בהן.
בדרך כלל בתאריכים האלה, על פי תקנון פיפ"א, אפשר להחתים שחקנים חופשיים למרות שהם עדיין רשומים בקבוצות אחרות, כך שכמעט מדי יום אפשר להתבשר על החתמת שחקנים בקבוצות חדשות לעונה הבאה. פועל יוצא של מועדונים שיודעים כבר מה הם צריכים ומה הם רוצים.
בלא מעט פגישות המועדונים מציגים בפניי את התפקידים שהם מחפשים לעונה הבאה. הגדילה לעשות אייאקס, שבפגישה שהיתה לי שם בשבוע שעבר עם המנהל הטכני מארק אוברמרס, הוא ציין בפניי שהיום הם כבר יודעים את מי ירכשו בעוד שנתיים. מדהים. משנה לשנה שוק ההעברות האירופי הופך למקצועני יותר, גם בעקבות אתרי סקאוטינג שעושים למועדונים חיים נגישים וקלים. כל זה כמובן מתרחש ללא קשר למאמן שיגיע או יישאר בקבוצה.
בישראל כל זה כמובן לא קורה. אצלנו התסריט הוא בערך כזה: 80 אחוז ממנים מאמן בסביבות יוני-יולי, ועל אותו מאמן להרכיב סגל שחקנים תוך אולי חודש וחצי. סגל שאמור להשפיע על עתיד המועדון, על מצב הרוח של הקהל ועל פרנסתו של המאמן בהווה ובעתיד. מדובר במשימה קשה וברוב המקרים גם בלתי אפשרית.
בארץ מצבת המאמנים היא זו שמכתיבה את קצב התזוזות בשוק ההעברות וההחתמות - דבר פסול ומסוכן לעתיד של מועדון. הכל קורה ברגע האחרון, בלחץ, ללא מחשבה וראייה מפוכחת. ראשי המועדונים בארץ חייבים להבין שלהכין קבוצה בחודשיים זו משימה מועדת לכישלון. ככה זה כשמתארגנים באנדרלמוסיה ומחליפים שחקנים אחרי כל משחק גביע טוטו כושל או מחנה אימונים מאכזב בשמש היוקדת של סופיה.
המצב הזה רע לכדורגל וטוב לפרשנים, שמכלי הכתיבה שלהם אמור לצאת דיו ולצערי הם לא מעט פעמים משמשים להקזת דם. גם הקיץ הקרוב מסתמן כעוד משימה כמעט בלתי אפשרית ללא מעט מאמנים.
ולכן, הנה התחזית שלי לרשימת מאמני הקבוצות בעונה הבאה:
מכבי ת"א: אוסקר גרסיה - לא סופי
מכבי חיפה: אריק בנאדו
קרית שמונה: ברק בכר
הפועל ת"א: בן שמעון או אלי כהן (השריף)
בני יהודה: דרור קשטן
רמה"ש: בני טבק, מנחם קורצקי או משה סיני
מ.ס. אשדוד: בן שמעון, גיא לוזון או צוות אימון זר
בית"ר ירושלים: גיא לוזון או אלי כהן (השריף) - לא סופי
הפועל חיפה: ניר קלינגר או שלומי דורה
הפועל ב"ש: אלישע לוי או יוסי מזרחי
מכבי נתניה: ראובן עטר
הפועל עכו: יובל נעים
בני סכנין: מרקו בלבול או עבאס סוואן
הפועל ר"ג: אלי כהן, משה סיני, אלי כהן (השריף) או גילי לנדאו
* לקבוצות שיעפילו לליגת העל - מכבי פ"ת, נצרת עילית או הפועל רעננה - אין מאמן חתום לעונה הבאה.
בקיצור, קיץ ישראלי טיפוסי ממתין לכולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם