מגזינים online

ליגת

מפלצת דו ראשית: גרמניה וספרד מוכנות לחצי הגמר

הישענות על אקדמיות ועל יסודות משחק, סגנון מנצח וייחודי, וגם הרבה כסף. חצאי גמר ליגת האלופות, שיתחילו מחר, יהוו מפגן ראווה של שני כוחות העל הדומיננטיים ביותר בכדורגל האירופי כיום: אומת הכדור ספרד, ואומת הרגל גרמניה

בארני רוניי | 22/4/2013 13:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מפתה להיסחף אל תוך הדומיננטיות הגרמנית-ספרדית שתוצג השבוע בחצי גמר ליגת האלופות.
כריסטיאנו רונאלדו מול דורטמונד. דמיון ואחווה
כריסטיאנו רונאלדו מול דורטמונד. דמיון ואחווה AFP
הכדורגל אוהב נראטיבים סוחפים, ואצל באיירן נגד ברסה ודורטמונד מול ריאל אפשר למצוא ערכים ספורטיביים שעוברים אל מעבר לגיאוגרפיה, ושאפשר להגיע מהם למסקנות חד משמעיות. אבל גם אם משמעותם של רגעי דומיננטיות כאלה הופכת מופרזת לעתים - זוכרים את "עלייתה הבלתי ניתנת לעצירה של הפרמייר ליג"? (תאריך אחרון לשיווק: 2011) - עדיין, בחצי הגמר הזה, יש תחושה שמשהו קורה כאן. רק מה, בדיוק?

אולי האלמנט המדהים ביותר בהתקרבות לדואופול גרמני-איברי הוא שההרגשה אינה של כוחות-על מנוגדים, אלא של התלכדות וקונצנזוס, של דמיון, של אחווה. השחר של העידן האיברי החל זה מכבר, ובעליונות של באיירן הוא מצא את ההד המושלם: אם גרמניה וספרד נמצאות הרבה לפני כולם בכל מה שקשור להבנה טקטית ולפיתוח שחקנים, נראה שהן ברחו לכל היתר, פחות או יותר, יד ביד.

כמובן שיהיו חילוקי דעות על כך - הרי מנצ'סטר יונייטד היתה בדרך להכניע את ריאל מדריד לפני הכרטיס האדום של נאני - אבל הקונצנזוס הרחב הוא שלמעמד הנוכחי הגיעו ארבע הקבוצות הראויות ביותר. "אין כאן צירוף מקרים", אומר דיטמאר האמן, שזכה במפעל עם ליברפול ב-2005, "ארבע הקבוצות הטובות ביותר העונה הגיעו לחצי הגמר, מה שלא ממש קרה בעשר השנים האחרונות. הן כאן מפני שמגיע להן, ואני חושב שכל הקבוצות האחרות מפגרות אחריהן. אני יכול לדמיין כל אחת מהארבע זוכה בליגת האלופות, מה שאי אפשר היה לומר בשום שלב על קבוצה מאנגליה".

מעבר לכל, חצי גמר ה"בונדס-לה-ליגה" הנוכחי ממשיך טרנד רחב יותר. ארבעת הגמרים האחרונים בליגת האלופות היו בהשתתפות ברסה או באיירן, ושמונה מ-12 המשתתפות בחצאי הגמר האחרונים היו גרמניות או ספרדיות - כשהן עוצרות בכך הגמוניה דומה של קבוצות הפרמייר ליג. מדובר כאן על קרטל קטן של קבוצות עילית; התכונה המשותפת הברורה היא העליונות הכלכלית והגיאוגרפית, טווח ההשפעה הנרחב, של שלוש מארבע מהן - ברצלונה, באיירן וריאל. יחד, אלה כוחות-העל האיזוריים העולים של אירופה.

ריאל וברסה הם שניים מהמועדונים העשירים שקיימים, ובאיירן היא מכונת המרצ'נדייזינג הגדולה בעולם. אתה לא חייב להיות מעצמה מסחרית כדי להגיע לאוליגרכיה של הכדורגל, אבל ברור שזה עוזר.
AFP
צ'אבי ואנייסטה. תוצרת בית AFP
גרמניה מוסרת יותר מספרד

יש כאן יותר מאשר כסף. זה גם עניין של סגנון ותוכן, תכונות אופי הבאות לידי ביטוי בתוך תחומי המגרש. דברים כמו קצב, מרקם אנושי והנחות עבודה בסיסיות לבניית קבוצה. אם תנסו להגדיר סגנון גרמני או ספרדי בימים אלה, כנראה שתגיעו בסופו של דבר למודלים שונים אך אחידים. בספרד, וספציפית בברצלונה, גדלים אמני המסירה, שיטה שמבוססת על טיפול בשטחים קטנים באמצעות הזזה מתמדת של הכדור. הגישה הבסיסית היא להתייחס לכדור כאל הקליע האחרון בקנה, והביצוע נעשה באהבה ובמיומנות.

אם תחפשו מאפיין בולט אצל הגרמניות, זוהי ההיצמדות המוגברת שלהן לתפיסה של יואכים לאב את הכדורגל כ"רצף של ספרינטים". הנבחרת הלאומית ובאיירן מציגות התפרצויות מכוונות היטב של תנועה אינטליגנטית; לא לרוץ לשם הריצה עצמה, אלא מאוצים מתוכננים, בתוך שטחים קטנים או לרוחב המגרש. שתי המדינות הללו לקחו את האלמנטים הבסיסיים של "כדורגל" ופירקו אותם לשניים: ספרד היא אומת הכדור, גרמניה אומת הרגל.

גם בתוך ההנחה הזו, יש עדיין קווי דמיון. גם ברצלונה במיטבה היא קבוצה של ספרינטים, בעיקר מול הגנות לוחצות במיוחד. באופן דומה, ריאל מדריד מצטיינת במתקפות נגד, עם מובילי כדור כאנחל די מריה וכריסטיאנו רונאלדו, שיכולים להשתוות לכל מה שייצרו אריאן רובן ופיליפ לאם. דורטמונד מתישה יריבות על ידי החזקת כדור, וכשהיא מאבדת אותו, היא יוצאת לבליץ נגדי, כמו השדים מקטאלוניה; באיירן הרגה את יובנטוס ברבע הגמר כשהכריחה את שחקניה לרדוף אחרי מסירות, בסגנון ברסה.



המרכיבים המרכזיים שמופיעים בשני הסגנונות היא השמירה על הכדור, הגנה לוחמנית, תקיפה במהירות גבוהה כשהיריב נמצא בחוסר שיווי משקל וגישה שאינה נותנת למערכים המסורתיים לעמוד בדרכה. את הקיפאון שמכתיב המערך, כביכול, הם מפרקים בעזרת הכדורגלן המודרני, הנייד, שמסוגל למלא תפקידים שונים על המגרש. הדמיון ביניהן מתבטא גם בכדורגל הנבחרות: גרמניה שיחקה במחזור האחרון של מוקדמות הגביע העולמי במערך סטייל ויסנטה דל בוסקה (או קרייג לווין), של 0:6-4, וה"מאנשאפט" של לאב צברה עד עכשיו יותר מסירות מאשר ספרד בטורניר המוקדמות.

צילום: איי-אפ-פי
רונאלדו מול לאם. המכונה הגרמנית מול הספרדית צילום: איי-אפ-פי
ההתאחדות והליגה עובדות יחד

אל הסגנון, הכסף, הזהות והאידיאולוגיה האיזוריות מצטרף מרכיב רביעי. עמוד שדרה חזק של שחקני בית מפריד בין הקבוצות הטובות ביותר לבין אלה שאין להן את החזון והכיסים העמוקים של קבוצת-על אירופית. שחקנים מגרמניה ומספרד היוו את הרוב המוחץ בהרכבים בארבעת גמרי ליגת האלופות האחרונים, עדות לאקדמיות הפורות שלהם. בגרמניה קיימת אחידות בין הליגה הבכירה לבין ההתאחדות המקומית - בניגוד למאבק ההרסני בין הפרמייר ליג להתאחדות האנגלית - והמשמעות היא ששיטות מתקדמות מונחלות מהשפיץ כלפי מטה.

כל מועדוני הבונדסליגה מחויבים להחזיק אקדמיה שעומדת בסטנדרטים של ההתאחדות הגרמנית, מערכת שעברה שיפוץ כולל לאחר שפל המדרגה של ההופעה הגרמנית ביורו 2000. "יש לנו הרבה צעירים שיוצאים מהאקדמיות, והכדורגל הגרמני עשה קפיצת ענק קדימה", אומר המנהל הספורטיבי של ההתאחדות, רובין דוט. "יש עבודה נפלאה שמתבצעת כרגע באקדמיות, כולל מאמנים מאוד מוכשרים וטקטיים. דורטמונד היא דוגמה נהדרת עם מריו גצה, מרקו רויס וסוון בנדר". האמן מצביע גם על הבמה הזמינה אותה מקבלים שחקנים כדי להוביל: "צעירים מקבלים יותר הזדמנויות מאשר באנגליה. יש לנו הצלחות גדולות בקבוצת הגילים שבין 14 ל-21. אפשר לייצר שחקנים, אבל הם חייבים הזדמנויות".

למועדוני הבונדסליגה יש גם תמריצים כלכליים לתת לצעירים את הבמה הזו. בשתי הליגות הבכירות מושקעים למעלה מ-100 מיליון יורו באקדמיות מדי שנה, וההצלחות מרשימות. באיירן מתגאה בתוצרי הבית שלה, תומאס מולר, טוני קרוס, הולגר באדשטובר, דייגו קונטנטו, לאם ובסטיאן שויינשטייגר, בעוד 275 מתוך 525 שחקני הבונדסליגה בעונת 2010/11 היו בוגרי אקדמיות מקומיות.

מצב דומה קיים בספרד: אתלטיק בילבאו השתמשה ב-20 בוגרי אקדמיה העונה, סוסיאדד ב-16, ברצלונה ב-15 ואפילו ריאל המבוססת כלכלית בשבעה. לא מספיק, אגב, שתהיה לך אקדמיה: המערכת צריכה להיות מופעלת בשיטות מתקדמות. אלה הקפדנות, הריכוזיות, ובעיקר הנכונות לקבל את ההנחה שטכניקה, יותר מפיזיקה, עושה שחקן צעיר לשחקן טוב.

צילום: איי.אף.פי
מינכן חוגגת. הרבה יותר מכסף צילום: איי.אף.פי
חכו חכו למונדיאל

אם הקומבינציה הזו, של זהות איזורית המתחברת לעמוד שדרה מקומי, נראית ככזו שמנבאת את הצלחת המועדונים באירופה, יש לכך גם השלכות חיוביות רחבות יותר - על הדומיננטיות ההולכת ומתגברת של אירופה ברמה הביןיבשתית.

הסיפור בגביעי העולם מאז 1950, כידוע, הוא היריבות בין אירופה המערבית לבין ברזיל וארגנטינה; אפשר להעריך שספרד וגרמניה קרובות ליצור ראש חץ משלהן באירופה. גרמניה, אגב, עדיין לא מצליחה משום מה להגיע להישגים המתבקשים, נעצרת בחצאי הגמר, ויש שעדיין מבכים את חסרונה של הווינריות המוכרת מפעם, היכולת לנצח גם בכדורגל מכוער. כמו שאומר האמן: "יהיה מגוחך אם הדור הזה יעזוב את הזירה ללא תואר".

ארגנטינה , עם מסי שגדל בעצמו בלה-מאסיה, תציב לצד ברזיל אופוזיציה חזקה. אבל ספרד וגרמניה יהיו שם ליד הפסגה בכל מקרה, וניצחון על אדמת אמריקה הוא עדיין המעוז האחרון שלא נכבש על ידי נבחרת אירופית. בכל מקרה, ליגת האלופות תספק השבוע רגע של כבוד לשתי המדינות שמהוות, ובהפרש ניכר, את מוקד הכוח האירופי של הכדורגל העולמי: כדורגל המרצדס-בנץ המרהיב והמהונדס לתפארת, שמציגות כוחות העל האיזוריים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום כדורגל-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים