אלופות החיים: לקראת חצאי גמר הצ'מפיונס
חצי גמר הצ'מפיונס יציג את המפגש בין שני הכדורגלנים הגדולים בעולם ובין שתי הקבוצות הפיזיות והטקטיות בעולם. ובסוף מוריניו ינצח
הכל בגדול, הרגשה ממש כמו בפעם הראשונה שאתה מגיע לניו יורק: האיצטדיונים המלאים, ההמנון, המאמנים על הקווים, הכוכבים הנוצצים שתמיד יתנו את התמורה לקהל במאני טיים. העונה, כמו בעונה שעברה, הגיעו שלוש המעצמות ברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן לחצי הגמר.
את צ'לסי מחליפה בורוסיה דורטמונד על תקן האנדרדוג. בריאל ובברצלונה מככבים שני השחקנים הטובים בתבל, ואולי הטובים מעולם ששיחקו או ישחקו במפעל. הגרמניות מציגות קבוצות, קולקטיב של שחקנים. הן חזקות יותר מבחינה קבוצתית, פיזית וטקטית יותר מכל קבוצה באירופה. בחצי הגמר המרתק שיחל בשבוע הבא כל תוצאה אפשרית.
באיירן לקחה בגרמניה אליפות בהליכה. לאחר שהיתה סגנית בעונה שעברה, הגיע המנהל הספורטיבי החדש מתיאס זאמר והצליח מאוד עם הרכש הלא נוצץ: דאנטה, מנדז'וקיץ' וחאבי מרטינס. הווינריות של הג'ינג'י עזרה למאמן יופ היינקס בחדר ההלבשה, ובכלל מסביב.
היינקס הצליח למצוא מספיק מקום גם לאגו של פרנק ריברי וגם לזה של אריאן רובן, דבר לא פשוט מול צמד שחקנים שממש לא קל לנהל. באיירן מאוזנת מאוד. הגנה ומרכז שדה פיזי ועוצמתי כיאה למסורת הגרמנית.
כנפיים (ריברי) עם איכות ויצירתיות שלא נגמרות. בשפיץ מנדז'וקיץ' או גומס, הגולרים המפלצתיים. מעל כולם עומד הקפטן פיליפ לאם, לטעמי הכדורגלן האינטליגנט באירופה. כל נגיעה בכדור היא תענוג צרוף. התבונה באופן משחקו היא אוניברסיטה לכל כדורגלן.
ברצלונה? לא יודע מה איתכם, אבל לי מרגיש שבברסה מסתיים עידן. ולא בגלל התוצאות. העוצמה של המועדון כבר לא שם. הפחד וכבוד מהשם אצל היריב כבר לא מה שהיו בעבר. איך היה נוהג המעסה האגדי שלנו, יהודה אלשייך ז"ל, להגיד תמיד אחרי הפסד בית בהפועל ירושלים? "פעם קבוצה כזאת, כמו שניצחה אתכם היום, היתה מפסידה לנו כבר בשער הגיא."
הטיקי-טקה כבר לא מתקתק כל כך. פפ גווארדיולה, מייסד העידן החדש, כבר לא שם. מחליפו טיטו וילאנובה נעדר מחלק גדול מהעונה בשל המחלה הארורה, ופתאום אפילו ליאו מסי הלא אנושי מתחיל להיפצע, שזה שיא השיאים. ואלדס אומר לא לחוזה חדש, פויול מתקרב לסיום הקריירה, מסצ<ראנו פצוע ולא בלם לרמות האלה. לא פלא שברסה לא ניצחה את פ.ס.ז' , ועברה שלב רק תודות לשער חוץ.
עם זאת, ולמרות הכל, ברסה פייבוריטית בחצי הגמר. אקט של שירת הברבור.
בורוסיה נחשבת למועדון הכי פחות גדול מבין המשתתפות בחצי הגמר, להבדיל מהמעצמות הכלכליות והתרבותיות, ובטח מבחינת המסורת. אשתקד היא נאבקה על האליפות בכל הכוח, אבל לא היו לה את העוצמות והמסורת כדי להגיע רחוק בליגת האלופות.
השנה ידעה דורטמונד כבר בינואר שאלופת הבונדסליגה היא לא תהיה, ולכן הקריבה את הליגה עבור הצ'מפיונס. הקבוצה היא בצלמו ודמותו של המאמן יורגן קלופ. אשתקד ביקרתי אותו ונפגשתי עמו. האיש הוא אוהד כדורגל נקי וטהור.
מאמין בלחץ על כל המגרש ומכנה את שחקניו "פיראנות," ועם חטיפת הכדור הם יוצאים להתקפות מעבר אימתניות. האימונים שלו מבוססים על עקרונות של "איבוד והתנפלות." תמיד הוא יעדיף להציב חלוץ בתפקיד קשר ולא בלם בתפקיד קשר.
האימונים ורמת ניהול המועדון אצלו מאוד בסיסיים ושלווים. כשאתה שם אתה חושב לעתים שמדובר בחבורה של השומר הצעיר או תנועת נוער. הלחץ הוא מהם והלאה. וזה מה שלדעתי הופך אותם למסוכנים כל כך עבור ריאל.
תתפלאו, אבל הקבוצה הכי פחות שאותה רצה לפגוש ה"מיסטר" (כך פונים השחקנים למאמן בספרד) מוריניו היא דורטמונד. מבחינה טקטית אין לריאל מצ-'אפ טוב מולה, והמיוחד יודע זאת. ז'וזה הוא מאסטר בלקרוא את המפה.
כשהגיע לאנגליה הוא קנה מהשוק הצרפתי את דרוגבה, אסיין ומאלודה. בריאל הוא בחר בשוק הגרמני וקנה את אלטינטופ, אוזיל וחדירה. המיסטר סיפר בראיון למגזין כדורגל גרמני שהוא לומד הרבה מהבונדסליגה, שהיא מופת למקצוענות ולמנטליות, ושאף פעם לא היו לו בעיות עם שום שחקן שהגיע משם. לאחר המפגש האחרון שלו מול דורטמונד, אמר מוריניו שזו קבוצה פיזית מאוד, ושהיה לקבוצתו קשה מול הכושר הגופני הנפלא של הגרמנים, האלמנט שהכריע לבסוף את ההתמודדות.
כיום ריאל של מוריניו משחקת את הכדורגל שהוא אוהב: עוצמה, הגנה שמוצבת גבוה מאוד, צמצום פערים עד כדי 30-25 מטר גג בין מערך למערך. אין עוד מערך כזה באירופה: מילאן של אלגרי הנפלא הכי קרובה לזה. ריאל סובלת מחלוצים בינוניים ומגן ימני מוגבל, אך על כל זה מחפה הפנומן .CR7
ההימור שלי הוא ריאל מדריד. בחצי הגמר, וגם בגמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם