יונאס אל עינאווי: "לא מערבב פוליטיקה בספורט"
יונאס אל עינאווי לא קיבל אישור להגיע לארץ עם נבחרת הדייויס של מרוקו ב .1997-כעת, כיועץ של שר הספורט בארצו, הוא עוזר להראל לוי לטפח את דור העתיד של הטניס הישראלי
הסיבה האמיתית לשינוי היא משחק אחד באליפות אוסטרליה, מול אנדי רודיק. "שנינו שיחקנו מצוין," נזכר אל עינאווי השבוע. "אנדי היה שחקן צעיר והיו לו הגשות טובות, וגם אני הייתי בכושר טוב. במערכה החמישית זה היה קרב של הגשות, ובשוויון 19-19 הרגשנו שמשהו באמת מיוחד קורה. זה היה בערך 02.00 לפנות בוקר, ואיצטדיון שלם הריע לנו ועמד על הרגליים."
יונאס הפסיד לאיי רוד במערכה החמישית, כשתוצאת הסיום הראתה 19-21 לטובת האמריקאי. זו היתה המערכה החמישית הארוכה ביותר ששוחקה, עד שג'ון איסנר וניקולא מאהו שברו את השיא כעבור שבע שנים.
"לקח לי זמן להתאושש מההפסד," הוא מודה. "אנדי המשיך לחצי הגמר, אבל לא הצליח לרשום הישג ממשי כי המשחק התיש את שנינו. אחרי שהכאב על ההפסד חלף, הבנתי שהייתי חלק ממשהו ענק והייתי אסיר תודה."
היום אל עינאווי מתייר בסבב בעיקר כחובב מושבע של הענף. כיועץ לשר הספורט של מרוקו וכאליל ענק בארצו, גם הוא מתגעגע לימים שבהם היו לה שחקני צמרת. השבוע הוא נמצא בארץ כאורח המרכז לטניס בישראל. הראל לוי, חברו משכבר הימים, הביא אותו לכאן כדי שהשניים יעבדו עם שחקני דור העתיד של ישראל.
"הראל, נועם אוקון, אייל רן וגם דודי הם חברים שלי, כך שהיה טבעי להגיע לכאן," הוא אומר. "יש כאן הרבה כשרונות. יש כמה שחקנים עם פוטנציאל, אבל הדרך ארוכה מאוד. הם עדיין צעירים ובגילאי 18-17 קל מאוד לפזול לבילויים, מה גם שעניין הצבא יכול להקשות על הדרך למעלה. אבל הראל הסתדר נהדר והמתקנים כאן טובים, אז מפהאפשר רק להתקדם."
אל עינאווי מציין שבניגוד לענפים אחרים, טניס הוא ענף שבו אין הרבה אופציות. "בכדורגל ובכדורסל יש הרבה ליגות אבל בענף שלנו יש רק את הסבב, ומעט מאוד שחקנים יכולים לאייש את הטופ," הוא אומר. "יש בערך 100 שחקנים שבאמת מתפרנסים מלהיות שחקני טניס."
הדור שלך כלל גם את הישאם אראזי וקארים עלאמי וכולכם זכיתם להיות כוכבים. מה קרה לטניס המרוקאי?
"זה היה צירוף מקרים. כולנו היינו טובים, וכל אחד משך את האחרים כלפי מעלה. כשאחד זכה בטורניר, זה נתן מוטיבציה לאחרים. היתה לנו נבחרת דייויס טובה ואחרי שניצחנו את אנגליה ואיטליה ישר עשו את ההקשר לכדורגל, וממש שמחו והתרשמו.
"היום הטניס במרוקו לא כל כך פופולארי ורוב הצעירים מעדיפים כדורגל או כדורסל. השחקן המוביל שלנו נמצא באזור ה300- בעולם. עכשיו הישאם מתחיל להיכנס לעניינים ואני מקווה שזה יעשה שינוי."
יצא לך לראות את המשחק בין איסנר למאהו?
"ראיתי חלק ממנו ופשוט לא האמנתי. התוצאה הזו לא תחזור על עצמה, מה גם שהם שיחקו כמה ימים. כנראה שהרצון לנצח והנחישות עשו את שלהם."
כדורים רבים נחבטו מאז ימיו של אל עינאווי בצמרת הענף. הטניס הפך פיזי יותר והשחקנים מקצוענים יותר. היום, הוא טוען, הענף עוד יותר אינדיבידואלי מאשר בעבר. "בימיי בסבב, כל שחקן היה מסתובב לבד, כך שהקשר בין השחקנים היה מצוין," הוא נזכר.
"היינו כמו משפחה אחת גדולה. האווירה היתה מצוינת ולמרות שעל המגרש היינו יריבים מרים והקרבות בינינו היו גדולים, אחרי המשחק היינו נפגשים לארוחות ערב ולמשקאות. זו גם היתה חבורה די מצומצמת, וכל שבוע היינו משחקים זה נגד זה, כך שהכרנו היטב ורבים מאיתנו הפכו לחברים טובים.
"היום זה אחרת. השחקנים לא מסתובבים לבד אלא כל אחד עם פמליה - משפחה, חברים, מאמן, פיזיותרפיסט, מנהל. האינטראקציה ביניהם אחרת, וכל אחד מרוכז מאוד במה שהוא עושה, עניין שתורם למקצוענות."
יוצא לך לבקר בסבב גם היום?
"אני גר באזור פריז, מגיע לרולאן גארוס ובכלל תמיד נהנה להגיע לטורנירי הגראנד סלאם."
בחזרה לדייויס. ב1997- היתה אמורה נבחרת מרוקו של אל עינאווי להתארח בישראל להתמודדות במסגרת המפעל, אך המפגש התבטל בהוראת הממשלה. "היינו מאוד מאוכזבים," הוא נזכר. "כמו שאמרתי, השחקנים הישראלים חברים שלי אז האכזבה היתה גדולה.
"אני זוכר שקיבלנו מכתב מהאיגוד שבו צוין שלא נשחק בישראל. חשבנו שאולי נוכל לבקש שהמפגש ייערך במקום נייטרלי אבל אמרו לנו שזו החלטה ממשלתית ושאין מה לעשות נגדה. אחר כך, ב2002- או ,2003 הייתי בישראל עם אראזי והתאמנו לקראת אליפות אוסטרליה מכיוון שמזג האוויר והמשטח מתאימים מאוד. הבנו שאין שום בעיה לשחק כאן."
היום, כיועץ לשר הספורט המרוקאי, האם זה היה קורה שוב תחת המשמרת שלך?
"היום זה לא היה קורה, וגם הייתי עושה מה שאפשר כדי שזה לא יקרה. כשנסעתי לכאן ואמרתי לאנשים שאני עוזר לשחקני הנוער בישראל, אנשים שאלו אותי אם אני בטוח שזה רעיון טוב. אבל אני לא מוכן לערב פוליטיקה וספורט. אני ספורטאי עד הסוף ולא מתחשב בכך."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם