דין התנועה: באיזו עמדה בדיוק משחק כריסטיאנו רונאלדו?
הוא לא מוציא מספיק כדורי רוחב כדי להיחשב שחקן כנף. כשתוקעים אותו כחלוץ רחבה הוא מתנוון. אז באיזו עמדה משחק כריסטיאנו רונאלדו? התשובה מוגשת בנגיעה אחת רכה. פרויקט רונאלדו, חלק ג'
"תודה רבה על ההערכה. זה כבוד גדול עבורי, אבל אני בכלל לא חלוץ אלא שחקן כנף", הוא אמר אז. גם בימים ההם לא כולם הסכימו איתו, ובשנים שחלפו הדיון הטקטי רק הלך והתחדד. כיצד מגדירים את העמדה בה מככב אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה? האם ייתכן שהאיש שמציג ממוצע של יותר משער למשחק ב-4 שנותיו בריאל מדריד אינו חלוץ?
האיש שאחראי יותר מכולם על התפתחותו המקצועית של כריסטיאנו ב-3 השנים האחרונות נדרש לא פעם לסוגיה. "אנחנו מנסים למצוא לרונאלדו את התפקיד שיתאים באופן אופטימלי לכישוריו", אמר ז'וזה מוריניו.
"אני לא חושב שהוא חלוץ טהור. נקודת החוזק הבולטת שלו היא יכולת לעבור שחקן באחד על אחד. מצד שני, הוא גם לא קיצוני. שחקני כנף לא כובשים הרבה שערים, פחות מעשרה בעונה. לטעמי הוא שילוב בין השניים".
המיוחד קבע זאת כבר לפני שנתיים, אולם המציאות לא לגמרי תואמת את הגדרתו. ראשית, אם רונאלדו באמת מצטיין במשחק אגפים, הרי שהגיוני לצפות ממנו לאספקה סדירה של כדורי רוחב איכותיים. בפועל, זו אחת החולשות הגדולות שלו. אחוזי דיוק בהגבהותיו אפילו לא מתקרבים לנתונים של שחקני כנף אמיתיים, כמו למשל דייויד בקהאם, אשר את עמדתו ואת מספרו הוא ירש לפני עשור באולד טראפורד.
הנתונים הסטטיסטיים של הליגה הספרדית מגלים כי הפורטוגלי מצליח למסור כדור רוחב מדויק כל 3 משחקים (0.3 למשחק), בפער עצום מקיצוניים אמיתיים, כמו חסוס נבאס מסביליה. מספר הבישולים שלו נמוך יחסית, והוא ממעט לפרוץ לאורך הקו על מנת לסדר אסיסטים לחבריו.
שנית, תכונה מהותית נוספת של שחקני כנף היא הנטייה הטבעית לכדרר. מובן שרונאלדו מזוהה איתה מאוד. ההנאה שהוא מקבל מתסכול המגנים הניצבים מולו, כאשר הוא מבצע את הפעלולים האהובים מסביב לכדור ליד קו הרוחב, אינה ברת תחליף. אולם פעולות אלו, יפות ככל שיהיו, בדרך כלל אינן תכליתיות, ורונאלדו ממש לא מגזים בהן.
אם הפורטוגלי היה קיצוני קלאסי, סביר שהיה מצטיין בתנועה אלכסונית לכיוון המרכז, במיוחד לנוכח העובדה שהוא משחק באגף "ההפוך", כלומר מתופקד על הנייר משמאל, כשרגלו החזקה היא ימין. היינו מצפים ששערים לא מבוטלים תוצרת כריסטיאנו יבואו מפעולות בסגנון אריאן רובן.
למשל כמו שער הניצחון הדרמטי מול מנצ'סטר סיטי שהובקע במחזור הראשון בשלב הבתים של האלופות העונה. רונאלדו תפס את המגן אחד על אחד, עבר אותו בכדרור, שלח כדור מסובב מפינת הרחבה וכבש בזכות טעות של השוער ג'ו הארט. אולי זה יישמע מוזר, אבל הדפוס הזה נדיר בארסנל שלו. כדי להבין לעומק כיצד עובד רונאלדו, חשוב להתמקד בהתפלגות הסטטיסטית של שעריו, וכאן צפויה ההפתעה האמיתית.
העונה מצא כריסטיאנו את הרשת 43 פעמים ב-43 משחקים בכל המסגרות. נוריד מהמאזן את 7 הפנדלים ואת שתי הבעיטות החופשיות, ונתמקד ב-34 הכיבושים ממשחק פתוח. 6 בלבד נכבשו אחרי שרונאלדו נגע בכדור יותר מפעמיים, כמו נגד סיטי. 6 שערים נוספים נכבשו אחרי שתי נגיעות בלבד, בעוד 22 נשלחו לרשת בנגיעה הראשונה- 17 ברגל ו-5 בנגיחות.
מדובר ב-65 אחוזים. והסטטיסטיקה הזו לא מקרית אלא נשמרת לאורך זמן. מתוך 32 השערים ממשחק פתוח בליגה הספרדית בעונה שעברה, 20 נכבשו בנגיעה אחת- 63 אחוזים . כמעט שני שלישים. אלה נתונים של חלוצי רחבה בסגנון מריו גומס.
הסטטיסטיקה הזו חושפת את העובדה שפחות בולטת לעין במשחקו של רונאלדו. הנקודה החזקה ביותר שלו היא לא השליטה בכדור אלא חכמת התנועה בלעדיו. החושים שלו מובילים אותו למצבי הבקעה קלים יחסית. וכאשר הקבוצה מתורגלת לשחק עבורו, הוא מוצא את עצמו פעמים רבות מול השוער. זה נכון, כמובן, במתפרצות הקטלניות שמאפיינות את ריאל ואת פורטוגל, אך תקף לא פחות בהתקפות מסודרות.
בסגנון המשחק הזה, כאשר רונאלדו מתופקד באופן תיאורטי באגף השמאלי, דפוס הפעולה האידיאלי של ריאל מתבצע פחות או יותר כך: שחקן באגף הימני, בדרך כלל אנחל די מריה או מסוט אוזיל, מתנהל עם הכדור, ובשלב זה עושה חלוץ החוד (קרים בנזמה או גונסאלו היגוואין) תנועה ימינה ברחבה על מנת למשוך איתו את הבלמים. לחלל שנוצר בתוך הרחבה פורץ בסערה רונאלדו, שמצליח בזכות מהירותו להקדים את השומר שמנסה לעצור אותו, בלם או מגן ימני. אם הוא מגיע ראשון לכדור הרוחב, ההסתברות לשער גבוהה מאוד.
דוגמה נהדרת לכך נוכל לקחת מהגומלין באולד טראפורד לפני שבועיים. שער הניצחון של רונאלדו החל במסירה כפולה בין אוזיל והיגוואין בחלק הימני של רחבת השדים האדומים.
כאשר החלוץ הארגנטינאי קיבל את הכדור מהקשר הברזילאי, הוא משך אליו את נמניה וידיץ', וגרם לכך שרונאלדו היה צריך להקדים רק את רפאל בגישה לכדור הרוחב. נגיעה אחת - והמשחק הוכרע. עכשיו צריך רק לחשוב איך להתנצל בפני המעריצים הרבים ביציעי מנצ'סטר.
במשחק הראשון מול קבוצתו של אלכס פרגוסון, בסנטיאגו ברנבאו, כבש רונאלדו בנגיחה אחרי הגבהה שגרתית לתוך הרחבה. גם במקרה זה מדובר בפעולה טיפוסית שרבים נוטים משום מה לשכוח ברפרטואר העשיר שלו.
חלק ניכר מהשערים החשובים ביותר בקריירה של רונאלדו נכבשו בנגיחות, תוך כדי ניתור של אתלט פנומנלי. כך עשה בגמר ליגת האלופות מול צ'לסי ב-2008. כך היה בגמר הגביע מול ברצלונה ב-2011. כך הוא גם שבר את הבונקר הצ' כי ברבע גמר יורו 2012 - עלה להגבהה איכותית בתזמון מושלם. מעטים הבלמים שמסוגלים להתמודד איתו. גם זה מאפיין חלוצים מרכזיים חסונים.
לא פלא שפרגוסון הגדיר את חניכו לשעבר (ואולי גם לעתיד) כ"שחקן המושלם". האבולוציה שעבר רונאלדו מאז המשחק הראשון בפרמייר ליג, נגד בולטון ב-16 באוגוסט 2003, אדירה בכל קנה מידה.
מנער תחבולן באגף הימני בימי ספורטינג ליסבון, ובשנים האחרונות במנצ' סטר יונייטד, הוא התקדם תחילה אצל פרגי לשחקן רב-גוני בחלק הקדמי. זה כלל לא מקרי שהעונה הטובה ביותר שלו ביונייטד, 2007/8, במהלכה הבקיע 42 שערים ב-49 משחקים בכל המסגרות, היתה כאשר הוא היה חלק משלישיית חוד שכללה גם את וויין רוני ואת קרלוס טבס, אשר החליפו ביניהם מקומות ללא הרף.
על הנייר הוגדר אז רונאלדו בדרך כלל קשר שמאלי, אך בפועל כיסה שטחים נרחבים הרבה יותר. כך הגיע, למשל, לאותה נגיחה במרכז הרחבה של פטר צ'ך במוסקבה. מנגד, כאשר תופקד בעונה שלאחר מכן פעמים רבות כחלוץ מרכזי, ירדה יעילותו.
הפורטוגלי היה מתוסכל במיוחד אחרי ההפסד לברצלונה בגמר ליגת האלופות ב-2009, במשחקו האחרון בחולצה האדומה, כאשר פרגוסון בחר לשבץ אותו במרכז הרחבה, ודחק את רוני לאגף השמאלי. התוצאה נגד הקטאלונים היתה אומללה, כריסטיאנו בקושי הורגש במגרש, ואחרי שריקת הסיום ביקר את הטקטיקה ההגנתית. אחרי המעבר לריאל, נטה תחילה המאמן מנואל פלגריני להשתמש בו כחלוץ טהור, ורק אחרי הגעת מוריניו השתנתה השיטה, לשביעות רצונו המלאה.
גם בנבחרת פורטוגל משתדל המאמן פאולו בנטו לנצל את האיכויות של רונאלדו כפי שעושה מאמנו בליגה הספרדית. התפקיד החשוב ביותר של החלוץ המרכזי של הנבחרת, הלדר פושטיגה או הוגו אלמיידה, הוא לפנות את השטחים לטובת הכניסות של הכוכב הגדול.
כל שחקני הצוות המסייע עוקבים באופן מתמיד אחרי התנועה הנהדרת של כריסטיאנו ללא כדור, ורבים מהם יודעים לבצע מסירות חותכות הגנה בדיוק של מילימטרים. אם מישהו צריך הדגמה מושלמת, כדאי שיסתכל על הבישול של המגן הימני ז'ואאו פריירה, שהבחין בתנועה האלכסונית של רונאלדו במשחק מול הולנד ביורו-2012 ובישל את שער השוויון.
לכן, האמירה "לא צריך לקנא במגן הימני של ישראל ביום שישי" רחוקה מאוד מהאמת. כל שחקני העורף יהיו חייבים לפקוח עין על רונאלדו בכל רגע נתון. כוכב העל שיתרוצץ בר"ג מסוכן יותר ללא כדור מאשר איתו. הוא זקוק לנגיעה אחת בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם