הר הגעש בטדי מתפוצץ
כר הדשא אמש היה אחד הדברים הכי עצובים שראו אוהדי בית"ר בשנים האחרונות. ככה זה שהשחקנים ניתלים על משבר האוהדים ושוכחים שהתפקיד שלהם הוא להתחיל להזיז שוב את הקבוצה קדימה. על מה שעשה בנאדו השנה ילמדו בבתי ספר למאמנים
המשבר הבית"רי הוא כל כך עמוק, שהוא הפך את טדי למה שרצו כולם בכוח הזרוע. אין קללות גזעניות, גם המחאה באצטדיון כנגד הבעלים כמעט ולא נשמעה, אבל זה לא היה בגלל עידוד חיובי ומאסיבי, אלא בגלל אפטיות וקיפאון ששררו בכל מקום. רק הכמות (12 אלף צופים, 3000 מחיפה) עוד נתנה תזכורת קלה שמדובר בקבוצה שעד לפני 45 יום לערך היתה המרענן הרשמי של הליגה הזאת.
קורנפיין: חייבים להתחיל לנצח כמה שיותר מהר
אבל עכשיו, הקבוצה הזאת חייבת לנסות ולהרים את עצמה מקצועית. זה מתחיל בראש ובראשונה אצל אלי כהן, שעמוק בתוך העונה עדיין לא מצא את ה-11 שלו. מאז תקרית ערן לוי, השחקן לא חזר לעצמו, הברירה השברירית על הספסל בדמות סטיבן כהן אפילו לא קרובה לתת פתרון וגלאבינה עדיין בטירוף של השער שלו מול מכבי ת"א.
הגנת בית"ר היא הדבר הפחות יציב ומסכנים מתן בראשי ואריאל הרוש, שצריכים להוציא כל פעם כדור מהרשת בעיקר כי חבריהם המתחלפים באגפים נוטים לשכוח את התפקיד הראשוני שלהם - הגנה.
מהפך הצ'צ'נים שהגיע לבית"ר לא הביא את הבשורה וככל שהזמן עובר, מתגלים יותר ויותר פרטים על ההנחתה שלהם בארץ. יכול להיות שזאור סדאייב הוא שחקן טוב, אבל כרגע, במצבו הנוכחי, הוא לא יכול לתרום לבית"ר כמעט כלום. הכוח שלו יהיה חשוב בעיקר לתחתית, אבל השיתוק הכללי שנופל עליו, גורם לצהובים להגיע 30 מטרים מהשער (במקרה הטוב) ולהיתקע.
בית"ר ירושלים צריכה להפנים שכרגע היא צריכה להתנהל בלי קהל. זאת לא בחירה, זאת כרגע הברירה. היציעים בטדי אמש נראו כמו גוש עידוד קטן של הפועל עכו, כשכל האצטדיון מתעטף בשתיקה שלא מאופיינת. הר הגעש בטדי מתפוצץ, לא מהסיבות הנכונות. איך כתב אתמול אחד האוהדים שלה בפייסבוק: לא נותר דבר, מלבד הגעגוע. האמת? קשה שלא להסכים איתו.
ומילה אחרונה. אצטדיון טדי אמור (בדגש על אמור) לארח את יורו 2013 הקרוב ואת טקס הפתיחה של המכביה בקיץ הקרוב. הסיכוי שלו להיות מוכן הן מבחינה בטיחותית, עם דרכי גישה נוחות ותשתית תקשורת נורמלית, שקול לסיכוי של בית"ר להגיע לפלייאוף העליון או לזכות בגביע השנה. רוצים להתעדכן במחצית מה קורה בעולם? תשכחו מזה.
רציתם להוציא שיחת טלפון? תעמדו על רגל אחת ותרימו יד למעלה בשביל קליטה, מסרון? לא בבית ספרנו. הבושה הזאת חייבת להיפתר אחת ולתמיד. זאת לא דרך. מדובר באצטדיון שקיים שנים רבות ואין סיבה שאוהד שמגיע יסבול. לחשוב מה היה קורה שם אם חס וחלילה היה אירוע חירום. אולי כדאי להתחיל להביא יונת דואר בכיס, רק בשביל הביטחון.
את מה שאריק בנאדו עשה למכבי חיפה, ילמדו עוד הרבה מאוד שנים בבתי ספר למאמנים. האיש והסטייל הצליח להרכיב את הפאזל הירוק ולשמר את שחקניו כיחידה לוחמת כל הדרך מהמקום הלפני אחרון עד למקום השני וחצי גמר הגביע.
השחקנים של חיפה כל כך רוצים להילחם, שזה פשוט מרשים. הם נראים כמו חיה רעבה ששוחררה כרגע לחופשי מול טרף טעים, אתמול בסגנון מעורב ירושלמי. רק לראות את חטיפת הכדור וההתנהלות במרכז המגרש כדי להבין עד כמה היא בנויה נכון.
כל הנעת כדור נגדה נתקלת בחומה בצורה. נדמה שחוץ מלתאם את צעדי הרדיפה שלהם, שחקני חיפה מתואמים להפליא. ככה זה כשהמאמן שלך הוא בלם שחצי ליגה רצתה והחצי השני חלם להביא אליו.
צ'וצ'אליץ' חסר? פיליאבסקי לא מתרגש, דגני מתארגן בהתאם ושראנוב ינעל את השער. בוקולי חזר להזכיר לנו את האיש עם החיוך, השחקנים ביצעו נהדר שינויי מיקום תוך כדי משחק וטוואטחה נראה כמו אחד הבאנקרים בהרכב של אלי גוטמן מול פורטוגל. הקהל החיפני נתן שואו בטדי ולא נתקל אפילו בכיסי התנגדות קטנים מהקהל שפעם היה גורם להם לשבת בשקט.
יסלחו לי הפועל ר"ג וראשון לציון, אבל הגמר השנה צריך להיות בין מכבי חיפה לקרית שמונה. שתי קבוצות שהתעשתו בזכות המאמנים החדשים, עשו דרך נהדרת וינפקו לנו משחק טוב ואיכותי. בכל מקרה, מדובר בהצלחה מסחררת ואדירה של המאמן הטרי. סביר להניח שבסופו של דבר האליפות תנחת השנה בקרית שלום, אבל רק המחשבה על שני משחקים שמחכים לנו בין שתי הקבוצות האלו, עושים חשק לספור את הימים לאחור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם