אוויר פסגות: חמישה רגעים גדולים שאזכור מג'ורדן
גיבור העל, הווינר, המנהיג, המתגבר על כל מכשול, הצעיר הנצחי. חמישה רגעים מתוך אינספור שהגדירו למייקל ג'ורדן את הקריירה
"הזריקה האחרונה". אולי הרגע הכי גדול בקריירה של מייקל ג'ורדן. משחק 6 בסדרת הגמר המופתית של 1998 בין יוטה ג'אז של סטוקטון ומאלון, לבין הבולס של הוד אוויריותו.
30 שניות לסיום ובמצב 86:85 ליוטה, בדלתא סנטר הבייתי, הג'אז יצאו להתקפה אחרונה במה שהיה אמור להסתיים בסל שיבטיח את הניצחון המורמוני וישלח את הסדרה למשחק 7 אחרון וקובע. סטוקטון מוסר למאלון, 20 שניות לסיום, ואז מייקל עם חטיפה ענקית, משיג את הכדור ויוצא להתקפה אחרונה בהחלט, כאשר השאר כבר ידוע.
מייקל נתן לשניות לעבור, עשה מבריון ראסל צחוק עם הטעייה שהורידה אותו לפרקט, ועלה לג'אמפ שוט הכי מפורסם בקריירה. סל ניצחון, כאשר התמונה המפורסמת מכולם הייתה העצירה של ג'ורדן במקום עם היד מונפת, כאילו אמר לצלמים: "חברים, זה הרגע הכי גדול שלי בקריירה, וכנראה האחרון, אז קחו עוד שנייה כדי שתספיקו לצלם".
בדיעבד, זו לא הייתה הזריקה האחרונה שלו בקריירה, אך האחרונה בשושלת. הבולס זכו באותו ערב באליפות, ובימים שלאחר מכן, אני – כמו עוד שאר אלפי ילדים שגדלו באותה תקופה – ניסיתי לשחזר את ההטעיה הכל כך מפורסמת, לבד במגרש, עד שכבר כאב לי הקרסול.
2. "משחק השפעת": כמו כל אייקון, גם מייקל היה צריך איזה ערב מיוחד, הירואי, שיעזור לו להפוך להיות באמת לא רק השחקן הטוב אי פעם, אלא להתקרב לספירת ה"על אנושי".
סדרת הגמר של 1997 נפתחה בסערה, יוטה נראתה קרובה מתמיד לקחת מהבולס את האליפות, ובמצב של 2:2 הקבוצות התייצבו למשחק מספר 5 ביוטה, כאשר מייקל לפי כל הדיווחים בספק למשחק בשל שפעת וחום גבוה.
למרות שהמשחק כונה ”The Flu Game” , למייקל לא הייתה בדיוק שפעת, אלא כנראה וירוס בבטן, מה שגרם לו לחולשה, חום גבוה ואיבוד נוזלים. מי שלרגע חשב שמדובר בעוד "טריק" או ניסיון ערמומי להרדים את הבחורים של סלואן, גילה שג'ורדן אכן מגיע למשחק במצב כמעט בלתי אפשר, הוא בקושי הצליח לעמוד באותו הבוקר, נשאר במיטה ממש עד לפתיחת המשחק, וכאשר נכנס לאולם ניתן היה בהחלט להבחין כי הוא חלש ותשוש, כאשר התמונה המפורסמת מסיום המשחק היתה ההישענות שלו על סקוטי פיפן בשביל להצליח לעמוד.
ג'ורדן עלה עם חום גבוה, איבד נוזלים ורק בזכות עירוי שקיבל, יכול היה להמשיך. כמו כל סיום של סרט הוליוודי מושלם, הוא הצליח להתגבר על כל המכשולים וגם על הג'אז המסכנים, בדרך לתצוגת שיא שכללה 38 נקודות, 7 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות, בניצחון חוץ 88:90 ששלל את הדרך האליפות.
עונת 1995/96: מייקל תמיד רצה לשבור שיאים קבוצתיים, אישיים ומה לא. עונת 95/96 ללא ספק היתה אחת כזו.
ג'ורדן סיים כמלך הסלים בעונה הסדירה עם 30.4 נקודות (בפליאוף הממוצע עוד עלה), נבחר ל-MVP של העונה הסדירה, ל-MVP של משחק האולסטאר, MVP של סדרת הגמר, וגם לקח אליפות יחסית קלילה עם ניצחון 2:4 בסדרת הגמר מול הסופרסוניקס, אך השיא הכי חשוב והכי גדול היה למעשה שבירת שיא המאזן הקבוצתי לעונה סדירה.
הבולס הציגו כדורסל שהיה פשוט גדול על הליגה, ולמרות עונה סדירה ארוכה ומתישה בת 82 משחקים, לבולס כמעט ולא היו נפילות מתח. פיפן, רודמן, קוקוץ' ובעיקר מייקל הובילו את הבולס למאזן לא הגיוני של 10:72 שספק אם יישבר אי פעם.
לא אשכח איך כל יום חיכיתי לבוקר כדי שאוכל לפתוח את העיתון ולהתעדכן מה קורה עם הבולס, והאם הם יעמדו במשימה של שבירת השיא. החבורה של פיל ג'קסון המשיכה למאזן 3:15 מדהים בפליאוף ומאזן כללי של 13:87 בליגה הטובה בעולם. אם יש מושלם בכדורסל, החבורה של שיקאגו 96' היתה הכי קרובה לזה.
נובמבר 1993: אני, ילד בן 9 חוגג יום הולדת ומקבל פוסטר ענק של מייקל וקלטת VHS שנקראת בשם: "michael jordan's playground". אמנם לא מדובר ברגע שיא עבור מייקל, אך בהחלט אחד הרגעים הכי גדולים שאני זוכר מהתופעה שנקראה מייקל ג'ורדן בשנות ה-90. בהמשך הצטרפו להם חולצות, מדבקות, עוד פוסטרים, עוד קלטות כי זו נשחקה, ומה לא.
אבל זהו כמובן לא רק רגע פרטי שלי, זוהי רק דוגמא למה שהיה מייקל עבור כל מי שגדלו עליו בשנים ההם. הוא לא רק היה שחקן כדורסל, הוא היה גיבור על של ממש, בדיוק כמו סופרמן, באטמן או ספיידרמן, אבל גיבור על לילדים שמעדיפים לקום לראות כדורסל ב-03:00 לפנות בוקר מאשר סדרות מצויירות בשלוש בצהריים.
להזכיר לצעירים יותר (שלא זכו לראות את מייקל מכדרר) הימים היו טרום עידן Ebay, Youtube או אינטרנט בכלל, ובכדי להשיג וידיאו עם היילייטס או סתם מרצ'נדייס של ג'ורדן היה צריך בעיקר לקוות שאיזה דוד מאמריקה יבוא בקרוב.
ג'ורדן (ובעיקר אנשי היח"צ והפרסומאים) הבינו שיש להם פה דבר שלא היה מעולם. ג'ורדן חצה את גבולות הספורט, והגיע לכל מקום על פני הגלובוס על אף שהעולם היה פחות כפר גלובלי מאשר היום: ללא אינטרנט וללא ריבוי ערוצי ספורט ושידורים.
סקרים הראו כי דמותו של מייקל היא המפורסמת והמוכרת ביותר בעולם כולו, אפילו לפני ישו. מייקל היה בכל מקום, בפרסומות אייקוניות למקדונלדס או קוקה קולה, בקליפים למוזיקה עם מייקל ג'קסון, בסמל המפורסם של האיש המרחף, בחנויות הנעלים עם AIR JORDAN, בקולנוע עם "ספייס ג'אם".
מייקל היה הספורטאי הראשון שעשה את זה, הוא לא היה רק אגדת ספורט חיה, מייקל ג'ורדן הפך לאייקון פופ עולמי.
43 נקודות בגיל 40: מייקל פרש, חזר ופרש שוב. כשפרש בשנית ב-1999, הודיע כי זו הודעת פרישה סופית, וכי הפעם 99.9% שהוא סיים לשחק. אבל אצל מייקל כמו אצל מייקל, כנראה שגם ה-0.1% שדיגדג לו לחזור לשחק היה יותר מדי, ובשנת 2001 הגיע הרגע: הגדול מכולם חזר למגרשים.
נכון, הוא היה מבוגר (בגיל 38), לאחר שישב בחוץ כשלוש שנים והפעם לא במדי הבולס, אך הקריירה של ג'ורדן בוושינגטון היתה עדיין ראויה להערכה. ג'ורדן אומנם לא הצליח לעמוד במשימה ולהעלות את וושינגטון לפלייאוף, אך מבחינה אישית ג'ורדן שוב צחק על כל חוקי הפיזיקה.
את עונת החזרה סיים כמלך הנקודות של קבוצתו ובגיל 38 החזיק שורה סטטיסטית של 22.9 נקודות, 5.7 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים ו-1.4 חטיפות למשחק. כאשר הוא מספק ערב שיא של 55 נקודות באחד המשחקים והופך לשחקן המבוגר אי פעם שקולע 55 נקודות למשחק.
בעונה שלאחר מכן, והאחרונה בהחלט, מייקל המשיך להעניק תצוגות וסטטיסטיקות דומות, אך מה שהמחיש באופן הבולט ביותר את התופעה הכמעט על אנושית שקראו לה ג'ורדן, היתה ההופעה ב-21 לפברואר 2002, כאשר קלע 43 נקודות בניצחון על הנטס, ולמעשה הפך לשחקן הראשון והיחידי אי פעם שקולע מעל 40 נקודות בגיל 40.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם