קאובוי מהוליווד: פרידה מג'ים בוטרייט
בלי גינוני כוכבות, בלי להאפיל על מיקי, עם כבוד לטל ברודי. סמל לתמימות נעורינו, לתקוות שנהפוך לאימפריה אירופית. ג'ים בוטרייט, הסיבוב והג'אמפ-שוט פייד-אוויי, עלה לשמים
הטלוויזיה של שידורי ערוץ 1 היתה בשחור-לבן אבל הזיכרונות שלי הם בצבע. הייתי בן 18, צובר בחיי חוויות ראשונות מכל הסוגים והמינים ואת זו שסיפק עבורי ג'ים בוטרייט, הפורוורד הנדיר של מכבי ת"א, אז עוד קראו לזה שחקן חצי פינה, אשא איתי עד יומי האחרון.
מכבי, שהצליחה אז ב-1977 להעפיל לראשונה בתולדותיה לבית הגמר של גביע אירופה לאלופות, הדהימה אותנו שבוע אחרי שבוע בניצחונות על ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה ועלתה למשחק הגמר נגד מובילג' ירג'י וארזה, עטורת הגביעים, באולם פיוניר שבבלגרד.
את הדקות האחרונות של המשחק, כשבסלון כוססים ציפרניים משפחתי ואני, העברתי מאחורי גבו הרחב של משה רייס, אז שחקן נוער בהפועל חולון של פיני גרשון, ולימים גם בהפועל אילת. וארזה סגרה פער של שמונה נקודות לאחת בלבד ואף שחקן של מכבי, גם לא מיקי ברקוביץ' הצעיר, לא לקח אליו את הכדור כדי להכריע את המשחק.
אף אחד למעט ג'ים בוטרייט. שלוש התקפות רצופות, שלושה סלים בסגנון ג'ימבו - סיבוב וג' אמפשוט פייד-אוויי. אחד מהם היה מטווח שהיום כבר נספר כשלוש נקודות, אבל אז היה שווה רק שתיים. ג'ימבו חתם תוצאה בלתי נשכחת, שעד היום מתפקדת כצופן מיסטי במשחקי הקבוצה, 77-78, והריץ אותנו לכיכר שאז עוד היתה שייכת למלכי ישראל.
הקבוצה האגדית ההיא המשיכה באותה עונה וזכתה בדאבל בישראל, כמו גם קבוצת הכדורגל של אותה עונה הירואית של 1977, כשג' ימבו היה אחד מכוכביה. הגשמתי את חלום חיי והפכתי לעיתונאי במדור הספורט של עיתון חדשות המיתולוגי ומאוחר יותר במדור הספורט של מעריב. הכרתי מקרוב את מיקי ברקוביץ', אליל נעוריי הבלתי נגמר ובזכותו הכרתי גם את ג'ימבו.
זה היה במהלך פסטיבל הפרישה של מיקי. מכבי, בהפקה הגרנדיוזית ביותר הזכורה לי בכל קריירת הספורט שלי, הזמינה לנשף את כל כוכבי העבר ההם. זו היתה הזדמנות חד-פעמית עבורי לגעת בג'ימבו. הגענו אז, עפר שלח ואני, למלון בו התארחו אלילי נעורינו והתיישבנו לשיחת לובי מרגשת עם ג'ימבו.
השיחה נמשכה עמוק לתוך הלילה. הרגשתי כמו ילד קטן שנפגש עם סנטה קלאוס. ג'ימבו ישב איתנו וסיפר בצניעות שלא הכרנו על אותם ימי תום. אני זוכר שהיה לו קשה להאמין עד כמה ההערצה אליו לא פגה כל כך הרבה שנים מאז עזב. הוא שחזר בהתרגשות רגעים שנחרתו בזיכרון והכל נשמע כל כך פשוט, כל כך אמיתי, ממש כמו קליעת הפייד-אוויי הבלתי ניתנת לעצירה שלו.
ג'ימבו היה הזר האמריקאי הראשון שהיה קפטן הקבוצה. מראה של קאובוי מהוליווד, רעמת תלתלים רכה שקיפצה בחן עם כל קליעת ניתור שלו.
בלי גינוני כוכבות, בלי להאפיל על כוכב הבית מם.יוד.קוף.יוד, עם הרבה כבוד לעמוד התווך המיתולוגי טל ברודי, שכבר היה שחקן ספסל באותו גמר של77' וגם הניף את הגביע. אדם שסימל את התמימות הזכה של נעורינו, את התקוות שנהפוך לאימפריה אירופית.
בסך הכל שבוע עבר מאז התבשרנו על מותו מסרטן של האווי לאסוף, והנה מצטרף אליו בשמים עוד כוכב, שבטח החליק ידיים בכניסה גם עם קווין מגי, ובטוח שמח לפגוש שם את רלף קליין, שכל כך חיבב שחקנים כמוהו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם