קשי באימונים: מאמן ניגריה רוצה תואר
אחרי שניקה את האורוות בסגל הניגרי, סטפן קשי לא מתכוון לתת לסוסי ההרבעה מבורקינה פאסו לעצור אותו הערב (20:00) בגמר גביע אפריקה. מי שהניף את התואר האחרון ב1994- כקפטן, רוצה להפוך לשני בסך הכל שעושה זאת גם כמאמן
כמו שנבחרת ניגריה מכונה "הסופר נשרים," ההתאחדות שלה נחשבת באפריקה ל"סופר נחשים." גוף עמוס אינטריגות, בחישות ותככים, ועדיף להצטייד בסטופקס גבוהים לפני שמתיישבים במשרד, בו עברו חמישה מאמנים רק בשנתיים וחצי האחרונות. טורו נתן אז למאמן המקומי שנה בתפקיד, אבל אחרי שנה ושלושה חודשים, קשי בן ה52- יוכל להשלים הערב ,20.00) יורוספורט) מול בורקינה פאסו את הנס. להחזיר את גביע אפריקה הביתה אחרי 19 שנות היעדרות, ואולי יותר מזה, להחזיר את הנבחרת ללב של העם.
במדינה ממערב אפריקה המילה "פרופורציות" לא מופיעה במילון. כשהנבחרת טובה מאמינים שם שצריך לאכול גם את ספרד בלי מלח. כשהיא מפשלת, אפילו הגיהנום פחות רותח. אחרי אי ההעפלה למונדיאל ב,2010- אסר הנשיא גודלאק ג'ונתן על הנבחרת להשתתף בטורנירים בינלאומיים במשך שנתיים. רק התערבות של פיפ"א החזירה את ניגריה למגרשים, ואת הבושות שמאפיינות את הדור הנוכחי, שפספס גם את הכרטיס לגביע אפריקה .2012
קשי, שקיבל את המושכות במקום סמסון סיאסיה מיודענו מצפרירים חולון, היה הקפטן והשחקן הכי מבוגר בסגל האגדי מ.1994- "את הנבחרת ההיא לקח לנו לבנות חמש שנים ואת הנוכחית חמישה שבועות," סיפר שלשום המאמן המכונה "הבוס הגדול," שלפי דיווחים כמעט ופוטר על ידי שר הספורט הניגרי מספר ימים לפני הטורניר.
"היה לנו אז סגל נדיר ורוח קבוצתית שלא ניתן להסביר. היינו חברים, אחים. עד שלא אשיג את אותה אווירה פה, אי אפשר להשוות. הנבחרת הנוכחית עדיין בבנייה. יש כישרון ופוטנציאל אדיר, ועוד לא ראו את קצה הקרחון. חוף השנהב, למשל, איכותית מאתנו, אז פשוט רצנו יותר ממנה ומהר ממנה."
מעבר ל"ישראלים" בנבחרת, כמו אניימה (מכבי ת"א) אג'ידה (הפועל ב"ש), אושינוואה (מ.ס. אשדוד,( אמברוז (סלטיק, לשעבר באשדוד) ואיגייבור (בטיס, לשעבר בהפועל ת"א), קשי החליט לזמן שישה שחקנים מהליגה המקומית - יותר מאשר כל אחד מקודמיו. להוציא את הקפטן אניימה (30), שהבהיר כי במקרה של זכייה ייתן לג'וזף יובו שירד לספסל להניף את הגביע, הגיל הממוצע בהרכב הוא .23
לפני הטורניר נשמעו ביקורות על ההחלטה לא לזמן שמות גדולים, כמו המגן טייה טאיוו והחלוצים איגביני יעקובו, אובפמי מרטינס ופטר אודימנגווי, ושתי תוצאות ה1:1- במשחקים הראשונים - מול אותה בורקינה פאסו ונגד האלופה היוצאת זמביה - רק הוסיפו שמן למדורה. אלא שהסופר נשרים הלכו והשתפרו, וניקוי האורוות פתאום נראה כמו מהלך מבריק. 0:2 קשה על אתיופיה; שער ניצחון מול חוף השנהב של סאנדיי מבה - המקומי הראשון שכובש לניגריה במפעל מאז - 1990 וההתפוצצות בחצי הגמר על מאלי, קירבו את קשי למרחק משחק מכניסה להיסטוריה כמי שזוכה בגביע אפריקה גם כשחקן וגם כמאמן, שני רק למצרי מחמוד אל-גוהארי.
"היו הרבה בעיות בבית אחרי שהחלטתי להשאיר בחוץ כמה ותיקים," הודה קשי, שבנה את הנבחרת סביב ג'ון אובי מיקל מצ'לסי ושם את הביצים בהתקפה בסל של ויקטור מוזס מהבלוז ומלך שערי הטורניר (4) עמנואל אמניקה מספרטק מוסקבה. "היו לי את הסיבות שלי, וברור שזה לא התקבל בהבנה אצל כולם. תשאל עשרה ניגרים ותקבל עשרה הרכבים. ידעתי בדיוק איזה סוג שחקנים אני רוצה: בני אדם עם מנטליות נכונה וכדורגלנים שמסוגלים לעבוד בשביל הקבוצה." בתרגום חופשי: הפרימדונות בבית. הכוח, המהירות והאתלטיות ממש כאן.
נבחרת ניגריה תמיד גוררת ציפיות ענק, זאת למרות שההישגים שלה תחומים כמעט כולם באמצע שנות ה:90- הזכייה בגביע אפריקה האחרון ב,1994- ראשות הבית במונדיאלים בארה"ב '94 ובצרפת '98 ובתווך מדליית זהב אולימפית באטלנטה .'96
הזכייה בתואר האפריקאי, תחת ההולנדי קלמנס ווסטרהוף, היתה פריצת הדרך של יהלומים התקפיים כמו ג'יי-ג'יי אוקוצ'ה, פינידי ג'ורג,' סאנדיי אוליסה וויקטור איקפבה, שלצד נוואנקוו קאנו, עוזר המאמן הנוכחי דניאל אמוקצ'י וראשידי יאקיני הדכאוני, שנפטר אשתקד, הפכו את ניגריה ליצואנית השחקנים הראשית ביבשת ולשם נרדף לכדורגל מרגש.
"ותיק" בסגל הנוכחי, כמו אובי מיקל בן ה,25- שצ'לסי ויונייטד נאבקו עליו בטירוף עוד לפני שמלאו לו ,18 חייב את זה בעיקר לעבודת התשתית הרצינית שעשו החבר'ה מהניינטיז. אלא שברמה הבינלאומית נבחרת ניגריה ברגרסיה, והערב היא תנסה לשנות את המוניטין שצברה כמפשלת סדרתית.
במונדיאלים בדרום קוריאה ויפן ובדרום אפריקה היא סיימה במקום האחרון בבית, ולגרמניה איבדה את הכרטיס לאנגולה; מאולימפיאדת לונדון חזרה המדינה עם אפס מדליות, דווקא אחרי שזכתה במדליית כסף ארבע שנים קודם לכן בבייג'ינג, ובגביע אפריקה תמיד משהו משתבש.
זו נבחרת שעברה המפואר הרחק מאחור, אבל הציפיות תמיד בשמיים. אם תרצו, הניו יורק ניקס של אפריקה. הערב ביוהנסבורג, 13 שנה אחרי הגמר האחרון שלה, ניגריה חוזרת לקחת את מה שלדעתה תמיד היה שייך לה: הגביע. עוד שברון לב כמו בגמר 2000 מול קמרון, אז הפנדל של איקפבה עבר בבירור את קו השער ולא אושר, וקשי ייזכר למה הג'וב שלו נחשב להכי בוגדני באפריקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם