פאלש גורדון: המבחן של איגסונד בדרום אפריקה
גורדון איגסונד חייב להביא את דרום אפריקה לחצי גמר גביע אפריקה כדי לא להיבעט ממשרתו. החוזה הדרקוני של המאמן, פרישת פינאר ומכת פציעות לא פגעו באופטימיסט העיוור. הוא בונה על האירוח והוובוזלות
אבל איגסונד תמיד חלם להיות מאמן הנבחרת, האיש שיפרק את סוד הפוטנציאל של המדינה. ב-1998 הוא כבר ראה את החוזה היוקרתי מופיע בדואר, אבל הפסיד אחרי קרב צמוד למועמד המפתיע טרוט מולוטו.
כשפיטסו מוסימנה פוטר בקיץ האחרון, היה ברור שמגיע לו צ'אנס לקבל את התפקיד. גם ראשי ההתאחדות חשבו כך, הם רק הציבו תנאי קטן. שולי. כמה סעיפים בתחתית החוזה.
נאמר שם שהוא יסיים שנתיים בתפקיד רק אם יוביל את הנבחרת עד חצי גמר אליפות אפריקה, שתיפתח מחר ביוהנסבורג, ובנוסף יבטיח את השתתפותה במונדיאל 2014. מדובר בשני תנאים בגודל של הר. דרום אפריקה כלל לא העפילה לשתי אליפויות אפריקה האחרונות. הפעם האחרונה שלה בחצי הגמר היתה בשנת 2000.
לגבי המונדיאל בברזיל, כאב הראש עוד יותר חמור. הנבחרת אמנם השתתפה באחרון, אבל רק בגלל שאירחה. בזכות עצמה היא הופיעה בפעם האחרונה ב-2002. חכו רגע, המצב נהיה קשה מפסקה לפסקה. קודמו פוטר אחרי שפתח את קמפיין המוקדמות בתוצאות איומות. תיקו ביתי נגד אתיופיה ותיקו חוץ מול בוצואנה, מה שיחייב את הנבחרת לאחוזי הצלחה גבוהים במיוחד אם היא רוצה להגשים את החלום.
עכשיו תוסיפו את פרישתו מהזירה הבינלאומית של הכוכב סטיבן פינאר, מכת פציעות מטורפת, שערוריית מכירות משחקים שהתפוצצה בחודש שעבר ובגללה נשיא ההתאחדות ופקידים בכירים בחרו להשעות את עצמם. בכאוס הזה למאמן יש משימה כמעט בלתי אפשרית.
"החדשות הטובות שהגיעו היו שאיגסונד מונה לתפקיד", כתב בקיץ העיתונאי הדרום אפריקאי ג' ונטי מארק. "אבל אז ההתאחדות לקחה שאיפה עמוקה ממקטרת הקראק והשתינה על המצב עם אחד החוזים המטורפים שראיתי מאז שאני מפזר טקסטים על מישורי אפריקה".
מארק לא היה היחיד שנכנס בראשי ההתאחדות. גם פיל מסינגה, חלוץ הנבחרת לשעבר ולידס יונייטד, יצא להגנתו
רק איגסונד לא הסכים להשתתף בקולות היאוש שנשמעו סביב. הוא אסף סגל צעיר, די אלמוני, והחל ללמד אותו את שיטתו. לא סתם כינו אותו בארצו "מוריניו". " זה פרק חדש בנבחרת", אמר לאחרונה במסיבת עיתונאים. "כולם כאן תחרותיים ונלחמים על מקומם בהרכב. יש לי ביטחון שהנבחרת הזו מסוגלת להדהים את הצופים"
היינו שמחים לבשר שאיגסונד ביצע מהפכה והפך לגיבור לאומי עם פסל במרכז העיר, אבל זהו, שלא. דרום אפריקה עד עכשיו לא בדיוק מבריקה, ולאחרונה סיימה שני משחקי הכנה בהפסד לנורבגיה ובתיקו מול אלג'יריה, כשבאחרון הופיעו שריקות בוז מהקהל, שגם החל לעשות מהדקה העשירית גלים מכסיקנים ביציע, כתוצאה מהתקף שעמום.
זו היתה הופעה רחוקה מלהשביע רצון, יותר קרובה לאסון ספורטיבי, אבל דווקא איגסונד האופטימיסט ראה את הדברים אחרת. "האוהדים התחילו להאמין בנו", ניסה לשכנע. "הם עשו גלים, שרו וקפצו. הם לא היו עושים זאת אם לא היו מרוצים מהיכולת. זה היה עידוד פנטסטי".
היו עיתונאים שלא הבינו על מה הוא מדבר. רגע לפני טורניר חשוב, ואין לו חלוץ שישים את הכדור ברשת, שלא לדבר על יצירתיות במרכז המגרש. ערימה של שחקנים בלי קשר. אפילו מארק, העיתונאי השנון שכתב בזכותו, עקץ בטורו: "לפני משחק הפתיחה נגד קייפ ורדה המאמן מסתמך יותר מדי על אופטימיות עיוורת, נותן הרגשה של אדם שגדל בלה לה לנד".
איגסונד אולי בונה על ההיסטוריה של הטורניר. מתוך 30 ארצות שאירחו את אליפות אפריקה, 22 הגיעו לחצי הגמר. אפילו בורקינה פאסו היתה שם. והנתון היותר מעודד: בפעם האחרונה שדרום אפריקה אירחה, 1996, היא גם הניפה את הגביע.
המאמן ושחקניו יודעים שאם יעברו מחר את קייפ ורדה, באיצטדיון סוקר סיטי, מול 93 אלף צופים, ההמונים יגיעו גם למשחק מול אנגולה בדרבן. אז באמת כל האפשרויות להישרדות יהיו פתוחות בפני המאמן כסוף השיער.
"יש תחושה נפלאה מסביב לנבחרת", איגסונד המשיך לפזר אופוריה בלתי נראית. "יהיה קשה מאוד לנצח אותנו אם האיצטדיון יהיה מלא ואוהדים ירעישו בעזרת הוובוזלות".
צודק , הרעש יהיה באמת בלתי נסבל, רק נקווה שחס וחלילה, במקרה של הפסד, הוא יקלוט שההמון שרץ לקראתו לא מתכוון להרים אותו על הכתפיים. ברח, גורדון, ברח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם