שד אדום: סוארס חוזר לאולד טראפורד
לואיס סוארס יצר כל כך הרבה שערוריות, שמעטים זוכרים כמה כישרון יש לו. היום הוא פוגש באולד טראפורד את הקבוצה שחיזרה אחריו שנה וחצי, פספסה, וממש לא מצטערת על זה
אולי דברים היו שונים אם וויין רוני היה מממש את איומו לעזוב, אבל יונייטד לא הגיעה לעולם לשלב ההצעה הפרקטית עבור סוארס. ההפסד שלהם נראה כמו הרווח של ליברפול, כאשר עבור הסכום הפעוט יחסית של 22.8 מיליון, בינואר 2011 לקח סוארס את כשרונו הגדול וה"מטען" הגדול שלו למרסיסייד. האמת, לאחר שהחתימה את רובין ואן פרסי, אין ליונייטד יותר מדי סיבות להתחרט ממילא.
למעשה, פרגוסון כנראה מרגיש, וכך גם אוהדי יונייטד, שהפספוס המפורסם שלהם עם סוארס די הציל אותם. קל לחשוב כך כשמסתכלים רק על הרע בשחקן שמצטרף ליריבה - כמו שלאוהדים במרסיסייד קל להסתכל רק על הצד החיובי בסוארס. בליברפול, סוארס חזר לתפקידו כאויב הציבור מספר .1 והתקווה היא שחזרתו של סוארס לאולד טראפורד תעבור בצורה שקטה יותר מאשר ההופעה האחרונה שלו שם, בפברואר .2012 קשה להאמין שיכול להיות גרוע יותר.
באותו משחק, כאשר כל העיניים עליו בעודו שב מהשעייה בת שמונה משחקים אחרי שקרא לפטריס אברה "נגרו," הוא סירב ללחוץ את ידו של מגן היונייטד בטקס שלפני המשחק. הפעולה לא רק גררה תגובה נזעמת מפרגוסון ")הוא בושה למועדון הכדורגל של ליברפול"), אלא גרמה לכעס ולמתחים גם במועדון שלו, ויום לאחר מכן, השחקן ומאמנו קני דלגליש נאלצו לשחרר הצהרות ולהביע חרטה. פרגוסון אמר בשבוע שעבר שהוא מקווה שתקרית סוארס-אברה כבר נמצאת הרחק מאחור, מבחינת שני המועדונים. ונראה שהצדדים בדרך הנכונה, לאחר לחיצת היד בין שניהם במשחק באנפילד בספטמבר.
ואז, פתאום, שוב עלה שמו של סוארס בהקשר שלילי, בגלל שערו השערורייתי נגד מנספילד טאון בגביע האנגלי לפני שבוע, כאשר הוא ניווט את הכדור בעזרת ידו אחרי שזה ניתז מהשוער אדם מריוט, לפני שהמשיך פנימה ברגלו ממרחק של אינצ'ים בודדים.
פעולות שכאלה יכולות להיכנס לקטגוריה של אינסטינקטים יותר מאשר לקטגוריית הזדון - וזה קצת מדכא כשנגיעת יד מכוונת יכולה להיות מתוארת כאינסטינקט עבור כדורגלן - אבל במקרים מסוימים, מתייחסים אליה כאל רשעות של ממש. כולם זוכרים איך סוארס הרים את ידו כדי למנוע מנבחרת גאנה מקום ברבע גמר הגביע העולמי ב.2010-
הזעם מיום ראשון הקודם רק הלך ותפח בגלל זהותו של מבצע הפעולה הפסולה, והעובדה
רוב הרפש שדבק בסוארס בהחלט מגיע לו, אבל לא כולו. זהו שחקן שמעורר רגשות מקוטבים בעוצמות נדירות. הוא האנטי-גיבור האולטימטיבי של הכדורגל. אוהדי היריבות בזים לו, אוהדי הקבוצה שלו סוגדים לו. וזה קצת עצוב, מפני שאם רק לוקחים את השערוריות מסוארס - גם את הרבות להן הוא גורם וגם את ההגזמות המתלוות לכך - כל אחד היה יכול ליהנות מהכישרון שיש לו. יש שני צדדים לשטניות שלו, אם כי רוב הצופים מהצד רואים רק צד אחד.
"הילד עטוף שערוריות," אמר פרגוסון שלשום, וקיווה שקבוצתו לא תסבול היום משום מחלוקת הקשורה לסוארס. אבל פרגוסון רואה גם ערך בנאמנות שהוא, כמו ברנדון רודג'רס וכל מנג'ר אחר, מפגין כדי לגונן על שחקנים בעיתיים מפני זעמו של הציבור. באולד טראפורד אוהבים את האנטיגיבורים, אבל רק אם יש להם שד אדום על החולצה, וודאי שלא אם הוא לובש את ציפור הליברבירד, סמל העיר ליברפול, על החזה. לואיס סוארס מגיע לעוד יום קשה, בדיוק - כך נראה - כמו שהוא אוהב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום כדורגל-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם