טופ 10: זקנים חסרי מנוח
סיכום השבוע ב-NBA של nrg: קיד, פירס ודאנקן מסרבים להירגע, הלוחמים מסרבים להפסיד, ברניאני מסרב להיכנע לסטיגמות, אמיר ג'ונסון מסרב לוותר, וקווין לאב פותח סניף של פולניה במינסוטה
סטפן קארי מוביל את הקבוצה ונראה שהשאיר את בעיות הקרסול מאחוריו, דייויד לי ממשיך להיות אי של יציבות עם דאבל דאבל קבוע, קליי תומפסון מביא את הקליעה, וג'ק ולנדרי אחראים על הניצוץ מהספסל. ההפתעה הנעימה מגיעה מהרוקיס, כשכל השלושה שהגיעו בדראפט האחרון (האריסון בארנס, פסטוס אזילי ודריימונד גרין, קולע סל הניצחון במיאמי) מצאו דרך לתרום, והווריירס עם 7:15 נמצאים בצמרת המערב.
9. נאה דורש, נואה מקיים. מישהו היה צריך להתעלות בשיקאגו כדי לחפות על חסרונו של דרק רוז. ג'ואקים נואה בוחר להיות המישהו הזה, ולוקח על עצמו יותר במשחק ההתקפה של הבולס. נואה משחק השנה 10 דקות יותר מבעונה שעברה, והשתפר כמעט בכל תחום: זריקות, הליכות לקו, אחוזי עונשין, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות, חסימות ונקודות. ביום שישי הוא עשה הרבה יותר וסיים את המשחק מול הפיסטונס עם 30 נקודות, 23 ריבאונדים, 6 אס', 2 חטיפות ו-2 חסימות. צריך ללכת עד 1987 כדי למצוא שורה סטטיסטית דומה, וגם אז, ג'ו בארי קארול עשה זאת בארבע הארכות.
8. לוחמי ההיסטוריה. גם הקליפרס מנסים לשנות את ה-DNA שלהם, לכן הם הביאו את כריס פול, שלראשונה מזה 21 שנה מביא אותם לשמונה ניצחונות רצופים. בפעם האחרונה שהקליפרס ניצחו שמונה פעמים ברצף היתה זו עונת 1991/2, והקבוצה היחידה שלא עשתה רצף שמונה נצחונות מאז היא הבובקאטס שהגיעו לליגה רק ב-2004. הקליפרס מובילים את הבית הפסיפי, משחק אחד לפני הווריורס.
בלייק גריפין וכריס פול הם המנהיגים של הקבוצה הזו, אבל ג'אמל קרופורד מייצג את הווינריות. שיאן מהלכי השלשה-ועבירה בתולדות הליגה לא שוכח להופיע ברבע הרביעי. ומול פיניקס הגיע המשחק התשיעי העונה בו הוא קולע לפחות 10 נקודות ברבע המכריע.
7. ילד נצחי. הניקס היו במרכז העניינים השבוע כשפגשו את שיקאגו, דנבר, ברוקלין בדרבי נוסף, והלייקרס ודאנטוני. כרמלו חזר מפציעה מול דנבר, ונפצע שוב מול הלייקרס, אבל בין לבין הספיק להרשית 109 נקודות. אין ספק מי הסופרסטאר בניקס, אבל ג'ייסון קיד מתחיל לגנוב לו חלק מתשומת הלב. קיד חתם בניקס כמנטור של ג'רמי לין שבכלל הלך ליוסטון, ופתאום מוצא את עצמו פותח ומשחק 28 דקות למשחק.
בגיל 39 הרגליים לא מהירות כמו פעם, אבל טונות של חוכמת משחק מאפשרות לו להתמודד מול שחקנים הרבה יותר אתלטיים ממנו. שלשת הניצחון שלו מול ברוקלין הביאה אותו לטור, אבל ההשפעה שלו על הניקס היא פשוט בלתי ניתנת לכימות, אפילו בעונה בה הוא קולע ב-53 אחוז (!) לשלוש. פשוט תראו את הניקס איתו ובלעדיו.
6. ציון דרך. פול פירס הוא השחקן ה-25 בליגה שמגיע ל-23,000 נקודות, ובסך הכל השחקן ה-12 שעושה את זה בקבוצה בה ערך את משחק הבכורה שלו. הוא עשה זאת במשחק הארכה כפולה מול דאלאס, בו סיים עם 34 נקודות. את הנקודה ה-23,000 הוא קולע כמו שקלע אחוז גדול משאר הנקודות, ג'אמפר מ-17 מטר מימין לסל. פירס הוא השחקן ה-21 הכי מבוגר בליגה, ובן ה-35 היחידי שמוביל את קבוצתו בקליעה. פירס, כמו וטרנים אחרים בליגה, מסרב לדעוך.
5. שחקן זקן, טריקים חדשים. כמה עוד הספרס יכולים להפתיע ולחדש? מסתבר שהרבה. בשבת פארקר רושם 26 נק' ב-10 מ-12 מהשדה, 9 אסיסטים וללא איבודים. בשני הוא התעלה על זה עם טריפל דאבל ראשון בקריירה. גם טים דאנקן יכול ורושם מול הג'אז 26 נקודות, 21 ריבאונדים, ו-6 חסימות, פעם רביעית בקריירה שהוא רושם משחק של 20-20-5.
מצד שני, גם שני הפסדים צמודים לילה אחרי לילה, לראשונה העונה, הם סוג של הפתעה. גרג פופוביץ' לא מתרגש וממשיך בקו שלו. שימו לב מה היה לו להגיד על ההצטרפות של קוואי לאונרד הפצוע למסע המשחקים: "אני לא יודע למה הוא פה. זה שטות שקשורה לאחווה. שאל את המאמנים. אולי בשביל לחסוך את האש"ל ולקבל ארוחה במטוס? אני לא יודע".
4. קובי, תציל אותי. קובי רושם העונה 12 משחקים עם 30 נקודות ומעלה. המאזן של הלייקרס במשחקים האלה, ניצחון אחד ו-11 הפסדים. השבוע רשם קובי 35 ,34, 42 ו-31, והלייקרס רושמים 4 הפסדים. הווארד תורם את שלו עם 18 נק' ו-15 ריב' בממוצע השבוע, אבל מה שמונע מהלייקרס נצחונות זה חוסר ההגנה. כמעט כל מהלך משאיר את היריבה עם זריקה חופשית,
הגארדים לא שומרים על קו השלוש, ועדיין יוצרים חורים ענקיים באמצע. הווארד נותן לגארדים יריבים לזרוק בחופשיות אחרי חסימה, וגם כשהם חודרים מסתפק בללוות אותם במבט. נאש וגאסול הם לא השחקנים שאמורים או יכולים לסתום את החורים, ולא ברור מאיפה תבוא הישועה.
3. רך כמו חמאה. ביום שני פרסם צ'רלי רוזן טור, עם 11 השחקנים הכי רכים ב-NBA לדעתו. שלא במקרה, יש ייצוג של כבוד לאירופה (אפילו עמרי כספי בפנים). מי שמוביל את הרשימה הוא אנדריאה ברניאני. שחקן שמעדיף זריקה מבחוץ על פני כניסה לסל, אחד שלא ידוע בזכות ההגנה הקשוחה שלו.
כנראה שברניאני קרא את הכתבה ורצה להוכיח שהוא לא רך. באותו ערב, התקפה מתפרצת, ברניאני מקבל כדור בצד, מה שהופך בדרך כלל לזריקה אוטומטית, אבל לא הפעם. ברניאני מחליט לקחת את הכדור להטבעה על שלושה שחקנים, נחת על המרפק, וכעת הוא בחוץ לחודש חודשיים עם קרע בשריר. אכן הוכחה שהוא לא רך.
2. ריבאונדר בחסד. על ההרחקה הטפשית של השבוע חתום אמיר ג'ונסון מטורונטו. ג'ייג'יי היקסון קולע מהעונשין, והכדור נופל לשופט דייויד ג'ונס לידיים, אבל אמיר ג'ונסון כנראה ממש רצה אותו. הוא ניגש לשופט ומנסה לקחת אותו ממנו, השופט מסרב, ג'ונסון מתעקש ואחרי חילופי מילים השופט זורק אותו מהמשחק.
בשלב הזה ג'ונסון מאבד את זה לגמרי, וחברי הקבוצה צריכים להרחיק אותו מהשופט. ג'ונסון מספיק לזרוק בכיוונו את מגן השיניים שלו, ולקבל השעיה למשחק אחד. ואם כבר שופטים שעושים מהלכים לא ברורים, את נסיון החסימה של קורטני קירקלנד על כריס האמפריז כבר ראיתם?
1. נעלאב. קווין לאב אומר שהוא לא רוצה להשמע מריר, אבל מי שקרא את הראיון שלו ב"יאהו!" לא ממש יכול להתעלם מהטעם המר שהוא משאיר. לאב הנעלב כועס על כך שלא קיבל חוזה מקסימום, על הבעלים גלן טיילור שאומר שהוא לא כוכב כי לא הוביל את הקבוצה לפלייאוף, על החוסר בעזרה והחוסר בתוכנית, ועל שמועות לגבי הפציעה שלו שטוענות שהיא לא קרתה בדרך שלאב סיפר, ומטילות ספק ביושרה שלו.
לאב כבר הודיע שהוא לא מתחרט על הביקורת, אבל מתחרט על הפרסום. חבל שכל זה קורה בזמן שלאב מציג את הכדורסל הכי גרוע בקריירה שלו. אם יש משהו שהעיתוי הזה מוכיח הוא שדווקא טיילור צודק. לאב תקוע בתירוצים והאשמות, ומכוכב בסדר גודל שלו היינו מצפים לקצת יותר אחריות, וקצת פחות תחושת קורבנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם