ההנגאובר: הכל בראש של מנצ'סטר סיטי
היריבות מתאמצות יותר, ההגרלה האירופית היתה אכזרית, אבל גם מנצ'יני מבין: הבעיות של מנצ'סטר סיטי העונה הן בעיקר מנטליות
רק שהרוח היתה אמורה לצאת מהמפרשים עוד בדרך, ב"מוס סייד." ימים ספורים קודם, יונייטד עברה לילה קשה באיסטנבול, בו הודחה מגביע אירופה מול גלאטסראיי ואריק קנטונה הורחק על ידי שופט וחטף מקל משוטר טורקי. במיין רואד הם פחות הרגישו "ברוכים הבאים לגיהנום," אבל רוי קין נזכר ש"אוהדי סיטי המטירו עלינו מאות חתיכות רחת לוקום כשיצאנו להתחמם."
יונייטד הלכה מן הרחת אל הפחת, כשפיגרה 2:0 במחצית. ומה קרה אז? כמובן. צמד של קנטונה, שאיזן, וארבע דקות לסיום קין שלח לפינה הרחוקה את ה.2:3- האירי היה שחקן יונייטד שבועות ספורים בלבד, אבל כפי שכתב באוטוביוגרפיה שלו כעבור תשע שנים ושש אליפויות, הניצחון הזה שיקף משהו שעבר על הקבוצה.
"הרעיון של 'ווינריות' די משומש בכדורגל. 'אני ווינר,"' הוא משחזר בקשר לאותו משחק, "אבל מה לעזאזל זה אומר? כולם יכולים למלמל את המלים הללו. רק המקצוענים הגדולים גם מוכיחים. וכמו שאני יכול להעריך עכשיו, האופי המקצועני של הקבוצה אליה הגעתי היה מה שהפך אותם לאלופים."
בימי סיר אלכס פרגוסון באולד טראפורד, ווינריות היתה יותר מאשר לזכות בפרמייר ליג. המשמעות האמיתית היתה לעשות זאת שוב ושוב, 12 פעמים תחתיו ועם ריאן גיגס. המשמעות היתה לא להתייחס להצלחות הללו כאל הישג, אלא כאל מקפצה לעבר התהילה הגדולה יותר. וטעויות? הן אפילו סיבה טובה יותר למוטיבציה.
העלאתו של הדרבי מ1993- נראית מתבקשת בסוף השבוע בו העוינות במנצ'סטר מתחדשת. הפעם עם סיטי כאלופת הפרמייר ליג, וכמו יונייטד דאז, אחרי חוויה מפוקפקת במסגרת האירופית. אירועי 13 במאי ,2012 כאשר שער הניצחון בזמן הפציעות של סרחיו אגוארו הבטיח לסיטי אליפות ראשונה מאז 44 שנה בנסיבות הדרמטיות מכולן, על חשבון יונייטד, ייחקקו בזיכרון. אבל יכולת ההתרברבות של סיטי נפגעה קלות אחרי קמפיין אירופי כל כך גרוע, שאוהדי היריבה אפילו לא יכולים להתבדח על חשבונה לצלילי הקריאה: "חמישי בלילה, ערוץ ."5
בהתחשב בכך שהם מתקשים לשמור על רשת נקייה גם מול יריבות בינוניות בפרמייר ליג, מעניין היה לראות איך יונייטד היתה מתמודדת עם ריאל
אף אחת מהמנצ'סטריות לא הרשימה יותר מדי העונה, ועדיין הן מקדימות בהרבה את יתר הליגה. מצב שמעיד יותר על יריבותיהן מאשר עליהן. יונייטד תלויה נואשות ברובין ואן פרסי שיתקן את נזקי ההגנה השברירית, סיטי נראית כסובלת מהנגאובר. ואפילו אם ג'ו הארט ווינסנט קומפאני מתאוששים מהפתיחה הרעה, הרי שכושרם של יא-יא טורה, אגוארו ואחרים מטריד למדי, וסמיר נאסרי ומריו באלוטלי פשוט לא פוגעים.
משהו לא מרגיש נכון בסיטי עוד מאז שובם מהפגרה. רוברטו מנצ'יני העביר את רוב הקיץ בוויכוחים עם ראשי המועדון על מדיניות ההעברות. הוא רצה את דניאל אגר, ואן פרסי וחאבי מרטינס או דניאלה דה רוסי, ונשאר עם מייקון, מאטיה נסטאסיץ,' ג'ק רודוול, חביאר גרסיה וסקוט סינקלייר. בין אלה שנשארו בחדר ההלבשה, אפשר לשמוע ביקורות על השחקנים שצורפו הקיץ, כמו גם את הקיטורים הרגילים על מנצ'יני שלא הולכים לשום מקום.
כאשר נשאל מדוע לסיטי הולך קשה - הם טרם הפסידו בליגה, אבל רשמו 5 נקודות ו21- שערים פחות מאשר באותה נקודת זמן אשתקד - הסביר ריאן גיגס שההבדל כנראה נעוץ ביריבות. "קבוצות מתעלות נגדנו מפני שאנחנו יונייטד, וסיטי מגלים את זה מכיוון שהם האלופים ובגלל הכסף שהוציאו," הסביר הקשר הוותיק.
התיאוריה לא לגמרי משכנעת: יש קבוצות שמתעלות נגד הטובות ביותר, אבל אחרות דווקא מתייחסות לגדולות ביראת כבוד. מנצ'יני, כך נראה, הבין שהבעיות של סיטי מתחילות בפנים: אחרי שהפגינו אופי וחוזק אדירים כדי לזכות באליפות הראשונה, הם לא התחילו את העונה הנוכחית באותו קצב, אישית וקבוצתית. יש להם שבעה ניצחונות ושלושה תיקו בעשרת משחקיהם האחרונים בפרמייר ליג, כראוי לאלופה, אבל אלה שבעת הניצחונות היחידים שלהם ב19- המשחקים האחרונים בכל המסגרות.
אולי שובה של היריבות העירונית יצית מחדש את שחקני סיטי, כפי שאותו משחק ב1993- העניק אנרגיות מחודשות לקין, קנטונה וחבריהם לפני שני עשורים. לסיטי היה את ה"אופי המקצועני," כהגדרת קין, לזכות בתואר אחד על חשבון יונייטד. האתגר הוא להראות שיש להם אפשרות להפוך לווינרים סדרתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם